באוקטובר 2011, לאחר 42 שנות שלטון רצופות, נפל משטרו של מועמר אל-קד'אפי. עם נפילת המשטר נקלעה לוב לריק שלטוני ולמאבקים אלימים בין גורמים וישויות פוליטיות, חלקם בעלי אופי טרוריסטי ג'יהאדי. מציאות זו הציבה בפני מצרים, החולקת עם לוב גבול משותף שאורכו כאלף קילומטר, אתגרים חדשים שעיצבו מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי שלה. המשבר בלוב העמיד בפני מצרים איום ביטחוני שהביא אותה למעורבות פוליטית וצבאית במדינה (כפי שבא לידי ביטוי בתקיפת חיל האוויר המצרי את מטרות המדינה האסלאמית במזרח לוב בפברואר 20155), אך בד בבד גם העניק לה הזדמנות לחזק את מעמדה הבינלאומי.

שני האינטרסים העיקריים והמידיים ששאפה מצרים להשיג בלוב היו מיגור הטרור והחלשת שחקנים המסכנים את האינטרסים המצריים. ארגוני טרור שונים הצליחו להתבסס ולפעול בלוב, אחד מהם הוא 'ג'מעאת אנצאר בית אל-מקדס' שנשבע אמונים למדינה האסלאמית ומאז שינה את שמול'שלוחת סיני של המדינה האסלאמית'. הארגון, אשר פועל בחצי האי סיני נגד השלטון המצרי, ניצל את המתרחש בלוב והקים במזרחה מחנות אימונים ששימשו כמוקדי התחמשות והתארגנות לפעילות טרור בשטח מצרים. לצד ארגוני הטרור, התבססו תנועות פוליטיות כדוגמת האחים המוסלמים באמצעות הקמת מפלגת 'הצדק והבנייה' (לאחר עשורים של דיכוי התנועה על ידי קד'אפי). כמה מתנועות אלו נתמכו על ידי קטר, כחלק מאמצה הרחב של הנסיכות להגביר את השפעתה הגאו-פוליטית במזרח התיכון וצפון אפריקה, ובהמשך לתמיכתה באחים המוסלמים במצרים (המהווים אופוזיציה לשלטון א-סיסי) ובתנועת חמאס ברצועת עזה.

פעולה נוספת שנקטה מצרים מול האתגר הלובי הייתה חיזוק שחקנים ידידותיים שניאותו לשתף עמה פעולה. כאמור, לוב בעידן פוסט-קד'אפי היא אכסניה מלספר רב של כוחות ושחקנים. שני הכוחות המרכזיים הם מחנה האסלאמיסטים בראשות מיליציית מצראטה מצד אחד, מול המחנה  בראשותו של ח'ליפה בלקאסם חפתר – 'מערך הכוחות הלאומיים'. מבין השניים, 'מערך הכוחות הלאומיים' הוא המחנה הידידותי מבחינת מצרים, וגם זה המצוי בקרבה גיאוגרפית אליה. שיתוף הפעולה עמו תרם להחלשת הטרור וניסיונות ההשפעה הקטריים בשל יכולתו למנוע את התפשטותו הטריטוריאלית והכלכלית של המחנה האסלאמיסטי. מצרים פעלה ועודנה פועלת לחיזוק בעלי בריתה בשני מישורים עיקריים: האחד הוא המישור הצבאי-ביטחוני, בו נרתמה לעזרת צבא חפתר, בין היתר תוך שיתוף מידע מודיעיני על המתרחש באזור הגבול בין המדינות; השני הוא המישור הפוליטי, שבא לידי ביטוי במאמצי גישור בין חתפר ליריביו על ידי כינוס מפגשי פיוס בחסות מצרית, במטרה להגיע להסדר קבע שיעגן את מעמדו של חפתר בהנהגה העתידית של לוב.

פעולותיה של מצרים בלוב היו תוצאה של אינטרסים הנוגעים לביטחון וליציבות פוליטית. אולם לצד האתגרים, הכאוס הלובי זימן למצרים גם הזדמנויות לקידום מעמדה הבינלאומי דרך תפקידיה הצבאיים והדיפלומטיים במדינה. מצרים הפכה למוקד עלייה לרגל עבור מדינות המבקשות לקדם אינטרסים בלוב בעזרתה. במהלך שנת 2014, בעקבות בקשת ארצות הברית, הצטרפה מצרים לקואליציה נגד המדינה האסלאמית, על סמך ניסיונה במאבק נגדה שלוחתה בשטחה ובשטח לוב; רוסיה החלה לפעול במהלך 2016 להגברת השפעתה בלוב משיקולים פוליטיים וכלכליים, וראתה אף היא במצרים גורם מפתח היכול לסייע בייצוב המצב בלוב ובמימוש עסקאות כלכליות בינה לבין הממשלה הלובית העתידית; גם לאירופה אינטרס שהגשמתו עוברת במידת מה דרך מצרים - בלימת זרם המהגרים האפריקאיים הבלתי חוקיים העובר ברובו דרך לוב. לכן אפוא, בביקורה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בחודש מארס 20177 בקהיר, ביקשה האחרונה מהנשיא א-סיסי את סיועה של מצרים בבלימת ההגירה הבלתי-חוקית לאירופה.

לסיכום, הגם שנפילת השלטון הלובי והכאוס שנוצר בעקבותיו הערימו בפני מצרים קשיים רבים, והעמידו אותה בפני סכנות ביטחוניות וכלכליות חמורות, הרי שבחלוף שש שנים של טלטלה נראה שלוב הפכה במקביל גם לפלטפורמה לחיזוק מעמדה של מצרים בזירה הבינלאומית. על רקע זה, שואפת מצרים למנף את היתרונות הגלומים בתפקידה המרכזי בלוב, אך בד בבד קיימת סכנה שמא היא תתקשה לרצות את שלל השחקנים הבינלאומיים המעורבים בלוב, להם יש לעיתים אינטרסים סותרים. על כן, אם לא יושג פיתרון במשבר בלוב, וזו תמשיך להיות מוקד להתנגשויות אינטרסים מדיניים וכלכליים של שחקנים פנימיים וחיצוניים שונים, הדבר עלול לעלות גם למצרים במחיר כבד.

בר לופו הוא סטודנט לתואר ראשון בחוג למדע המדינה ולמזרח תיכון באונ' העברית, ומתמחה בנושא מצרים במכון למחקרי ביטחון לאומי.