לתקיפת בקטר השלכות הנוגעות לא רק למלחמה בעזה ויחסי ישראל-קטר, אלא גם ליחסי ארה"ב ומדינות המפרץ. האחרונות רואות בארה"ב שותפה אסטרטגית – וגם בהיעדר הסכמי הגנה פורמאליים –ערבה לביטחונן מפני איומים חיצוניים. תקיפה בלב בירה מפרצית על ידי בעלת ברית קרובה של וושינגטון – ויתכן אף בידיעתה – מטלטלת הנחה זו, גם אם אין אהדה רבה למשטר הקטרי וודאי לחמאס במפרץ.
מנקודת המבט המפרצית, התקיפה בדוחה היא חוליה נוספת בשרשרת אירועים בשנים האחרונות הסודקת הנחות בסיסיות באשר לתפיסה ולפיה ארה"ב תערוב לביטחונן: המתקפה האיראנית על מתקני הנפט במזרח ערב הסעודית ב־2019, וירי המל"טים של החות'ים לעבר אבו דאבי ב־2022. בשני המקרים, היעדר תגובה אמריקאית הולמת הביא את ערב הסעודית ואיחוד האמירויות להבין כי לא ניתן עוד להסתמך על ההגנה האמריקאית כבעבר והוביל אותם לשנות כיוון – מהתנגשות עם טהראן לדטאנט עימה, ומהישענות בלעדית על וושינגטון לגידור אסטרטגי שכולל התקרבות לסין ולרוסיה.
וושינגטון השקיעה מאמצים ניכרים לשוב ולחזק את מעמדה במפרץ כנגד מגמה זו ובמיוחד נכון הדבר לממשל טראמפ הנוכחי. ביקורו של הנשיא טראמפ במאי האחרון חיזק את התחושה שהיחסים שבו למסלול חיובי: ערב הסעודית, קטר ואיחוד האמירויות התחייבו להשקיע סכומי כסף גדולים בכלכלה האמריקאית –באמונה כי הצהרת כוונות זו תבסס מחדש את האינטרס אמריקאי לשמור על ביטחונן.
ואולם, התקיפה בדוחה מחזירה את החששות במלוא עוצמתם ומערערת את האמון, שגם כך לא היה מלא, בנכונות ארה"ב לפעול כדי שביטחונן ישמר. הגם שאין חלופה לארצות הברית כבעלת ברית צבאית, ולו בשל עוצמתה הצבאית, קשריה ההיסטוריים עם המדינות והיותה נוכחת באזור, היא עלולה להביא את המדינות להמשיך ולגדר סיכונים בתחרות בין המעצמות. בטווח הקצר לעומת זאת, דוחא, אבו-דאבי וריאד עשויות להגביר את הדרישה שלהן לקבלת ערבויות פורמליות, בדמות הסכמי הגנה, מארה"ב ובכלל זה גם אמצעי לחימה מתקדמים להפגנת המחויבות האמריקאית לביטחונן. מדיווחים שונים עולה כי הן קטר והן ארה"ב חותרות להעמיק את היחסים הביטחוניים שלהן כתגובה ישירה לתקיפה הישראלית.
לתקיפת בקטר השלכות הנוגעות לא רק למלחמה בעזה ויחסי ישראל-קטר, אלא גם ליחסי ארה"ב ומדינות המפרץ. האחרונות רואות בארה"ב שותפה אסטרטגית – וגם בהיעדר הסכמי הגנה פורמאליים –ערבה לביטחונן מפני איומים חיצוניים. תקיפה בלב בירה מפרצית על ידי בעלת ברית קרובה של וושינגטון – ויתכן אף בידיעתה – מטלטלת הנחה זו, גם אם אין אהדה רבה למשטר הקטרי וודאי לחמאס במפרץ.
מנקודת המבט המפרצית, התקיפה בדוחה היא חוליה נוספת בשרשרת אירועים בשנים האחרונות הסודקת הנחות בסיסיות באשר לתפיסה ולפיה ארה"ב תערוב לביטחונן: המתקפה האיראנית על מתקני הנפט במזרח ערב הסעודית ב־2019, וירי המל"טים של החות'ים לעבר אבו דאבי ב־2022. בשני המקרים, היעדר תגובה אמריקאית הולמת הביא את ערב הסעודית ואיחוד האמירויות להבין כי לא ניתן עוד להסתמך על ההגנה האמריקאית כבעבר והוביל אותם לשנות כיוון – מהתנגשות עם טהראן לדטאנט עימה, ומהישענות בלעדית על וושינגטון לגידור אסטרטגי שכולל התקרבות לסין ולרוסיה.
וושינגטון השקיעה מאמצים ניכרים לשוב ולחזק את מעמדה במפרץ כנגד מגמה זו ובמיוחד נכון הדבר לממשל טראמפ הנוכחי. ביקורו של הנשיא טראמפ במאי האחרון חיזק את התחושה שהיחסים שבו למסלול חיובי: ערב הסעודית, קטר ואיחוד האמירויות התחייבו להשקיע סכומי כסף גדולים בכלכלה האמריקאית –באמונה כי הצהרת כוונות זו תבסס מחדש את האינטרס אמריקאי לשמור על ביטחונן.
ואולם, התקיפה בדוחה מחזירה את החששות במלוא עוצמתם ומערערת את האמון, שגם כך לא היה מלא, בנכונות ארה"ב לפעול כדי שביטחונן ישמר. הגם שאין חלופה לארצות הברית כבעלת ברית צבאית, ולו בשל עוצמתה הצבאית, קשריה ההיסטוריים עם המדינות והיותה נוכחת באזור, היא עלולה להביא את המדינות להמשיך ולגדר סיכונים בתחרות בין המעצמות. בטווח הקצר לעומת זאת, דוחא, אבו-דאבי וריאד עשויות להגביר את הדרישה שלהן לקבלת ערבויות פורמליות, בדמות הסכמי הגנה, מארה"ב ובכלל זה גם אמצעי לחימה מתקדמים להפגנת המחויבות האמריקאית לביטחונן. מדיווחים שונים עולה כי הן קטר והן ארה"ב חותרות להעמיק את היחסים הביטחוניים שלהן כתגובה ישירה לתקיפה הישראלית.