התקיפה בבסיס א-דוהור שבצפון מערב סוריה ב-18 באוגוסט, שעליה לקחה ישראל אחריות וטענה שבוצעה למניעת התבססות צבאית טורקית שם, הייתה צעד שלא ברור אם נשקלו מלוא השלכותיו. הנוכחות וההשפעה הטורקית בסוריה אכן ניכרות, אך בניגוד למצטייר בסרטון שיצא ממשרד ראש הממשלה בעקבות התקיפה, השליטה הפיזית הטורקית בחבלים שלמים בצפון המדינה דווקא מצטמצמת. גם לא ניתן להתעלם מכך, שלטורקיה, בדומה לישראל, יש אינטרס ביטחוני מובהק בנעשה בשכנתה מדרום, בפרט לנוכח העובדה שקיים מיעוט כורדי בצפון סוריה, ולכך יש השלכות על הסוגיה הכורדית בתוך טורקיה עצמה. במאזן האינטרסים, צפון סוריה חיוני יותר לטורקיה מאשר לישראל. לפער הזה כבר הייתה השפעה במבצעים צבאיים טורקיים בעבר והוא יבוא לידי ביטוי גם בעתיד, בנכונותו של כל צד להסלים את העימות ככל שהמחירים יעלו.
דווקא מי שסבור כי האיום הטורקי גדל, חייב לבחון אותו במלואו ולא לנתק אותו מהקשרו בזירות אחרות ומורכבות אף יותר עבור ביטחון ישראל, ובפרט הזירה במזרח הים התיכון והפלסטינים. היכולות של אנקרה מאפשרות לה אם רק תבחר בכך, לפעול התקפית נגד ישראל משטחה שלה וההבדל האופרטיבי בין פעולה מדרום טורקיה או צפון סוריה אינו מצדיק בפני עצמו את התקיפה הישראלית שבוצעה. היא רק מגבירה את התפיסה באנקרה שישראל היא שחקן חסר אחריות המחפש אחר פרובוקציות (שבפרט מוסברות בתקופת הבחירות בישראל), ומגבירה את הצורך של טורקיה להתכונן לתרחישי עימות עם ישראל.
בפעולתה בצפון סוריה, ישראל החליטה שלא לעשות שימוש במנגון "הקו החם" למניעת חיכוך אווירי בין טורקיה וישראל בשמי סוריה, הקיים בין המדינות מאז מאי 2025. בכך היא סיכנה מנגנון חשוב שתרם לכך שבשנה האחרונה לא דווח על כך שהיו אירועים חריגים בין המדינות בהקשר האווירי. בנוסף, ישראל אינה משקיעה מספיק בזירה הדיפלומטית מול טורקיה: היא נמנעה ממינוי מחליף לשגרירת ישראל בטורקיה היוצאת, אירית ליליאן, ואף דווח על התלבטות אם לממן את העברת הקונסוליה הישראלית באיסטנבול לבניין אחר, כאילו מה שצריך להכריע הוא רק שיקולי תקציב ואין לנוכחות משמעות אופרטיבית וסמלית חשובה. בהעדר ערוצי תקשורת ישירים, ישראל נסמכת על ערוצים עקיפים שבהם פונטציאל הטעות גבוה בהרבה.
כך, מהבחירה לפעול צבאית באזור שהוא מבחינת טורקיה אזור השפעה שלה בצפון סוריה, דרך אי-ההתייחסות להשלכות של פעולה בסוריה על זירות אחרות בין ישראל וטורקיה, ועד להפקרה של הפעילות הדיפלומטית הישירה של ישראל מול אנקרה, ניכר שרמת הסיכון שישראל לקחה על עצמה במתקפה בצפון סוריה הייתה משמעותית הרבה מעבר לתקיפה נקודתית.גלי
התקיפה בבסיס א-דוהור שבצפון מערב סוריה ב-18 באוגוסט, שעליה לקחה ישראל אחריות וטענה שבוצעה למניעת התבססות צבאית טורקית שם, הייתה צעד שלא ברור אם נשקלו מלוא השלכותיו. הנוכחות וההשפעה הטורקית בסוריה אכן ניכרות, אך בניגוד למצטייר בסרטון שיצא ממשרד ראש הממשלה בעקבות התקיפה, השליטה הפיזית הטורקית בחבלים שלמים בצפון המדינה דווקא מצטמצמת. גם לא ניתן להתעלם מכך, שלטורקיה, בדומה לישראל, יש אינטרס ביטחוני מובהק בנעשה בשכנתה מדרום, בפרט לנוכח העובדה שקיים מיעוט כורדי בצפון סוריה, ולכך יש השלכות על הסוגיה הכורדית בתוך טורקיה עצמה. במאזן האינטרסים, צפון סוריה חיוני יותר לטורקיה מאשר לישראל. לפער הזה כבר הייתה השפעה במבצעים צבאיים טורקיים בעבר והוא יבוא לידי ביטוי גם בעתיד, בנכונותו של כל צד להסלים את העימות ככל שהמחירים יעלו.
דווקא מי שסבור כי האיום הטורקי גדל, חייב לבחון אותו במלואו ולא לנתק אותו מהקשרו בזירות אחרות ומורכבות אף יותר עבור ביטחון ישראל, ובפרט הזירה במזרח הים התיכון והפלסטינים. היכולות של אנקרה מאפשרות לה אם רק תבחר בכך, לפעול התקפית נגד ישראל משטחה שלה וההבדל האופרטיבי בין פעולה מדרום טורקיה או צפון סוריה אינו מצדיק בפני עצמו את התקיפה הישראלית שבוצעה. היא רק מגבירה את התפיסה באנקרה שישראל היא שחקן חסר אחריות המחפש אחר פרובוקציות (שבפרט מוסברות בתקופת הבחירות בישראל), ומגבירה את הצורך של טורקיה להתכונן לתרחישי עימות עם ישראל.
בפעולתה בצפון סוריה, ישראל החליטה שלא לעשות שימוש במנגון "הקו החם" למניעת חיכוך אווירי בין טורקיה וישראל בשמי סוריה, הקיים בין המדינות מאז מאי 2025. בכך היא סיכנה מנגנון חשוב שתרם לכך שבשנה האחרונה לא דווח על כך שהיו אירועים חריגים בין המדינות בהקשר האווירי. בנוסף, ישראל אינה משקיעה מספיק בזירה הדיפלומטית מול טורקיה: היא נמנעה ממינוי מחליף לשגרירת ישראל בטורקיה היוצאת, אירית ליליאן, ואף דווח על התלבטות אם לממן את העברת הקונסוליה הישראלית באיסטנבול לבניין אחר, כאילו מה שצריך להכריע הוא רק שיקולי תקציב ואין לנוכחות משמעות אופרטיבית וסמלית חשובה. בהעדר ערוצי תקשורת ישירים, ישראל נסמכת על ערוצים עקיפים שבהם פונטציאל הטעות גבוה בהרבה.
כך, מהבחירה לפעול צבאית באזור שהוא מבחינת טורקיה אזור השפעה שלה בצפון סוריה, דרך אי-ההתייחסות להשלכות של פעולה בסוריה על זירות אחרות בין ישראל וטורקיה, ועד להפקרה של הפעילות הדיפלומטית הישירה של ישראל מול אנקרה, ניכר שרמת הסיכון שישראל לקחה על עצמה במתקפה בצפון סוריה הייתה משמעותית הרבה מעבר לתקיפה נקודתית.גלי