תקציר

הקהילה היהודית האמריקאית תורמת רבות לביטחון הלאומי ולחוסן החברתי של ישראל. היא מפעילה רשת חזקה של ארגונים המסייעים לגייס תמיכה בישראל בזירות הדיפלומטיות והביטחוניות. היא תורמת סכומים עצומים לקידום האומנויות, המדע, הרפואה, החינוך והרווחה החברתית בישראל ומהווה חלק מפסיפס התרבויות המעצבות את החברה הישראלית. מסיבות אלה ועוד, קהילה יהודית אמריקאית חזקה ופרו־ישראלית היא נכס אסטרטגי חיוני למדינת ישראל. ואולם מספר מגמות מצביעות על כך שקהילה זו נחלשת ותמיכתה בישראל נשחקת.

השינויים כוללים:

התרחקות בהיקף נרחב מהקהילה היהודית המאורגנת. תהליך זה קשור למגמות רחבות יותר של חילון והתבוללות. הקהילה היהודית האמריקאית אומנם גדלה, אך הצמיחה הגדולה ביותר נרשמה בקרב הפלחים הפחות מעורבים בקהילה.

היחלשות של מוסדות קהילתיים יהודיים, כפי שמעידים הירידה בחברותּ בבתי כנסת, הצניחה ברישום למסגרות חינוך יהודי משלים והצמצום במספר התורמים לקמפיינים של הפדרציות היהודיות. מוסדות וארגונים חדשים מוסיפים לקום דרך קבע, אך המגמה הכללית היא של פיצול ושחיקה ביכולת הארגונית.

ירידה בהשתתפות בתוכניות חווייתיות בישראל. בעקבות מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל פחת מספרם של צעירים יהודים מהתפוצות שביקרו בישראל בחמש השנים האחרונות בעשרות אלפים ביחס לתחזיות.

מחלוקת גוברת סביב ישראל על רקע הביקורת הנרחבת על ניהול המלחמה בעזה, ובייחוד המספר הרב של נפגעים אזרחים, המחסור בסיוע הומניטרי והמדיניות הישראלית בגדה המערבית. ככלל, החיבור הרגשי לישראל הגיע לרמתו הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים, בפרט בקרב הדור הצעיר.

קיטוב מתרחב בין הפלגים הימניים לליברליים בזירת פעילות התמיכה והשדלנות למען ישראל, עם הקצנה משני הצדדים. בשל כך נפגעה ההשפעה הכוללת של רשת השדולה הפרו־ישראלית, שכן המחנות היריבים מבטלים זה את השפעתו של זה.

שינויים אלה בקהילה היהודית האמריקאית מתרחשים בתוך חברה אמריקאית כללית, שנעשתה גם היא מקוטבת יותר מבחינה פוליטית וביקורתית יותר כלפי ישראל. הביקורת הגוברת על ישראל בפוליטיקה האמריקאית היא גם שיקוף של אנטישמיות גוברת וגם תורמת לה, וביטוייה של אנטישמיות זו מחריפים משמאל ומימין גם יחד. הקהילה יהודית האמריקאית ניצבת לפיכך מול אתגרים קשים, לא רק עקב ההיחלשות והפילוג במוסדותיה שלה אלא גם בשל סביבה חיצונית שנעשית עוינת יותר ויותר.

ההחרפה ברגשות שליליים כלפי ישראל, שהתפתחה כה מהר בפוליטיקה ובחברה האמריקאית, היא איום כבד משקל על הברית הישראלית־אמריקאית. בטווח הזמן הקרוב יהודי ארצות הברית מוסיפים להיות נכס בהגנה על הברית, בייחוד בקרב ליברלים ודמוקרטים, אולם המשך השחיקה בתמיכת הציבור היהודי בישראל עלול לסלול עבור המפלגה הדמוקרטית את הדרך להפנות עורף לברית זו באופן גורף.

בטווח הבינוני והארוך, המחיר של היחלשות הקהילה היהודית האמריקאית יהיה גם כלכלי. הרשתות הבלתי פורמליות שמסייעות מאוד לפיתוח המדעי והתעשייתי בישראל ייחלשו, זרם התרומות למגזר השלישי בישראל יצטמצם, אבל את הנזק הגדול ביותר יהיה קשה לכמת: קהילה חלשה יותר ואשר תמיכתה בישראל פחותה תותיר את ישראל מבודדת יותר ברמה הגלובלית, פחות מסוגלת להפעיל עוצמה רכה ופחות בטוחה בתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי.

קווי המדיניות ושיטות הפעולה בישראל כיום

ישראל פועלת מול הקהילות היהודיות בתפוצות דרך שורה של משרדי ממשלה וארגוני מגזר שלישי. תוכניות התמיכה הישראליות בחיים היהודיים בארצות הברית כוללות יוזמות מורשת של הסוכנות היהודית, שבמסגרתן פועלים יותר מ־ 2,000 שליחים לפדרציות, למחנות קיץ ולמכללות, וכן יותר מ־ 100 יוזמות של קשר ישיר בין אזורים ובין ערים. ישראל גם מסייעת במימון ותמיכה לפרויקט תגלית – הארגון המביא צעירים יהודים מהתפוצות לסיורים חינוכיים בישראל. היקפה יוצא הדופן של התוכנית והשפעתה המוכחת הפכו אותה לגורם חשוב בהמשכיות היהודית בארצות הברית. השפעה משמעותית ומתמשכת נודעה גם לתוכניות ארוכות טווח במסגרת ׳מסע׳, הכוללות לימודים בישיבה, שנת מעבר או תוכניות חילופי סטודנטים ולימודים לתואר בישראל.

בה בעת קיים מגוון סוגיות שבהן המדיניות הישראלית מאתגרת את היחסים עם יהודי ארצות הברית, ובייחוד עם הרוב הליברלי. המדיניות הנוגעת לפלורליזם דתי בישראל היא מקור מתמשך למחלוקת. הרפורמה במערכת המשפט בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין פילגה לא רק את הישראלים אלא גם את יהודי ארצות הברית לאורך קווים דתיים ופוליטיים דומים. יתרה מכך, מגזרים רחבים בציבור האמריקאי התרחקו מישראל במהלך השנתיים האחרונות, בשל פעולותיה ומדיניותה במלחמת עזה – התפתחויות שעוררו חששות עמוקים גם בקרב רבים מיהודי ארצות הברית. בראיונות שנערכו לצורך הכנת מסמך זה הביעו מנהיגים יהודים תסכול מכך שקובעי מדיניות בישראל אינם מביאים בחשבון את השקפותיהם ותחושותיהם של יהודי ארצות הברית.

המלצות למדיניות

העדויות המצטברות מלמדות שהקהילה היהודית האמריקאית מתמודדת עם אתגרים קהילתיים גדולים, וכי תמיכתה בישראל נחלשת. האחריות העיקרית לחיוניות ולהמשכיות החיים היהודיים בארצות הברית מוטלת על יהדות ארצות הברית עצמה, ועל הארגונים ומנגנוני הנדבנות )פילנתרופיה( שלהם. עם זאת, על מדינת ישראל לתרום כמיטב יכולתה למאמצים אלה ולפעול לטיפוח קשרים איתנים בין המדינה היהודית לקהילת התפוצות הגדולה בעולם. מסמך זה מסתמך על 50 ראיונות עם אנשי מפתח בארצות הברית ובישראל ומציע המלצות ויוזמות מדיניות בתחומי הדיפלומטיה, החינוך, הפוליטיקה והתכנון.

התחום הדיפלומטי

• שיקום מעמדה של ישראל בעיני הציבור האמריקאי יהדות ארצות הברית נטועה בתוך הציבור האמריקאי בכללותו. לפיכך ישראל תידרש למאמץ מקיף לשיקום המוניטין שלה בארצות הברית. מאמץ כזה צריך להתחיל בבחינה מחודשת של חלק מקווי המדיניות הרדיקליים יותר של הממשלה הנוכחית, אשר הרחיקו מעליה רבים מיהודי ארצות הברית ומהציבור האמריקאי בכלל. במבט קדימה על ישראל להימנע מפעולות הפוגעות בצורה קשה באופייה הדמוקרטי, ולפעול בזירה הדיפלומטית להרחבת הסכמי אברהם ולחידוש הדיאלוג עם הפלסטינים. בה בעת צריכה ישראל לנקוט גישה חדשה ומקיפה כלפי התקשורת והדיפלומטיה ציבורית. על הדיפלומטיה הציבורית המחודשת לבטא באופן יוזם את נקודת המבט הישראלית, ליהנות מתקציב נדיב ולגייס לשורותיה אנשים בעלי הבנה מעמיקה בציבור האמריקאי, על המגוון המאפיין אותו. עליה לעסוק לא רק בתקשורת אסטרטגית אלא גם ביוזמות חילופי רעיונות ושיתופי פעולה בתחומים מגוונים של השכלה גבוהה, מדע, משפט, אומנות וספורט. יש להשקיע גם בבנייה מחודשת של קשרי חברה ותרבות עם הציבור האמריקאי.

• שיקום מעמדה של ישראל בעיני הקהילה היהודית האמריקאית הסנטימנט הפרו־ישראלי פחת לא רק בקרב הציבור האמריקאי הרחב אלא אפילו בתוך הקהילה היהודית. למרות שרבים מבני הקהילה שיבחו את חוסנה של ישראל ותמכו באופן שבו ניהלה את מלחמת חרבות ברזל, קולות אחרים נעשים ביקורתיים יותר. הם מאמצים את הטענות שישראל ביצעה פשעי מלחמה חמורים ומבטאים חיבור רגשי הולך ופוחת למדינה היהודית. כחלק מהשינוי הכולל שנדרש בדיפלומטיה הציבורית יהיה צורך לכלול בה תוכנית ייעודית לקהילה היהודית. חשוב לנהל מעורבות כזו ברוח של ענווה מכל הצדדים, ותוך רצון אמיתי לשמוע ולהבין מגוון רחב של השקפות.

תחום החינוך

• החזרת התוכניות המעניקות חוויה ישראלית להיקפן המקורי ב־ 25 השנים האחרונות הוכח כי החינוך החווייתי בישראל הוא אמצעי אפקטיבי ליצירת חיבור עם פלחים בקהילה היהודית האמריקאית הנוטים להתבוללות, אולם שיעור ההשתתפות בתוכניות אלו צנח מאוד בעקבות מגפת הקורונה והמלחמה. על ישראל לתמוך בפרויקט תגלית ובגופים נוספים המארגנים טיולים חווייתיים קצרים בישראל – לרבות תוכנית RootOne החדשה לבני נוער – כדי לשוב למספרים המקוריים במהירות האפשרית.

• ביסוס ישראל כמרכז עולמי להשכלה גבוהה בה בעת יש להרחיב במידה ניכרת את המסגרות החווייתיות ארוכות הטווח. מסגרות אלה כוללות תוכניות למכינה בשנת מעבר וללימודים אקדמיים בישראל, בעיקר בתוכניות חילופין במסגרת רישום למוסדות אמריקאיים. המכשולים העיקריים להרחבת תוכניות אלה הם שיווק, עלות התוכניות ואיכותן, אולם ניתן להתגבר על כולם באמצעות השקעה מתמשכת. יעד סביר שאליו יש לכוון הוא הגעתם מדי שנה של כעשרת אלפים צעירים יהודים אמריקאים לשנת מכינה – נתון הדומה בהיקפו למספר הישראלים המשתתפים בתוכניות שירות לאומי ובתוכניות קדם־צבאיות. במקביל יש להרחיב גם תוכניות לתואר מלא בישראל או לתואר משותף עם מוסד אמריקאי במסלולים לתואר ראשון ושני שיילמדו באנגלית, על מנת לבסס את ישראל כמרכז עולמי להשכלה גבוהה עבור בני העם היהודי.

• הרחבת ההזדמנויות לישראלים ללמוד על יהדות ארצות הברית ישראלים מבטאים תחושה עזה של קרבה ליהודי התפוצות ורצון לטפח קשרים עימם, אולם נטייה זו עומדת בסתירה לידע מוגבל בדרך כלל על החיים היהודיים בתפוצות, כולל בארצות הברית. יש להציע סיורים לימודיים בקהילות יהודיות בארצות הברית ולהפוך אותם לנוהג קבוע עבור נבחרי ציבור ישראלים ומעגל מתרחב של מעצבי דעת קהל כמו עיתונאים, נשיאי אוניברסיטאות, מנהיגים עסקיים וראשי מוסדות רפואה ותרבות. נוסף על כך, על המדינה ליזום פעילות חינוכית רחבת היקף שתעסוק ביהדות התפוצות בבתי הספר התיכוניים בישראל, במכללות קדם־צבאיות, בתוכניות שירות לאומי ובצה״ל, וכן דרך יוזמות של חברה אזרחית. יש מקום לנצל אמצעי תקשורת כמו טלוויזיה, קולנוע ועוד כדי לעודד ולקדם חשיפה ציבורית רחבה לחיים היהודיים בארצות הברית.

התחום הפוליטי

• הרחבת הדיאלוג לטווח רחב של ארגוני הסברה ותמיכה פרו־ישראליים הירידה בהשפעתם של ארגוני השדולה הפרו־ישראלית נובעת משילוב של מגמות מאקרו־ חברתיות, לרוב מחוץ לשליטת המוסדות הקהילתיים, אך גם של פילוג פנימי בין מחנות הימין, המרכז והליברלים. למרות שהגיוון הפוליטי הוא אחת הסיבות להשפעה המצטמצמת, יש לו גם פן חיובי, שכן הוא מבטיח ליהודי ארצות הברית מגוון ערוצים לקידום סדרי העדיפויות שלהם ומאפשר לרשת הפרו־ישראלית כולה ליצור חיבורים עם רוב הפלגים בפוליטיקה האמריקאית, שגם היא חווה קיטוב גובר. מכיוון שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו – לימי השדולה הפרו־ישראלית המאוחדת – גורמים ממשלתיים ולא־ממשלתיים בישראל צריכים לשאוף לקיים מערכות יחסים עם כלל הגורמים הפרו־ישראליים שמרכיבים את הרשת הפרו־ישראלית, תוך עידוד ארגונים בימין ובשמאל למתן את עמדותיהם הקיצוניות יותר.

• שיפור מנגנוני ההתייעצות עם ראשי הקהילה היהודית האמריקאית בדיוק כשם שישראל צריכה לפנות למגוון רחב יותר של ארגוני שדולה בארצות הברית, כך עליה לשאוף להרחבת ההזדמנויות של יהודים אמריקאים להביע את דעותיהם בתוך גופי הממשל של ישראל. קיימות מספר דרכים למיסוד ולאסדרת ייצוגם של יהודי ארצות

הברית. ניתן להקים גוף רשמי בחסות נשיא המדינה, או למסד את ההשתתפות של ארגונים יהודיים גדולים בתפוצות במספר מסגרות עבודה של הכנסת (למשל בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות). אפשרות נוספת היא הקמת ועדה בין־פרלמנטרית של חברי כנסת וראשי ארגונים יהודיים בינלאומיים גדולים. מסגרות אלה לא יכללו זכויות הצבעה למי שאינם אזרחי ישראל. זאת ועוד, יש צורך בהקמת גוף מקצועי ברמת משרד ממשלתי (למשל משרד החוץ, המשרד לעניינים אסטרטגיים), שייעץ לממשלה באופן שוטף ובדרגים הגבוהים ביותר ויספק הערכות בדבר ההשלכות של החלטות הממשלה על יהדות התפוצות.

תכנון ומימון

• קביעת אסטרטגיה לאומית למאבק באנטישמיות למרות שישראל חתומה על הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA), היא בין המדינות החתומות היחידות שלא אימצו אסטרטגיה לאומית למאבק באנטישמיות. אימוץ מדיניות כזו ימחיש את מחויבותה של ישראל למאבק באנטישמיות בהתאם לחוק הלאום, ואת הסולידריות שלה עם הקהילות היהודיות בתפוצות. האסטרטגיה הלאומית של ישראל בנושא אנטישמיות צריכה להתמקד בעיקר בפנייה כלפי חוץ ובדרכים להטיל אחריות למאבק באנטישמיות על מדינות וארגונים לא־ממשלתיים, בעזרת מהלכים שמוטב כי ייעשו על ידי מדינה ריבונית ולא על ידי ארגוני תפוצות. האסטרטגיה תידרש גם לבחון אם המדיניות הישראלית מאפשרת לגורמים אנטישמיים מימין ומשמאל לזכות בקהלים חדשים ולהרחיב את השפעתם. יש לגבש את האסטרטגיה תוך התייעצות עם ארגונים יהודיים בתפוצות. עליה להיות ניטרלית ככל האפשר מבחינה פוליטית, ויש לפתח אותה כדי להפעילה בהתמדה ללא קשר לזהות הממשלה בישראל.

• יצירת מסגרת תקציב ותכנון לטווח הארוך ארגונים ממשלתיים ולא־ממשלתיים בישראל הפועלים בנושאים הקשורים ליהדות ארצות הברית מתנהלים כמעט ללא אסטרטגיה משותפת, ובחוסר ודאות תקציבית. כדי ליישם ביעילות את היוזמות המתוארות במסמך זה יידרשו תכנון ארוך טווח, תיאום משופר ומימון קבוע וסדיר. יש להקצות תקציב רב־שנתי לדיפלומטיה ציבורית, להשכלה גבוהה וחווייתית בישראל ולחינוך ישראלים בנושא יהדות התפוצות. מימון נוסף יידרש גם לפיתוח וליישום אסטרטגיה לאומית למאבק באנטישמיות. יש ללוות כל מימון כזה בהוראות חוק המחייבות

התייעצויות סדירות בין הגופים הממשלתיים והלא־ממשלתיים המרכזיים בתחום, לצורך תיאום ותכנון אסטרטגי.

סיכום

ישראל מפיקה תועלת מקהילה יהודית אמריקאית חזקה ומשגשגת, הממשיכה לתמוך באינטרסים הלאומיים המרכזיים של המדינה היהודית. ואולם קהילה זו מראה סימנים רבים להיחלשות פנימית ולהידרדרות במעמדה החברתי, ואין לראות עוד בקונצנזוס המוחלט כמעט של תמיכתה בישראל דבר המובן מאליו. מסמך זה מציג אסטרטגיה לאומית לשמירה על חיוניות הקהילה היהודית האמריקאית ולהבטחת קשריה העתידיים עם מדינת ישראל. הברית של ישראל עם הקהילה היא נכס לביטחון הלאומי ואחד מעמודי התווך של היותה מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. בעזרת חזון, השקעה ועבודה קשה תוכל ישראל לתרום תרומה חיונית לעתיד יהדות ארצות הברית ולברית בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.