כ-3000 מנהיגים ומובילי דעה מהכלכלות המובילות בעולם התכנסו במסגרת הפורום הכלכלי העולמי (The World Economic Forum), שהתקיים בין התאריכים 17-200 לינואר בדאבוס שבשווייץ, כדי לדון בעיצוב הסדר הכלכלי העולמי לשנה הקרובה תחת הסיסמה של "מנהיגות סתגלנית ואחראית". נשיא סין, שי ג'ין-פינג, שהגיע לראשונה לפורום זה (מלווה בבכירי ממשל ובאנשי עסקים סיניים) ריכז עניין רב - בעיקר לנוכח היעדרו של נשיא ארצות הברית בשל חילופי הממשל.

על רקע אי-הוודאות האופפת את מדיניותו העתידית של דונלד ג'. טראמפ ואת עתידה של אירופה שלאחר הברקזיט, שי הציג את תפישת עולמו הכלכלית. הוא נשא את הנאום המרכזי בפורום תחת הכותרת "עתיד הגלובליזציה", ונתן בו ביטוי לשאיפותיה, חששותיה ומדיניותה הצפויה של סין בעתיד הקרוב. תפישתו, מצד אחד, תומכת בסחר חופשי ובגלובליזציה כלכלית, ומצד שני מתנגדת למדיניות פרוטקציוניסטית וליריבות מסחרית.

ראשית, שי הדגיש, רוב בעיות העולם אינן תוצר ישיר של תהליך הגלובליזציה, ולמרות שתהליך זה יצר קשיים עבור מדינות מסוימות, אין זה נכון להתנגד אליו אלא לנקוט גישה סתגלנית. שנית, וכפי שהציע בוועידות בינלאומיות קודמות כגון ה-G20, שי חזר והדגיש כי הסדר הכלכלי העולמי עבר שינויים משמעותיים בעשורים האחרונים אך המנגנונים הבינלאומיים נשארו כמות שהם. אלה לא הסתגלו למצב החדש, בעיקר מבחינת ייצוג בלתי הולם של כל הכלכלות המתפתחות אשר משפיעות יותר ויותר על הצמיחה העולמית. מכאן עולה, כי סין מתכוונת לקחת על עצמה את תפקיד מובילת הסחר החופשי והגלובליזציה, תפקיד שהיה שמור עד כה לארצות הברית. זאת בהתחשב במדיניותו המסתמנת של טראמפ, אשר מכוונת להתמקדות בצמיחה אמריקאית פנימית. שי בנאומו הציג את שאיפתה של סין לכונן סדר כלכלי עולמי חדש תחת מנהיגות כלכלית סינית, שבמסגרתו יוקמו מנגנונים בינלאומיים חדשים במאפיינים סיניים, כגון הבנק האסייתי לתשתיות ופיתוח (AIIB) ויוזמת "דרך המשי החדשה" (BRI).

שי יצא כנגד המדיניות המסתמנת של טראמפ בנושאי סחר, וביקר את מדיניות ארצות הברית בקידום הסכם ה-TPP, אשר לא כלל את סין (בינתיים, טראמפ נסוג רשמית מהסכם זה). כמו כן, הוא התייחס לאמירותיו של טראמפ - שטען כי סין מבצעת פיחות מלאכותי ביואן כדי לשפר את התחרותיות שלה בשוק העולמי - והצהיר כי סין אינה מתכוונת לפתוח ב"מלחמת מטבעות". הוא הדגיש, כי מדינות העולם צריכות להישאר מחויבות לפיתוח סחר חופשי והשקעות ולהתנגד לפרוטקציוניזם, מכיוון שלטענתו, אף אחד לא ינצח במלחמת סחר. זאת ועוד, שי שיבח את הסכם פריז בנושאי שינויי האקלים שנכנס לתוקף ב-2016, והצהיר כי על מדינות לנהוג באחריות ולא לסגת ממנו. כך, סין מצטיירת כמעצמה אחראית, המחויבת לקידום נורמות בינלאומיות, שבעבר היוו את מדיניות הדגל של ארצות הברית וכעת מעורערות על ידי ממשלו החדש של טראמפ. בהמשך להצגת דימוי סין כמעצמה אחראית, שי אמר כי סין תורמת רבות ליציבות הכלכלית העולמית, ועושה מאמצים רבים, לפעמים גם תוך פגיעה בכלכלתה שלה, על מנת למנוע משברים כלכליים עתידיים. בד בבד, גם שלח מסר של הרגעה לאור ההאטה בצמיחה הסינית (6.7% בשנת 20166).

בהמשך לכך שי גם הצהיר כי סין תקדם מדיניות שתאפשר השקעה בטוחה יותר במדינה, על ידי הרחבת הנגישות של השוק הסיני להשקעות זרות ותוך הגנה על זכויות יוצרים והפיכת תנאי הסחר לשקופים יותר. שי אמר כי דלתה של סין תישאר פתוחה להשקעות זרות, וכי הוא מצפה שמדינות אחרות תפעלנה בצורה דומה. הדבר נובע כנראה מחשש של סין כי מדינות מפותחות נוספות תנקוטנה מדיניות ביקורתית יותר כלפי השקעות ורכישות סיניות, לאור הקפאה ובחינה מחדש של רכישות סיניות בגרמניה, ארצות הברית, בריטניה ואף ישראל. אולם, בניגוד להצהרות אלו, על פי סקר שנערך על ידי לשכת המסחר האמריקאית בסין ופורסם יום לאחר נאום שי, עולה כי בעלי עסקים אמריקאים רבים מתלוננים שאינם מצליחים לחדור לשוק הסיני בעקבות חסמים רגולטורים, המופנים במיוחד כנגד חברות זרות.

מטרתו העיקרית של שי בביקורו בדאבוס הייתה להציג באופן רשמי את סין כמגינת הגלובליזציה ואת שאיפתה להפוך לתחליף ראוי לארצות הברית כמנהיגת הסחר החופשי העולמי וכיעד אטרקטיבי ובטוח להשקעות זרות. שי מודע לדיסוננס בו סין פועלת מחד לשמר את משטר הסחר החופשי שקידמה ארה"ב, ומאידך מנסה להחליפו במשטרים ובמוסדות בינלאומיים שישרתו בצורה טובה יותר את האינטרסים הפנימיים, האזוריים והבינלאומיים שלה. הוא מיישב זאת על ידי הצגת סין כשחקן חשוב בזירה הכלכלית הבינלאומית, תוך תמיכה בכלכלות המתפתחות וצרכיהן, לצד הרגעת המערב לגבי מדיניותה המסתמנת. שי מבין כי כוחה הכלכלי של סין מאפשר לה לשחק תפקיד חשוב יותר בזירה הבינלאומית, אך גם חושש ממדיניות אמריקאית שתצר את צעדיה. לכן, הוא בוחר בגישה דואלית: המדיה הרשמית בסין תוקפת בחריפות את התבטאויותיו של טראמפ ומציגה עמדה נצית ולא-מתפשרת, ובה בעת שי מציג מטרות מדיניות אחראיות ופרוגרסיביות במסגרת נאומיו המתוקשרים במערב.