בתוך ימים בודדים קיימה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, שני מפגשים קריטיים הממחישים את האתגרים העומדים מול אירופה בתחרות הבינלאומית.
ב-24 ביולי 2025 נפגשה משלחת אירופית בכירה בהובלת פון דר ליין עם ההנהגה הסינית בבייג'ינג. למרות הצהרותיהם של שני הצדדים על מחויבותם לשתף פעולה ולהעמיק את הקשרים ביניהם, הפגישה, שאליה התלווה רף ציפיות נמוך, לא הובילה להישג מוחשי.
הנשיאה פון דר ליין הדגישה כי יחסי הסחר בין האיחוד האירופי לסין הגיעו לנקודת פיתול, והבהירה כי איזון מחדש של השותפות הכרחי כדי להבטיח שהיא תהיה בת קיימא ומועילה לשני הצדדים. היא קראה לצדדים להכיר בחששות ההדדיים ולהציע פתרונות ממשיים.
האיחוד האירופי קרא לסין לפעול בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי ולהימנע מתמיכה צבאית ברוסיה. במקביל, נמשכת המתיחות הכלכלית בין הצדדים, בין היתר בשל חסמי כניסה לשוק ושיטות סחר סיניות הנתפסות באירופה כבלתי הוגנות. נותרו חילוקי דעות בנוגע למכסים על רכבים חשמליים ולצעדי תגמול הדדיים. האיחוד האירופי חיזק את התחייבותו למדיניות "סין אחת", גינה את ההחרפה במתחים במצרי טייוואן ובאזורים הימיים הסמוכים, וקרא לפתרון הסכסוכים בדרכי שלום בהתאם לחוק הבינלאומי.
אך מול חששות אלה לא הצליחו שני הצדדים להסכים על פתרונות, והמתח ביניהם לא פחת.
ב-27 ביולי, פון דר ליין נפגשה עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. בסוף אותה הפגישה הודיעו שני הצדדים על הסכמה ביניהם כדי לשים קץ למלחמת המכסים שהכריז טראמפ על האיחוד האירופי, במסגרת מאבקו הרחב יותר בתחום הסחר.
הנציבה הסכימה להטלת מכסים של 15% על הייצוא האירופי לארצות הברית (ללא מכס על הייצוא האמריקאי לאיחוד האירופי), לנכונות להשקיע כ-600 מיליארד דולר בכלכלה האמריקאית וכן לרכישת מוצרי אנרגיה אמריקאיים בשווי של כ-750 מיליארד דולר.
מאז הפגישה פורסמו דיווחים סותרים בנוגע להסכמות הללו: בעוד שהבית הלבן הדגיש את הניצחון האמריקאי, הנציבות האירופאית הציגה את ההבנות עם וושינגטון כדרך היעילה ביותר למנוע אי וודאות או הטלת מכסים גבוהים יותר. על אף שרוב הממשלות האירופיות בירכו על התוצאות, רבים באירופה מתחו ביקורת חריפה וכינו את ההסכם "הסכם כניעה".
שני המפגשים ותוצאותיהם המחישו את החולשה היחסית של האיחוד האירופי בתחרות הבינלאומית מול שחקנים עם רצון עז לקדם את האינטרסים שלהם באמצעות מינוף כוח ולא בהידברות. מה שנתפס אצל רבים ככישלון של הנציבות, בתחום שבו היא בעלת סמכות מלאה, סחר, גם עלול להחריף את הקשיים בעיצוב מדיניות אירופאית אחידה ויעילה, דווקא בתקופה שבה נדרשות לאירופה אסטרטגיות חדשות.
בתוך ימים בודדים קיימה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, שני מפגשים קריטיים הממחישים את האתגרים העומדים מול אירופה בתחרות הבינלאומית.
ב-24 ביולי 2025 נפגשה משלחת אירופית בכירה בהובלת פון דר ליין עם ההנהגה הסינית בבייג'ינג. למרות הצהרותיהם של שני הצדדים על מחויבותם לשתף פעולה ולהעמיק את הקשרים ביניהם, הפגישה, שאליה התלווה רף ציפיות נמוך, לא הובילה להישג מוחשי.
הנשיאה פון דר ליין הדגישה כי יחסי הסחר בין האיחוד האירופי לסין הגיעו לנקודת פיתול, והבהירה כי איזון מחדש של השותפות הכרחי כדי להבטיח שהיא תהיה בת קיימא ומועילה לשני הצדדים. היא קראה לצדדים להכיר בחששות ההדדיים ולהציע פתרונות ממשיים.
האיחוד האירופי קרא לסין לפעול בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי ולהימנע מתמיכה צבאית ברוסיה. במקביל, נמשכת המתיחות הכלכלית בין הצדדים, בין היתר בשל חסמי כניסה לשוק ושיטות סחר סיניות הנתפסות באירופה כבלתי הוגנות. נותרו חילוקי דעות בנוגע למכסים על רכבים חשמליים ולצעדי תגמול הדדיים. האיחוד האירופי חיזק את התחייבותו למדיניות "סין אחת", גינה את ההחרפה במתחים במצרי טייוואן ובאזורים הימיים הסמוכים, וקרא לפתרון הסכסוכים בדרכי שלום בהתאם לחוק הבינלאומי.
אך מול חששות אלה לא הצליחו שני הצדדים להסכים על פתרונות, והמתח ביניהם לא פחת.
ב-27 ביולי, פון דר ליין נפגשה עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. בסוף אותה הפגישה הודיעו שני הצדדים על הסכמה ביניהם כדי לשים קץ למלחמת המכסים שהכריז טראמפ על האיחוד האירופי, במסגרת מאבקו הרחב יותר בתחום הסחר.
הנציבה הסכימה להטלת מכסים של 15% על הייצוא האירופי לארצות הברית (ללא מכס על הייצוא האמריקאי לאיחוד האירופי), לנכונות להשקיע כ-600 מיליארד דולר בכלכלה האמריקאית וכן לרכישת מוצרי אנרגיה אמריקאיים בשווי של כ-750 מיליארד דולר.
מאז הפגישה פורסמו דיווחים סותרים בנוגע להסכמות הללו: בעוד שהבית הלבן הדגיש את הניצחון האמריקאי, הנציבות האירופאית הציגה את ההבנות עם וושינגטון כדרך היעילה ביותר למנוע אי וודאות או הטלת מכסים גבוהים יותר. על אף שרוב הממשלות האירופיות בירכו על התוצאות, רבים באירופה מתחו ביקורת חריפה וכינו את ההסכם "הסכם כניעה".
שני המפגשים ותוצאותיהם המחישו את החולשה היחסית של האיחוד האירופי בתחרות הבינלאומית מול שחקנים עם רצון עז לקדם את האינטרסים שלהם באמצעות מינוף כוח ולא בהידברות. מה שנתפס אצל רבים ככישלון של הנציבות, בתחום שבו היא בעלת סמכות מלאה, סחר, גם עלול להחריף את הקשיים בעיצוב מדיניות אירופאית אחידה ויעילה, דווקא בתקופה שבה נדרשות לאירופה אסטרטגיות חדשות.