בתחילת החודש הגיש נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הצעת חוק לדומה – הבית התחתון של הפרלמנט – שמטרתה לבטל את הצטרפותה של רוסיה לאמנה האירופית נגד עינויים ונגד יחס או עונשים אכזריים, בלתי־אנושיים ומשפילים. רוסיה הצטרפה לאמנה בשנת 1996, תחת שלטון בוריס ילצין, עת ביקשה למצב עצמה כמדינה מערבית אשר רואה ערך בעקרונות ליברליים – דמוקרטיים. הצטרפותה העניקה רשות למפקחים חיצוניים לבקר ולדווח על המצב בבתי הסוהר, מחנות המאסר ובתי החולים הפסיכיאטריים בשטחה. לצד זאת, היותה חתומה על האמנה העניק לאזרחיה את הזכות לפנות לבית הדין האירופי לזכויות אדם. ההינתקות מהאמנה הינה פורמלית בעיקרה, שכן הוצאתה של רוסיה ממועצת אירופה בשנת 2022 עם פלישתה לאוקראינה, הפכה את חתימתה על האמנה לסמלית בלבד. אפשרויות הפיקוח על המוסדות בשטחה נסגרו כבר אז, ויש לומר שגם לפני כן היו מוגבלות ביותר: מתוך 30 הדוחות שהוגשו במהלך 27 שנות הפיקוח בתחומה, רק ארבעה פורסמו וטופלו באופן רשמי.
יש לציין כי הבחירה לסגת מאמנה האירופית נגד עינויים דווקא בעת המלחמה מול אוקראינה אינה מקרית. רוסיה עודנה חתומה על אמנה דומה לזו האירופית, היא האמנה נגד עינויים של האו"ם. למעשה, סעיפי שתי האמנות דומים מאוד ועולה השאלה אודות הסיבות לפרישתה מאחת אך לא מהשנייה. ניכר כי התשובה בעיקרה פוליטית: בניגוד לאמנה האירופית נגד עינויים, האמנה של האו״ם מצויה תחת פיקוחה של הוועדה נגד עינויים של האו״ם, שבה מכהן כסגן יושב־הראש פרופ’ בחטיאר טוזמוחמדוב, בכיר במערכת המשפט הרוסית. טוזמוחמדוב יחד עם גורמים רוסיים אחרים באו"ם מהווים חוצץ לדרישות גופים אזרחיים שונים לנקוט צעדים מול רוסיה באשר לשימוש בעינויים בשטחה. כך, צעד זה של פרישה מהאמנה האירופית מדגיש ביתר שאת את האופי הדקלרטיבי והפוליטי של ההינתקות.
הצהרה זו מהווה צעד נוסף במדיניות הרוסית אשר מבססת אותה כאלטרנטיבה למערב, ובפרט לאירופה שניצבת כבעלת בריתה המרכזית של אוקראינה בעת זו. בזמן שארצות הברית מתקרבת לרוסיה ומעניקה לגיטימציה לפוטין שבאה לידי ביטוי בפסגת טראמפ-פוטין באלסקה, אירופה מגבירה את השיח הלעומתי כלפיה. ובפרט, האירועים האחרונים של הפרת המרחב האווירי של פולין מעידים על מתיחות הולכת וגוברת של מדינות אירופה כלפי רוסיה. "איננו סומכים על הכוונות הטובות של ולדימיר פוטין...אנו מאמינים שפוטין מוכן לפלוש למדינות נוספות." אמר ב-9 בספטמבר נשיא פולין, קרול נברוצקי. דברים דומים ביטא גם קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ בסוף אוגוסט באומרו כי גרמניה כבר נמצאת בקונפליקט עם רוסיה, ושמוסקבה היא גורם מתסיס באירופה. לצד זאת, הסיוע הצבאי שמעניק האיחוד האירופי לאוקראינה שובר שיאים השנה ועומד נכון לתחילת ספטמבר על 25 ביליון אירו. זאת ועוד, התחמשותה של אירופה, הגדלת תקציבי הביטחון שלה והגברת שיתופי הפעולה הביטחוניים כנגד האיום הגובר מרוסיה הופכים אותה לבעלת הברית המשמעותית של אוקראינה. מנקודת מבט זו, נסיגה מהאמנה האירופית נגד עינויים מהווה צעד נוסף במיצובה האידיאולוגי והפוליטי של רוסיה כנגד אירופה.
ברמה הפרקטית, נסיגתה מהאמנה מהווה הלכה למעשה נורמליזציה של העינויים והודאה באשמה במעשיה כלפי אזרחיה ושבויי מלחמה אוקראינים – נשים וגברים כאחד. בשלוש וחצי השנים האחרונות מאז פלישתה לאוקראינה, הולכות ומצטברות עדויות על עינויים קשים בכלא הרוסי הכוללים שימוש בהרעבה, אינוס, מכות חשמל ולחץ פסיכולוגי מתמשך. לעיתים, העינויים ותוצאותיהם מצולמים ומפורסמים בערוצי המדיה הרשמיים של המדינה. עדויות נוספות נישאות מפי שבויי מלחמה אוקראינים שחזרו למולדתם במסגרת חילופי שבויים, וכן באמצעות תחקירים עיתונאיים עצמאיים. לצד זאת, שחרור האסירים הפוליטיים הרוסיים באוגוסט 2024, ופרסום האוטוביוגרפיה של מתנגד המשטר שנרצח, אלכסיי נבלני, מובילים לקביעה כי שיטת העינויים לא רק שמיושמת על ידי כוחות הביטחון ברוסיה, אלא שהשימוש בה בשנים האחרונות הולך וגדל.
בתחילת החודש הגיש נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הצעת חוק לדומה – הבית התחתון של הפרלמנט – שמטרתה לבטל את הצטרפותה של רוסיה לאמנה האירופית נגד עינויים ונגד יחס או עונשים אכזריים, בלתי־אנושיים ומשפילים. רוסיה הצטרפה לאמנה בשנת 1996, תחת שלטון בוריס ילצין, עת ביקשה למצב עצמה כמדינה מערבית אשר רואה ערך בעקרונות ליברליים – דמוקרטיים. הצטרפותה העניקה רשות למפקחים חיצוניים לבקר ולדווח על המצב בבתי הסוהר, מחנות המאסר ובתי החולים הפסיכיאטריים בשטחה. לצד זאת, היותה חתומה על האמנה העניק לאזרחיה את הזכות לפנות לבית הדין האירופי לזכויות אדם. ההינתקות מהאמנה הינה פורמלית בעיקרה, שכן הוצאתה של רוסיה ממועצת אירופה בשנת 2022 עם פלישתה לאוקראינה, הפכה את חתימתה על האמנה לסמלית בלבד. אפשרויות הפיקוח על המוסדות בשטחה נסגרו כבר אז, ויש לומר שגם לפני כן היו מוגבלות ביותר: מתוך 30 הדוחות שהוגשו במהלך 27 שנות הפיקוח בתחומה, רק ארבעה פורסמו וטופלו באופן רשמי.
יש לציין כי הבחירה לסגת מאמנה האירופית נגד עינויים דווקא בעת המלחמה מול אוקראינה אינה מקרית. רוסיה עודנה חתומה על אמנה דומה לזו האירופית, היא האמנה נגד עינויים של האו"ם. למעשה, סעיפי שתי האמנות דומים מאוד ועולה השאלה אודות הסיבות לפרישתה מאחת אך לא מהשנייה. ניכר כי התשובה בעיקרה פוליטית: בניגוד לאמנה האירופית נגד עינויים, האמנה של האו״ם מצויה תחת פיקוחה של הוועדה נגד עינויים של האו״ם, שבה מכהן כסגן יושב־הראש פרופ’ בחטיאר טוזמוחמדוב, בכיר במערכת המשפט הרוסית. טוזמוחמדוב יחד עם גורמים רוסיים אחרים באו"ם מהווים חוצץ לדרישות גופים אזרחיים שונים לנקוט צעדים מול רוסיה באשר לשימוש בעינויים בשטחה. כך, צעד זה של פרישה מהאמנה האירופית מדגיש ביתר שאת את האופי הדקלרטיבי והפוליטי של ההינתקות.
הצהרה זו מהווה צעד נוסף במדיניות הרוסית אשר מבססת אותה כאלטרנטיבה למערב, ובפרט לאירופה שניצבת כבעלת בריתה המרכזית של אוקראינה בעת זו. בזמן שארצות הברית מתקרבת לרוסיה ומעניקה לגיטימציה לפוטין שבאה לידי ביטוי בפסגת טראמפ-פוטין באלסקה, אירופה מגבירה את השיח הלעומתי כלפיה. ובפרט, האירועים האחרונים של הפרת המרחב האווירי של פולין מעידים על מתיחות הולכת וגוברת של מדינות אירופה כלפי רוסיה. "איננו סומכים על הכוונות הטובות של ולדימיר פוטין...אנו מאמינים שפוטין מוכן לפלוש למדינות נוספות." אמר ב-9 בספטמבר נשיא פולין, קרול נברוצקי. דברים דומים ביטא גם קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ בסוף אוגוסט באומרו כי גרמניה כבר נמצאת בקונפליקט עם רוסיה, ושמוסקבה היא גורם מתסיס באירופה. לצד זאת, הסיוע הצבאי שמעניק האיחוד האירופי לאוקראינה שובר שיאים השנה ועומד נכון לתחילת ספטמבר על 25 ביליון אירו. זאת ועוד, התחמשותה של אירופה, הגדלת תקציבי הביטחון שלה והגברת שיתופי הפעולה הביטחוניים כנגד האיום הגובר מרוסיה הופכים אותה לבעלת הברית המשמעותית של אוקראינה. מנקודת מבט זו, נסיגה מהאמנה האירופית נגד עינויים מהווה צעד נוסף במיצובה האידיאולוגי והפוליטי של רוסיה כנגד אירופה.
ברמה הפרקטית, נסיגתה מהאמנה מהווה הלכה למעשה נורמליזציה של העינויים והודאה באשמה במעשיה כלפי אזרחיה ושבויי מלחמה אוקראינים – נשים וגברים כאחד. בשלוש וחצי השנים האחרונות מאז פלישתה לאוקראינה, הולכות ומצטברות עדויות על עינויים קשים בכלא הרוסי הכוללים שימוש בהרעבה, אינוס, מכות חשמל ולחץ פסיכולוגי מתמשך. לעיתים, העינויים ותוצאותיהם מצולמים ומפורסמים בערוצי המדיה הרשמיים של המדינה. עדויות נוספות נישאות מפי שבויי מלחמה אוקראינים שחזרו למולדתם במסגרת חילופי שבויים, וכן באמצעות תחקירים עיתונאיים עצמאיים. לצד זאת, שחרור האסירים הפוליטיים הרוסיים באוגוסט 2024, ופרסום האוטוביוגרפיה של מתנגד המשטר שנרצח, אלכסיי נבלני, מובילים לקביעה כי שיטת העינויים לא רק שמיושמת על ידי כוחות הביטחון ברוסיה, אלא שהשימוש בה בשנים האחרונות הולך וגדל.