פיגוע הירי בתחרות הקריקטורות של מוחמד, שהתקיימה בפרבר של העיר דאלאס, טקסס בתחילת חודש מאי השנה, הצית מחדש את הדיון סביב הגורמים שעמדו מאחורי המפגעים שביצעו את הירי. האם הופעלו ישירות על ידי ארגון 'המדינה האסלאמית', 'דאע"ש', ולפי פקודתו, או שמה מדובר בצמד אשר פעל על דעת עצמו, בהשראת האידיאולוגיה של הארגון בלבד?

מהידוע עד כה, נראה כי למנהיג הצמד, אלטון סימפסון, היה קשר ל'מדינה האסלאמית'. הוכחות לכך נמצאו במעשים, חלקם פליליים, שביצע לאורך השנים. לוחם זר אחר, שהיה בקשר עם סימפסון, פרסם בטוויטר כשבועיים לפני הפיגוע: "האחים מתקיפת 'צ'ארלי הבדו' ביצעו את חלקם. עתה, תורם של אחים בארצות-הברית לבצע הם את חלקם". לאחר התקיפה, במהלך שידור בתחנת הרדיו הרשמית של 'המדינה האסלאמית', לקח הארגון אחריות על האירוע, כאשר שני המפגעים הוגדרו שם כ"שני חיילים מחיילי הח'ליפות". אולם, ממה שידוע עד כה, השניים לא קיבלו כסף, הכשרה צבאית או הנחיות כלשהן מהארגון, ואף אחד מהם לא ביקר מעולם בסוריה או בעיראק.

במידה ואכן נכונה הטענה, הגורסת כי לא היה בין צמד המפגעים ובין 'המדינה האסלאמית' קשר ישיר כלשהו, עולה השאלה כיצד הם גויסו? התשובה טמונה בשיטת הגיוס של הארגון, השונה באופן מהותי משיטות הגיוס המסורתיות בהם השתמש, לדוגמא, ארגון 'אל-קאעדה' בתחילת העשור הקודם. בעבר, תהליך הפצת המסרים נעשה בעיקר באופן ישיר, על גבי פלטפורמות שונות כגון פורומים וצ'אטים ואף בעזרת פגישה פיזית בין מגייס למועמד. כיום השתנתה שיטת הגיוס מקצה לקצה. ארגוני הטרור, ו'המדינה האסלאמית' בראשם, שואפים לבצע גיוס עקיף בעזרת תעמולה והפצת תכנים על גבי המדיות השונות, בעיקר על גבי הרשתות החברתיות. הארגונים שואפים להפיץ את הדרישה להתגייס לשורותיהם, אך מי שלא  באפשרותו להצטרף למלחמה בסוריה ובעיראק, מתבקש לבצע פעולות עצמאיות בתוך ארצו, לא בהכרח בתיאום מראש אל מול הארגון, אלא כזאב בודד. 

שיטת גיוס זו מתאפשרת אך ורק אם המבנה ההיררכי של הארגון מותאם לכך. ארגון 'המדינה האסלאמית' אינו מגדיר בצורה רשמית והיררכית את הגורמים המבקשים להזדהות איתו, כשהוא למעשה נמצא בכל מקום עליו הכריז כי קיימים בו כוחות הכפופים אליו, גם אם אין בינו לבין הקבוצה המזדהה עמו קשר ישיר. שילובו של מנגנון גיוס על בסיס השפעתי, יחד עם גמישות ארגונית, מסייעים לארגון להיות כה פופולרי בקרב קהל היעד שלו. לשם השוואה, הצטרפותם של גורמים זרים ל'אל-קאעדה' הייתה מסורבלת יותר. המבנה של הארגון, שהינו בעל היררכיה ברורה ומנהיג חזק, הקשה את כניסתם של ארגונים כפופים, ולכן יכולתו להפיץ את משנתו ולגייס לוחמים הייתה פחותה - ייתכן שמתוך בחירה מודעת על רקע תפישה 'אליטיסטית'.

עד כה זוהו שישים ושניים אזרחים אמריקניים ככאלו שניסו או הצליחו להצטרף לשורות 'המדינה האסלאמית'. חלקם מתאסלמים חדשים וחלקם מוסלמים מלידה, ביניהם בני מעמדות חברתיים וכלכליים שונים, ומוצאם במדינות שונות ברחבי ארצות הברית. החוקרים העוסקים בתחום טוענים כי לא ניתן להצביע על פרופיל מאפיין למתגייסים, פרט לכך שכולם היו פעילים ברשתות החברתיות, בהן נטלו חלק בפעילות הקשורה לאסלאם הסלפי הג'יהאדיסטי. 

היעלמותן של שיטות הגיוס הפיזיות והישירות התרחש מכורח הנסיבות. לכך קיימות שתי סיבות אפשריות: ראשית, ארגוני הביון המודרניים מתהדרים בכוח אדם איכותי וציוד ביון מתוחכם, המאפשר לאתר, לעקוב ולסכל התארגנויות של תאי טרור בטרם יצליחו להוציא לפועל את מבוקשם. שנית, המדיה המודרנית - ובראש ובראשונה הרשתות החברתיות - מספקת פלטפורמה איכותית להפצת רעיונות בזמן קצר, ולמספר עצום של אנשים. פלטפורמה זו מעלימה את הצורך בגיוס ישיר או בגיוס פיזי, העומד, כאמור, בפני סכנת האיתור והסיכול, ומאפשרת גיוס עקיף יעיל ביותר, המשיג באותה העת את אותה תוצאה.

הצלחתו של מנגנון הגיוס מעלה את החשש להתרחשותם של שני תרחישים עיקריים. התרחיש הראשון טוען כי אפשר שאותם לוחמים זרים שהתגייסו לשורותיו של ארגון 'המדינה האסלאמית' ישובו, בחסות דרכוניהם האמריקאים, במטרה לבצע פיגוע על אדמת ארצות-הברית. התרחיש השני טוען להימצאותם של 'מושפעים פוטנציאליים' רבים ברחבי ארצות-הברית, אשר עלולים לבצע פיגוע על אדמת ארצות-הברית.
 
היתכנותה של האפשרות הראשונה אינה גבוהה כעת, שכן לא רק שתשעה בלבד מתוך שישים ושניים האזרחים האמריקאים שניסו להצטרף לשורות 'המדינה האסלאמית' הצליחו בכך, רק אחד מהם נותר בחיים. מנגד, בהתממשותו של התרחיש השני חזינו כבר במדינות שונות, כדוגמת צרפת, אוסטרליה וארצות-הברית. הסבירות כי תרחיש זה יתממש פעמים נוספות בעתיד גבוה, שכן מספרם של 'המושפעים' ממשנתה של 'המדינה האסלאמית' הינו רב ביותר, על אף שאין ניתן להעריכו במדויק.

*** אפיק ברק הוא מתמחה בתכנית לחקר טרור ולוחמה בעצימות נמוכה, במכון למחקרי ביטחון לאומי.