מנואל טרכטנברג

מלחמת חרבות ברזל מאתגרת את מדינת ישראל לא רק מהפן הביטחוני אלא גם מבחינת חוסנה של החברה ועמידותה של הכלכלה. תקציב הביטחון ב-2024 כבר גדל יותר מפי שניים לעומת רמתו ערב המלחמה ועוד היד נטויה, שכן המאמץ המלחמתי חייב גיוס מילואים מסיבי לתקופה ארוכה, והלחימה בעצימות גבוהה כרוכה בשימוש אינטנסיבי בכלים ובחימושים יקרים. השאלה המכרעת היא מה יהיה המתווה של ההוצאה הביטחונית לאחר המלחמה – האם מדינת ישראל תשכיל לאזן לאורך זמן בין הצרכים הביטחוניים לאזרחיים או חלילה תלקה שוב ב"סינדרום מלחמת יום הכיפורים", אשר הביא לגידול עצום בתקציב הביטחון, להיפר-אינפלציה ול"עשור האבוד" בכלכלה. מזכר זה בוחן את הצרכים המוגברים של צה"ל בכוח אדם ובאמצעים אחרים בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר והלחימה מאז, מעמת אותם אל מול האילוצים הכלל-משקיים ומציע מתווה ארוך טווח לתקציב הביטחון, אשר מחד גיסא מקצה תוספת של יותר מ-100 מיליארד ₪ לאורך מספר שנים, אך מאידך גיסא מחזיר תוך חמש שנים את חלקה של ההוצאה הביטחונית בתוצר לרמתה ערב המלחמה. המזכר הוא חלק מפרויקט נרחב לגיבוש מדיניות פיסקלית ארוכת טווח בעקבות המלחמה, הנערך בשיתוף פעולה בין המכון למחקרי ביטחון לאומי לבין המכון הישראלי לדמוקרטיה, ביוזמה ובתמיכה של המיזם 'בונים מחדש'.

מהי התגובה הנדרשת לתוקפנות האיראנית-חות'ית המשבשת את השיט בנתיבים מרכזיים במזרח התיכון?

שנת 2022 התאפיינה בהאצת תהליכים במרחב הכלל-עולמי, האזורי, הישראלי-פלסטיני והפנים-ישראלי, המאתגרים את ביטחונה הלאומי של ישראל, קוראים תיגר על תפיסות ועל כיווני מדיניות קיימים ומצריכים על כן הערכה מחדש של המציאות המתהווה וגיבוש מדיניות בהתאם. חלק מתהליכים אלה הגיעו כבר במהלך 2022 לנקודת מפנה ברורה, בו בזמן שאחרים ממשיכים להתפתח באופן הדרגתי, מה שמקשה על חשיבה מחודשת לגבי התפיסות האסטרטגיות הרווחות, על אף הסכנות הכרוכות בהמשך המצב הקיים.

בפרוס שנת 2022 מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל מאופיין בחוסר הלימה בין עוצמתה הביטחונית, הכלכלית והטכנולוגית, לבין חומרת האתגרים המדיניים, הביטחוניים והפנימיים הניצבים לפתחה. אלה מציבים איום אסטרטגי מהמורכבים והמדאיגים שידעה ישראל, וחושפים אגב כך את היעדרה של תפיסה אסטרטגית מתכללת, עקבית ומרחיקת ראות מולם. במוקד האתגרים: איראן – הממשיכה בחתירתה להגיע לסף גרעין ובה בעת מעצימה ללא הרף את היכולת לאיים על ישראל באש היקפית, מסיבית ומדויקת מכמה זירות; הזירה הפלסטינית – המציבה בפני ישראל סיכונים ממשיים של הסלמה, התפרקות הרשות והיעדר משילות, תוך גלישה למצב של מדינה דו-לאומית אחת, וערעור על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל מעמדה בזירה הבינלאומית והמשפטית; ובישראל פנימה – השסעים הבין-מגזריים, הקיטוב הפוליטי, אובדן האמון במוסדות המדינה והכרסום בממלכתיות הפכו לאיום ממשי על החוסן החברתי ועל הביטחון הלאומי של ישראל. שילוב אתגרים זה מחייב נטישת פרדיגמות שמיצו את עצמן במהלך העשור האחרון וגיבוש אסטרטגיה מעודכנת ואמיצה במקומן, תוך נקיטת יוזמה ונכונות ולהגיע להכרעות קשות. בבואה לעשות זאת צריכה ישראל להסתמך לא רק על עוצמתה הביטחונית הקשה אלא גם לטפח ולנצל את עוצמתה הרכה תוך שימוש בנכסיה המוכחים בתחומים רבים ובהם טכנולוגיה ומדע, בייחוד לנוכח השינויים בסדר היום העולמי (אקלים, עלייתה של סין, הפנדמיה), הנחשלות האזורית המבליטה את יתרונותיה של ישראל והמהפכה הטכנולוגית המאיצה את "תחרות הלמידה", המאתגרת את עליונותה של ישראל מול אויביה. מסמך זה, הדן בהרחבה בנושאים אלה, מיועד לעודד את הדיון הציבורי להעמיד למענו רובד מחקרי אודות אתגרים אלה והמענה להם, ובכך לסייע למקבלי ההחלטות לגבש תפיסה אסטרטגית נאותה. 

המשק רק התחיל לחזור לשגרה לאחר שנה של סגרים והגבלות, כשלפתע קיבל מכה נוספת בדמות מבצע צבאי ברצועה והתפרעויות בערים המעורבות. כמה אמורה לעלות למשלם המסים המערכה האחרונה בעזה? מהם ההבדלים בין עלויות "שומר החומות" ל"צוק איתן"? ואיך דווקא משבר הקורונה צפוי להביא להנמכת עלויות המבצע?

הקורונה לא הולכת להיעלם מחיינו בוקר בהיר אחד, ועל כן החיפוש אחר נוסחה גואלת של ״אסטרטגיית יציאה״ הוא מוטעה ומטעה. מכאן ואילך נצטרך ללמוד לנהל את חיינו כפרטים, כמשפחות, כעובדים, תחת האילוצים שהקורונה מכתיבה, וכך גם לגבי ניהול המדינה, הכלכלה, החינוך, ויתר המערכות שמעצבות את החברה. במאמר זה מוצע מבנה רב-תחומי, שיכלול מגוון גורמים ציבוריים ואזרחיים, לניהול מתמשך של המשבר.