מאז נכנס עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון במצרים כמעט ולא התאפשרו הפגנות במדינה, כחלק ממדיניות רשמית שתכליתה לשים קץ לטלטלות "האביב הערבי" ולהשיב את היציבות והסדר על כנם.
כל זה השתנה בסוף השבוע האחרון, כאשר אלפי מצרים יצאו לרחובות להפגין סולידאריות עם עזה. מרבית ההפגנות, גם אם שיקפו הלכי רוח ציבוריים אותנטיים, לא היה עממיות או ספונטאניות, אלא קיבלו עידוד והכוונה מגבוה.
בנאום שנשא ביום רביעי (18.10) הזהיר א-סיסי שיקרא לבני עמו להפגין בהמוניהם נגד ניסיונותיה של ישראל לדרבן, לכאורה, את תושבי עזה לעקור לסיני. הוא הביע התנגדות נחרצת למה שתיאר כשאיפה ישראלית "לחסל" את הבעיה הפלסטינית דרך גירוש הפלסטינים ממולדתם, וציין את ההשלכות המסוכנות של המהלך על האינטרסים הביטחוניים של מצרים ועל ריבונותה.
באותו יום פרצו הפגנות סטודנטים מצומצמות יחסית בקמפוסים ברחבי מצרים ועצרות מטעם איגודים מקצועיים. כעבור יומיים נערכו הפגנות רחבות יותר בכל 27 מחוזותיה של מצרים, בהן נשמעו סיסמאות כמו "תיפול ישראל, סיני אינה חלופה [לעזה]" ו"ברוח ובדם נפדה אותך פלסטין".
החשש המצרי מ"מזימה" ישראלית להקמת "מולדת חלופית" לפלסטינים בסיני ותיק, אך הוא התעצם באחרונה עקב התבטאויות מנותקות מהמציאות של גורמים רשמיים ולא רשמיים בישראל בנושא, שלא הוכחשו על ידי ראש הממשלה. האישור הנדיר שניתן להפגנות העיד על גודל החשש של קברניטי המשטר בקהיר, אשר הצדיק בעיניהם חריגה מהמדיניות המסורתית והתרה מסוימת של הרסן.
להפגנות היו גם מטרות פוליטיות פנימיות: חיזוק דימוי הנשיא א-סיסי, שנערך לבחירות בדצמבר הקרוב, כמי שמגן על גבולותיה של מצרים ועל העניין הפלסטיני; הסחת דעת הקהל המצרית מהמצוקה הכלכלית העמוקה ממנה סובלת המדינה לעבר בעיות חוץ; ומתן פתח לגיטימי לשחרור קיטור לחוגי אופוזיציה אסלאמיסטיים המזדהים עם חמאס. ההפגנות לא יצאו מכלל שליטה, אך בשוליהן נרשמו ביטויי מחאה כמו קריעת תמונות הנשיא והשמעת סיסמאות מהפכניות, וכמה עשרות מפגינים נעצרו.
דרך ההפגנות ביקשה מצרים להבהיר לישראל, המתכוננת בימים אלה לכניסה קרקעית לרצועה, שדחיקת העזתים למעבר רפיח בגבול סיני עלולה לסכן – לא פחות – את יחסי השלום בין המדינות. העברת מסרי הרגעה בין ירושלים לקהיר חיונית עתה, הן לשיכוך המתיחות הנוכחית בין הצדדים והן לשיפור התיאום ביניהם לקראת שלביה הבאים של המערכה והיום שלאחריה.
מאז נכנס עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון במצרים כמעט ולא התאפשרו הפגנות במדינה, כחלק ממדיניות רשמית שתכליתה לשים קץ לטלטלות "האביב הערבי" ולהשיב את היציבות והסדר על כנם.
כל זה השתנה בסוף השבוע האחרון, כאשר אלפי מצרים יצאו לרחובות להפגין סולידאריות עם עזה. מרבית ההפגנות, גם אם שיקפו הלכי רוח ציבוריים אותנטיים, לא היה עממיות או ספונטאניות, אלא קיבלו עידוד והכוונה מגבוה.
בנאום שנשא ביום רביעי (18.10) הזהיר א-סיסי שיקרא לבני עמו להפגין בהמוניהם נגד ניסיונותיה של ישראל לדרבן, לכאורה, את תושבי עזה לעקור לסיני. הוא הביע התנגדות נחרצת למה שתיאר כשאיפה ישראלית "לחסל" את הבעיה הפלסטינית דרך גירוש הפלסטינים ממולדתם, וציין את ההשלכות המסוכנות של המהלך על האינטרסים הביטחוניים של מצרים ועל ריבונותה.
באותו יום פרצו הפגנות סטודנטים מצומצמות יחסית בקמפוסים ברחבי מצרים ועצרות מטעם איגודים מקצועיים. כעבור יומיים נערכו הפגנות רחבות יותר בכל 27 מחוזותיה של מצרים, בהן נשמעו סיסמאות כמו "תיפול ישראל, סיני אינה חלופה [לעזה]" ו"ברוח ובדם נפדה אותך פלסטין".
החשש המצרי מ"מזימה" ישראלית להקמת "מולדת חלופית" לפלסטינים בסיני ותיק, אך הוא התעצם באחרונה עקב התבטאויות מנותקות מהמציאות של גורמים רשמיים ולא רשמיים בישראל בנושא, שלא הוכחשו על ידי ראש הממשלה. האישור הנדיר שניתן להפגנות העיד על גודל החשש של קברניטי המשטר בקהיר, אשר הצדיק בעיניהם חריגה מהמדיניות המסורתית והתרה מסוימת של הרסן.
להפגנות היו גם מטרות פוליטיות פנימיות: חיזוק דימוי הנשיא א-סיסי, שנערך לבחירות בדצמבר הקרוב, כמי שמגן על גבולותיה של מצרים ועל העניין הפלסטיני; הסחת דעת הקהל המצרית מהמצוקה הכלכלית העמוקה ממנה סובלת המדינה לעבר בעיות חוץ; ומתן פתח לגיטימי לשחרור קיטור לחוגי אופוזיציה אסלאמיסטיים המזדהים עם חמאס. ההפגנות לא יצאו מכלל שליטה, אך בשוליהן נרשמו ביטויי מחאה כמו קריעת תמונות הנשיא והשמעת סיסמאות מהפכניות, וכמה עשרות מפגינים נעצרו.
דרך ההפגנות ביקשה מצרים להבהיר לישראל, המתכוננת בימים אלה לכניסה קרקעית לרצועה, שדחיקת העזתים למעבר רפיח בגבול סיני עלולה לסכן – לא פחות – את יחסי השלום בין המדינות. העברת מסרי הרגעה בין ירושלים לקהיר חיונית עתה, הן לשיכוך המתיחות הנוכחית בין הצדדים והן לשיפור התיאום ביניהם לקראת שלביה הבאים של המערכה והיום שלאחריה.