עמוס הרביץ

כיצד מועדון מעריצים של להקה קוריאנית יכול להשפיע על תהליכים פוליטיים וצבאיים בעולם בכלל – ובישראל בפרט?

זה כמעט שני עשורים שהרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מחייהם של אזרחי ישראל, אך עד כה המדינה כמעט ולא פעלה נגד ההיבטים השליליים של הרשתות, המזהמים את השיח, מעמיקים שסעים ואף משפיעים על התהליכים הדמוקרטיים. כיצד על הממשלה החדשה לנהוג מול התופעה?

לקראת הבחירות לכנסת ה-25 מתגברים המאמצים למנוע מעורבות זרה בהליך. אך בעוד רוב פעולות המניעה נסובות סביב החשש משיבוש תהליך הבחירות באמצעות תקיפות סייבר של מערכות מידע רלוונטיות, מתקשה המערכת להתמודד עם השפעה זדונית על השיח הפוליטי באמצעות הפצת פייק ניוז, הלהטת הציבור ועוד. כיצד על ישראל לפעול כדי להתמודד באופן מיטבי עם האיום?

בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות של גורמים זרים להתערב בשיטה הדמוקרטית ולהשפיע באופן חשאי על תהליכי בחירות. ניסיונות אלה מבוצעים, למשל, תוך שימוש ברשתות החברתיות, שמאפשרות קשר ישיר עם אזרחים. דוגמה לכך ראינו בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016 ובמקרים נוספים. לצד זאת קיימות גם תופעות של הקצנה מכוונת של השיח, רידודו, מסגורו בצורה מטעה ושימוש בפייק ניוז על ידי שחקנים פנימיים שהם חלק מהשיח הפוליטי הפנימי, אך באלו לא נעסוק במאמר זה. מדינות רבות הבינו את חומרת התופעה, ובהתאם לתפיסת האיום הן מפעילות גופים רלוונטיים וכלים שבידיהן, בין באמצעות חקיקה, טכנולוגיה, באמצעות גופי ביטחון ומודיעין ובין ביצירת צוותים משולבים להתמודדות. אולם המדינה מוגבלת ביכולתה לספק את המענה המלא, ולכן במדינות רבות בעולם נדרש לאתגר גם ארגונים אזרחיים, שעומדים במוקד מאמר זה. במאמר זה נתמקד בתפקיד הארגונים האזרחיים וביחסי הגומלין שלהם עם הממשל בהתמודדות עם איום ההשפעה הזרה על תהליכים דמוקרטיים. תחילה נציג את הבעיה האסטרטגית ואת הגורמים הממשלתיים אשר נותנים מענה. לאחר מכן, לאור ההבנה בדבר החסמים בהתמודדות המדינה עם האיום, נסקור את היתרונות הגלומים בארגונים האזרחיים ואת הכלים העומדים לרשותם לצורך מתן מענה. בהמשך מובאים מספר מקרי בוחן להבנת השוני בגישות להתמודדות, אשר טמון ביחס בין הממשל לארגונים האזרחיים. לבסוף נציג מסקנות בנושא.