עזר גת

מדוע נכשלו כל הניסיונות להסדר מאז הסכמי אוסלו, ומה ניתן ללמוד מכך על הסיכויים לפתרון הסכסוך?

מאמר תשובה להוגה הדעות מייקל וולצר, שטען ב"ניו יורק טיימס" כי מתקפת הביפרים הישראלית הייתה פעולת טרור

מפרספקטיבה של שנה, המאמר בוחן מחדש את האלטרנטיבות האסטרטגיות והמדיניות שעמדו בפני ישראל במהלך המלחמה ואת הוויכוחים המרכזיים שהתקיימו סביבן

החוקר עזר גת כותב: ניסיון המאה ה-20 מראה שהפתעה הושגה בכל המקרים שבהם נוסתה, בלי יוצא מן הכלל. מהן הסיבות לכך – ומה ניתן להסיק מממצאים אלה?

פרופ' עזר גת מציג את הסתירות והכשלים במה שהוא מכנה "קונספציית המצוקה", שהחליפה לטענתו את "קונספציית הרהב" ששררה בקרב רבים בציבור הישראלי והתנפצה ב-7 באוקטובר

מאז מתקפת חמאס ופרוץ המלחמה ברצועת עזה רווחת בדיון הציבורי הדעה, שמבטאה העיקרי עוד קודם למלחמה הוא האלוף במילואים יצחק בריק, שצה"ל קטן מדי לנוכח האיומים; שכוחות היבשה הוזנחו והוקטנו לממדים מסוכנים תוך התמכרות לטכנולוגיה כתחליף; שההשקעה בחיל האוויר גדולה מדי ובאה על חשבון כוחות היבשה; ושתקציב הביטחון דורש הרחבה משמעותית, ולא רק חד פעמית לכיסוי הוצאות המלחמה, אלא ברמתו הקבועה. במאמר זה מוצע שטענות אלו בעיקרן מטעות, ואף מזיקות – ביטחונית וכלכלית. נטען שגודלם של צה"ל ושל עוצבות היבשה "המתמרנות" הוכיח את עצמו בעיקרו של דבר והולם את אתגרי העתיד; שלמרות כשלים ידועים – בעיקר בתחום המודיעין – טכנולוגית העילית, לצד איכות לוחמיו ונחישותם, היא שנתנה לצה"ל את יתרונותיו המשמעותיים ביותר במלחמה והיא שדורשת את מרב ההשקעה גם בעתיד; ושלצד השקעה זו, התחום ביבשה שבו אכן נדרשות הרחבה ניכרת מאוד ורפורמה הוא תחום ה-low-tech הזול של חידוש מערך ההגנה המרחבית שהוזנח בתוצאות הרסניות.