לפני כשבוע חלף, ללא תשומת לב ציבורית ותחת סיקור תקשורתי קלוש, מסמך מרתק. מדובר בגילוי דעת חתום בידי רבנים המזוהים עם הימין הפוליטי, ועיקריו יובאו כאן מפאת חשיבותם והחידוש שבהם.

בכותרת "גילוי דעת רבני בשבח השלום בעת חזרתנו לנחלת אבותינו" כותבים הרבנים: "עם ישראל חוזר לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות; אחרי געגועים רבים למקום, תפילה ובכיות. זכותנו על הארץ עומדת לזכותם של אומות העולם; זכות זו נותנת לנו את היכולת לדבר על שלום, צדק וביטחון, ולהביא את העולם למקום טוב יותר ממה שהוא נמצא היום...כוחם של ישראל במוסר, באמונה, ברוח – זו הבשורה שלנו לאנושות. זה היעוד של עם ישראל. גם כשמדינת ישראל נאלצת להקים צבא הגנה לישראל שיגן עלינו מפני הבאים עלינו להורגנו, אנו מתגעגעים ומשתוקקים לימים בהם תתממש הנבואה "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ד)".
על המסמך חתמו הרב אליעזר וולדמן (ראש ישיבת קרית ארבע), הרב יעקב אריאל (רבה הראשי של רמת גן), הרב ירחמיאל ווייס (ראש ישיבת מרכז לצעירים), הרב רא"ם הכהן (רב הישוב עתניאל וראש ישיבת עתניאל), הרב חננאל אתרוג (ראש ישיבת שבי חברון, חברון), הרב יעקב אידלס (ראש ישיבת חיצים, איתמר), מר יהודה גליק  (מנהל מיזם הליב"ה), ואליהם הצטרף הרב אליעזר מלמד (רב הישוב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה). רבנים נוספים הביעו הסכמה אך נמנעו מחתימה פומבית.

נראה כי המסמך משקף את התפיסה התורנית שהרבנים החתומים עליו מלמדים בקהילותיהם, ואת הבנתם את דרך התורה בסוגיה של האלימות והשלום.

"אנו מחויבים לפעול באופן המכבד את צלם אלוקים. מצוות שבין אדם לחברו מלמדות אותנו כיצד עם ישראל יכול [וחייב] להיות כלי לתיקון ולעשיית הטוב בעולם... מצוות אלו מחייבות אותנו להימנע מכל פגיעה באחר ומכל פגיעה ברכושו. מצוות אלה מרחיקות אותנו מכל פגיעה, רמייה, נקמה, נטירה והזנחה של האחר.... יש לכבד כל אדם (כל עוד הוא אינו פוגע בך), גם את מי שאוחז בערכים השונים משלך. "

במסמך, שאנשי קבוצת "שיח שלום" שרון לשם זינגר, אליק אייזקס ואבינועם רוזנק סייעו בגיבושו, נאמר עוד מפי הרבנים:  "ספר תהילים מלמדנו: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ (תהלים לד, יד-טו). מכאן למדים את עקרון "מפני דרכי שלום", המורה שאנו מחויבים לעשות ולרדוף אחר השלום לפנים משורת הדין." עוד הם מביאים תימוכין לשאיפת השלום מן התלמוד הבבלי, מברכת הכוהנים, מן הרמב"ם ומתפילת השלום הנועלת את  תפילת העמידה. " יש ערך חשוב בתורה לאהוב כל אדם ולא רק את היהודי. עלינו לנהוג כלפי כל אדם בדרך מוסרית. מוטלת עלינו החובה "לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום"...כל זה חל גם על המיעוטים החיים בארץ ישראל.  שלום אינו עניין של אי לוחמה, אלא עניין של שלמות, ומתוך השלמות- התנגדות לאלימות....למרות הסבל הרב שסבל ישראל, עם ישראל ידע תמיד להושיט את ידו לשלום. גם בהיותו בגלות בין עמים, וגם היום, בהיותו בארצו ובהתיישבותנו בדין בכל חלקי ארצנו. בתורתנו הקדושה ישנו איסור לפגוע בזולת; לא רק 'לא תרצח', אלא כל פגיעה בזולת אסורה."
הרבנים, שחלקם מן החשובים שברבני יהודה ושומרון, מתמודדים באופן ברור עם תופעת הטרור היהודי ותופעת "תג מחיר": "מגמתנו היא ליצור חיי חברה ואנושות שאין עמה אלימות. אם ישנה אלימות כלפי היחיד, הרי שהוא יכול לשמור על עצמו במסגרת "הבא להורגך השכם להורגו"- מה שנקרא "הגנה עצמית". אבל בודאי שאין זכות ליחיד לקחת את החוק לידיו ולנהל מדיניות של מלחמה לאומית. זהו תפקידו של צה"ל, ואנחנו מודים לו ומתפללים להצלחתו. כך זה אצלנו וכך זה צריך להיות בכל מקום בעולם...התורה הקדושה אינה מצטמצמת לעסוק בשלום צר, אלא עוסקת בשלום על כל העולם, ואיסור עקירת עצים בכלל זה. על כן, כל הפוגע בעצים (אלא אם יש לכך סיבה חיונית) הרי זה מחלל את עולמו."

גילוי הדעת מסתיים בתקווה לכונן שיח אחר של שלום וענווה: "ביסוד מהותו, עם ישראל הינו עם רודף שלום; זאת תכליתו, זאת תפילתו ואמונתו; כל דרך אחרת הינה דרך הכפויה עלינו. אנו מבקשים מהכלל ומהפרט, לחשוב על דרך שלום זו ולהימנע מדרכים המעודדות אלימות...עלינו להיות מוארים מהפסוקים שאנו מאמינים בהם בכל לבנו: " וגר זאב עם-כבש, ונמר עם-גדי ירבץ" (ישעיהו יא,ו)..."וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב', ב'-ד').

האם מדובר בבסיס שניתן להישען עליו משני עברי גדר הביטחון כדי לקיים דיאלוג בין קהילות, שתפיסות עולמן היו לכאורה - עד פרסום גילוי הדעת הזה - מנוגדות לחלוטין? מוקדם לומר. פתח לתקווה שראוי לנסות להרחיבו – בוודאי שיש כאן.