ועידת G20 התכנסה בתחילת ספטמבר בחאנג-ז'ואו (Hangzhou) שבמזרח סין. במשך יומיים דנו מנהיגי 20 הכלכלות המובילות בעולם, המהוות יותר מ-80% מסך הסחר העולמי, בנושאי משילות עולמית ושיתוף פעולה כלכלי בינלאומי, כשברקע ההאטה בצמיחה הכלכלית הגלובלית בשנה האחרונה. בשונה מועידת G7, ב-G20 משתתפות גם מדינות מתפתחות כגון הודו, אינדונזיה וכמובן סין, אשר כלכלתן המתעצמת משפיעה יותר ויותר, באופן מהותי, על הצמיחה העולמית. המנגנון הנוכחי של G20 הוקם בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, ומטרתו לקדם שיתוף פעולה כלכלי כדי למנוע משברים דומים בעתיד. למרות שכלכלת העולם כיום אינה נמצאת במשבר בקנה מידה הדומה לזה של 2008, הצמיחה העולמית נמצאת בהאטה משמעותית ונוכח אי-ודאות גובר המושפע מתהפוכות פוליטיות, כגון החלטת בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופאי ואי-היציבות במזרח התיכון.

תחת הכותרת "לקראת כלכלה עולמית, חדשנית, נמרצת, מחוברת וכוללת", אירחה סין את הועידה תוך שעשתה מאמצים גדולים על מנת להפגין את עוצמתה הכלכלית, מעמדה הבינלאומי האיתן ועוצמתה הרכה - חרף ההאטה בצמיחתה בשנה האחרונה (6.7% ברבעון הראשון של 2016). האטה זו, כמו גם הרפורמות הכלכליות שמתכננת ממשלת סין, מעיבות על כלכלת העולם שנסמכת על יציבות השוק הסיני. הרפורמות אמורות להפוך את כלכלת סין ממבוססת-ייצור למבוססת-שירותים וחדשנות טכנולוגית, לצד ייעול סקטור מפעליה הממשלתיים, על מנת שתוכל להתחרות בשוק העולמי.

מטרותיה של סין באירוח ועידת 20G היו שילוב בין המישור הכלכלי למישור המדיני. במישור הכלכלי התייחסה להתפתחות מספר כיוונים בכלכלה העולמית, כגון: צמיחה מבוססת חדשנות, פיתוח בר-קיימא, רפורמות מבניות, רפורמות במוסדות פיננסים בינלאומיים, שיתוף פעולה בינלאומי במיגור שחיתויות ועוד. מטרתה העיקרית של סין הייתה להסיר את החששות במערב לגבי ההאטה בצמיחתה הכלכלית ולהגביר את אמון המערכת הבינלאומית ביכולתה לתפקד כמעצמה כלכלית אחראית, המסוגלת לתרום בהשבת כלכלת העולם חזרה לצמיחה. למשל, סין הקפידה להציג את הישגיה בתחום המאבק בהתחממות הגלובלית על ידי אשרור כפול, מצידה ומצד ארצות הברית, את הסכם האקלים שהושג בשלהי 2015 בפריז, זאת לקידום מעמדה כמעצמה הפועלת לפיתוח כלכלי בר-קיימא.  לעומת זאת, יוזמת "חגורה אחת ודרך אחת" לצד הבנק האסייתי לפיתוח ותשתיות – שתי יוזמות דגל של סין -  תפסו מקום שולי בוועידה.

במישור המדיני, מטרתה העיקרית של סין הייתה קידום שינוי הסדר הכלכלי העולמי הנוכחי, שנקבע כיום ברובו על ידי ארצות הברית, ובא לידי ביטוי בעיקר במרכזיותם של מוסדות בינלאומיים כלכליים בעלי אוריינטציה אמריקאית כקרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. על מנת להשיג מטרה זו סין החלה ביצירת שינוי סמלי בהרכב הוועידה ובהזמנתן של מדינות מתפתחות כגון מצרים, קזחסטאן ולאוס להשתתף בדיונים, כדי לאזן בין מדינות מפותחות ומתפתחות. בנוסף, כחלק ממאמצי קידום מרכז כובד כלכלי חדש המתחרה במדינות המערב, נפגש נשיא סין עם מנהיגי מדינות BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) וקרא להם להקים מסגרת של שיתוף פעולה הדדי, לפעול לשיפור מעמדן הבינלאומי ולהרחבת השפעתן על הכלכלה העולמית, תוך התמקדות בשינוי כללי ההצבעה בקרן המטבע הבינלאומית כך שישקף את כוחן הכלכלי הנוכחי.

מטרה מדינית נוספת שהציבה סין הייתה הימנעות מהעלאת נושאים מדיניים רגישים, כגון הסכסוך בים סין הדרומי, לסדר היום. ואכן, נושאים אלו לא עלו בצורה פומבית במהלך הוועידה, גם לא בפגישתו של הנשיא שי עם הנשיא אובמה. זאת למרות שסין הציבה לפני הוועידה ובמהלכה ספינות באזורים שנויים במחלוקת בים סין הדרומי, על אף אזהרותיה של ארצות הברית. בפגישתם, שני המנהיגים הסכימו על יצירת "מודל חדש ליחסים בין-מעצמתיים", תוך קידום שיתופי פעולה בנושאי מלחמה בטרור ופשיעה בסייבר. למרות ההצהרות המשותפות של שי ואובמה, לא ידוע על הסכמות דרמטיות שהושגו בנושאים משמעותיים. מנגד, בפגישתו עם מנהיגי המדינות השכנות, ובראשן דרום קוריאה ויפן,  שי יצא במסרים מדיניים חריפים.

רצוי לבחון את הצלחותיה של סין באירוח ועידת 20G בין הממד הרטורי-טקסי אל מול הממד המעשי-מהותי. מבחינה טקסית, סין חותרת לשפר את מעמדה ויוקרתה בזירה הבינלאומית. לכן הציגה את חאנג-ז'ואו כעיר משגשגת, חדשנית ומצוחצחת להפליא – ביטוי סמלי לשאיפותיה של סין לגבי עתיד הפיתוח העירוני, שאותו היא מקדמת על ידי הרפורמות המבניות בכלכלתה; היא גם נתנה מקום של כבוד למדינות המתפתחות ובראשן מדינות ה-BRICS, אשר צריכות לעמוד בחזית שינוי הסדר הכלכלי הבינלאומי הנוכחי. מנגד, בממד המעשי הושגה התקדמות מעטה, אם בכלל. הסכמים כלכליים פורצי דרך לא נחתמו ולא נוצרה התקדמות בפיתרון סכסוכים מדיניים שעל הפרק. כל שעשתה סין בממד זה היה שימוש במעמדה המיוחד בועידה על מנת לשפר קשרים קיימים עם מדינות קרובות יותר, ובראשן רוסיה, ולהכיל מתחים כלכליים ומדיניים קיימים עם מדינות אחרות, כגון ארצות הברית, אוסטרליה ודרום קוריאה - תוך הבהרת עמדתה הלא-מתפשרת בנושאים הקשורים לביטחונה ושמירת ריבונותה בסביבתה הקרובה.

לכן, על אף שלא נחתמו הסכמים כלכליים או מדיניים בעלי חשיבות מיוחדת, סין הצליחה לקדם את האג'נדה הלאומית שלה: שיפור יוקרתה הבינלאומית, הצגת הישגיה השונים וקידום סדר עולמי-כלכלי בעל מרכז כובד חדש שאינו המערב.