ב־24 באוקטובר 2025 טיל רוסי פגע פגיעה ישירה בבית הכנסת המרכזי בעיר חרסון שבדרום-מזרח אוקראינה. אף שלא התפוצץ, הטיל הרס את המבנה לחלוטין; רב בית הכנסת ניצל בנס לאחר שיצא מהבניין שניות ספורות לפני הפגיעה. אותו בית כנסת הותקף גם ב־9 באוקטובר, אז פגז מצרר רוסי פגע באחד מקירותיו. ב־22 לאוקטובר, במהלך מתקפה אווירית שגרתית על קייב, בירת אוקראינה, פגע כטב"ם רוסי בבית הכנסת בשכונת פודול וגרם להרס רב. באוגוסט השנה, למחרת התשעה באב, פגע כטב"ם רוסי מדגם “שהיד” בבית הכנסת ההיסטורי בעיר אודסה שבדרום אוקראינה.
תדירות ההתקפות על בתי הכנסת מעלה תהיות בדבר מקריותן, במיוחד על רקע התפארות שלטונות רוסיה כי צבאה עושה שימוש בטילים וכטב"מים מתקדמים ו"חכמים". למרות הצהרותיהם כי ההתקפות של צבא רוסיה מכוונות נגד מטרות צבאיות ואסטרטגיות בלבד, ההפצצות הרוסיות בעורף האוקראיני פוגעות בצורה אנושה בתשתית האזרחית במדינה - זאת מתוך מטרה להפוך את אוקראינה למקום בלתי ראוי למגורי אדם. בתי תפילה יכולים להיחשב, אפוא, למטרה איכותית שהפגיעה בה הורסת את מרקם החיים האזרחיים. אחרי שלוש וחצי שנים מאז הפלישה, כבר לא ניתן להתפלא ממידת האכזריות והציניות שבאופן ניהול המלחמה על-ידי רוסיה.
לנשיא רוסיה גם אין סיבה מיוחדת לגלות אהדה כלפי יהדות אוקראינה. בראש המדינה עומד וולודימיר זלנסקי, שעצם זהותו היהודית מעבירה על דעתה את הצמרת הרוסית שמנסה להוכיח לכל העולם כי באוקראינה שולט ״משטר ניאו-נאצי״. פוטין ושריו נוקטים רטוריקה אנטישמיות בוטה ביחס לזלנסקי, המשלבת עיוותים של השואה ותיאוריות קונספירציה אנטי-מערביות. בעוד נשיא רוסיה מאשים ״יהודים אתניים״ ברדיפה נגד הכנסייה הרוסית האורתודוקסית באוקראינה, שר החוץ שלו, סרגיי לברוב, מתפלסף על ״השורשים היהודיים״ של היטלר וזלנסקי. אך הכעס של הקרמלין מופנה לא רק כלפי זלנסקי. ראשי הקהילה היהודית באוקראינה תומכים בריבונותה ובמאבקה נגד רוסיה. הרב הראשי של אוקראינה ושליח חב״ד במדינה, הרב משה אסמן, גינה בחריפות את הפלישה הרוסית. אסמן גם שכל את בנו, חייל בצבא אוקראינה, שנפל במלחמה. לא במקרה יועצו של ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה השתלח בתנועת חב״ד באוקראינה וכינה אותה ״כת ששולטת במדינה״.
בין אם הפגיעות בבתי כנסת הן מקריות או מכוונות, רוסיה לא פרסמה שום התנצלות. מה שמדאיג לא פחות הוא תגובת העולם – או ליתר דיוק, היעדרה. למרות שרוב בתי הכנסת שנפגעו בהפצצות שייכים לתנועת חב״ד, ראש חב״ד ברוסיה – הרב ברל לזר, מקורבו של פוטין, כלל לא התבטא בנושא. ארגונים יהודיים בינ״ל וממשלות של מדינות המערב לא גינו את הפגיעה בבתי הכנסת. כמו-כן, ארצות הברית, המתווכת בין רוסיה לאוקראינה כדי לסיים את המלחמה, לא השמיעה גינוי. גם קולה של ישראל לא נשמע.
שתיקת הקהילה הבינ״ל מדגישה את תוצאות תהליך הנירמול של המלחמה באוקראינה. שתיקה זו גם מכרסמת בתשתית המוסרית עליה נשען המאבק הגלובלי באנטישמיות. אך אין לשכוח שמעבר לעניין המוסרי, למאבק באנטישמיות יש גם מימד אסטרטגי מובהק. הדבר נכון לגבי האנטישמיות המשתוללת במערב אירופה - והוא רלוונטי גם ביחס להפצצות חוזרות ונישנות של צבא רוסיה על בתי הכנסת באוקראינה. חשוב לא לתת יד לנירמול תופעה זו.
ב־24 באוקטובר 2025 טיל רוסי פגע פגיעה ישירה בבית הכנסת המרכזי בעיר חרסון שבדרום-מזרח אוקראינה. אף שלא התפוצץ, הטיל הרס את המבנה לחלוטין; רב בית הכנסת ניצל בנס לאחר שיצא מהבניין שניות ספורות לפני הפגיעה. אותו בית כנסת הותקף גם ב־9 באוקטובר, אז פגז מצרר רוסי פגע באחד מקירותיו. ב־22 לאוקטובר, במהלך מתקפה אווירית שגרתית על קייב, בירת אוקראינה, פגע כטב"ם רוסי בבית הכנסת בשכונת פודול וגרם להרס רב. באוגוסט השנה, למחרת התשעה באב, פגע כטב"ם רוסי מדגם “שהיד” בבית הכנסת ההיסטורי בעיר אודסה שבדרום אוקראינה.
תדירות ההתקפות על בתי הכנסת מעלה תהיות בדבר מקריותן, במיוחד על רקע התפארות שלטונות רוסיה כי צבאה עושה שימוש בטילים וכטב"מים מתקדמים ו"חכמים". למרות הצהרותיהם כי ההתקפות של צבא רוסיה מכוונות נגד מטרות צבאיות ואסטרטגיות בלבד, ההפצצות הרוסיות בעורף האוקראיני פוגעות בצורה אנושה בתשתית האזרחית במדינה - זאת מתוך מטרה להפוך את אוקראינה למקום בלתי ראוי למגורי אדם. בתי תפילה יכולים להיחשב, אפוא, למטרה איכותית שהפגיעה בה הורסת את מרקם החיים האזרחיים. אחרי שלוש וחצי שנים מאז הפלישה, כבר לא ניתן להתפלא ממידת האכזריות והציניות שבאופן ניהול המלחמה על-ידי רוסיה.
לנשיא רוסיה גם אין סיבה מיוחדת לגלות אהדה כלפי יהדות אוקראינה. בראש המדינה עומד וולודימיר זלנסקי, שעצם זהותו היהודית מעבירה על דעתה את הצמרת הרוסית שמנסה להוכיח לכל העולם כי באוקראינה שולט ״משטר ניאו-נאצי״. פוטין ושריו נוקטים רטוריקה אנטישמיות בוטה ביחס לזלנסקי, המשלבת עיוותים של השואה ותיאוריות קונספירציה אנטי-מערביות. בעוד נשיא רוסיה מאשים ״יהודים אתניים״ ברדיפה נגד הכנסייה הרוסית האורתודוקסית באוקראינה, שר החוץ שלו, סרגיי לברוב, מתפלסף על ״השורשים היהודיים״ של היטלר וזלנסקי. אך הכעס של הקרמלין מופנה לא רק כלפי זלנסקי. ראשי הקהילה היהודית באוקראינה תומכים בריבונותה ובמאבקה נגד רוסיה. הרב הראשי של אוקראינה ושליח חב״ד במדינה, הרב משה אסמן, גינה בחריפות את הפלישה הרוסית. אסמן גם שכל את בנו, חייל בצבא אוקראינה, שנפל במלחמה. לא במקרה יועצו של ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה השתלח בתנועת חב״ד באוקראינה וכינה אותה ״כת ששולטת במדינה״.
בין אם הפגיעות בבתי כנסת הן מקריות או מכוונות, רוסיה לא פרסמה שום התנצלות. מה שמדאיג לא פחות הוא תגובת העולם – או ליתר דיוק, היעדרה. למרות שרוב בתי הכנסת שנפגעו בהפצצות שייכים לתנועת חב״ד, ראש חב״ד ברוסיה – הרב ברל לזר, מקורבו של פוטין, כלל לא התבטא בנושא. ארגונים יהודיים בינ״ל וממשלות של מדינות המערב לא גינו את הפגיעה בבתי הכנסת. כמו-כן, ארצות הברית, המתווכת בין רוסיה לאוקראינה כדי לסיים את המלחמה, לא השמיעה גינוי. גם קולה של ישראל לא נשמע.
שתיקת הקהילה הבינ״ל מדגישה את תוצאות תהליך הנירמול של המלחמה באוקראינה. שתיקה זו גם מכרסמת בתשתית המוסרית עליה נשען המאבק הגלובלי באנטישמיות. אך אין לשכוח שמעבר לעניין המוסרי, למאבק באנטישמיות יש גם מימד אסטרטגי מובהק. הדבר נכון לגבי האנטישמיות המשתוללת במערב אירופה - והוא רלוונטי גם ביחס להפצצות חוזרות ונישנות של צבא רוסיה על בתי הכנסת באוקראינה. חשוב לא לתת יד לנירמול תופעה זו.