הג'יהאד האסלאמי בפלסטין (הגא"פ) מצא עצמו שוב נלחם לבד נגד ישראל, כשהוא סופג את נחת זרועה מבלי שהוא נהנה מעזרתם הצבאית הפעילה של שותפיו בעימות הנוכחי. למרות שהגא"פ נחשב לחלק אינטגרלי מ"חזית ההתנגדות החמושה המורחבת", שותפיו מאיראן, חזבאללה, המיליציות השיעיות ואפילו חמאס לא סייעו לו לתקוף את ישראל והסתפקו בתמיכה מילולית ובדברי עידוד.
הג'יהאד האסלאמי בפלסטין הוא ארגון טרור ותיק שנשאר נאמן לאידיאולוגיה קיצונית מאז נוסד במחצית השנייה של שנות ה-80. הוא נמנע ממיסוד מפלגתי ופיתוח יומרות פוליטיות וסדר יום חברתי ונותר נאמן אך ורק לפעילות טרור נגד ישראל. למרות היותו ארגון הממוקד בלעדית בטרור, הוא פיתח, בתמיכת פטרוניו ובראשם איראן, יכולות ומסגרות ארגוניות צבאיות: התחמש בטילים, רקטות ויכולות נ"ט לצד פיתוח יכולות ייצור של אמצעי לחימה ובהן רקטות בעזה. במקביל הוא דבק בביסוס מבנה חשאי ייעודי שמתמקד בביצוע פיגועי טרור נגד ישראלים בגדה ובשטח ישראל. לצידם, הארגון מקיים תשתית פעילה בלבנון ובסוריה, שם הוא מקיים קשרים הדוקים עם חזבאללה ועם משמרות המהפכה.
כשבוע לפני מבצע "מגן וחץ", הגא"פ הוביל את מתקפת הרקטות שנורתה לעבר ישראל כתגובה למותו בשביתת הרעב של ענדאן חדר, חבר הארגון, כשהוא מנצלו להצדיקה וכדי לנסות, כדרכו, לגרור את עזה ואת חמאס לעימות צבאי מול ישראל. הארגון הופתע כשספג התקפת פתע ישראלית שעלתה לו ביוקר רב עם חיסול של שישה מבכירי מפקדיו הצבאיים האמונים על מערך הרקטות והמבצעים ופגיעה משמעותית בתשתיות המבצעית שלו.
ברור שהמערכה הישראלית הממוקדת והמוגבלת לא נועדה להכריעו בסוג כזה של סבב צבאי, אלא להחליש את הארגון ובאותה הזדמנות לאותת לשותפיו ל"חזית ההתנגדות החמושה" כי ישראל לא נחלשה צבאית למרות המשבר הפנימי שלה. למרות שברור שדוברי הג'יהאד האסלאמי ושותפיו יבליטו את הישגיו לעמוד לבדו מול מכונת הלחימה הישראלית והצלחתו להמשיך ולירות במשך מספר ימים לערי ישראל, ובהן גם תל אביב וסביבות ירושלים, ולהתיש (לכאורה) את אזרחי ישראל מבלי שזו הצליחה לעצור בעדו, הארגון יצא מהאירוע מוכה צבאית.
הגא"פ יאלץ להפנים, כי חמאס אינו מתכוון לספוג את תוצאות התגרויותיו מול ישראל ואף מוכן לנצלם לטובתו ולהותירו לשאת לבדו במחיר בשל מדיניותו העצמאית ואי נכונותו להכפיף עצמו לאסטרטגיה הכוללת של חמאס מול ישראל. הארגון יוכל לזקוף לזכותו הישג משמעותי רק אם יצליח לגרור את ישראל וחמאס לעימות נרחב ביניהן, אך ברור שגם אם נכשל בכך בסבב הנוכחי הוא לא יחדל לנסות להביא להסלמה כוללת גם בעתיד. יום ירושלים עשוי להיות הזדמנות קרובה עבורו ויש לו גם את ירושלים ויהודה ושומרון כדי להמשיך בניסיונותיו.
הג'יהאד האסלאמי בפלסטין (הגא"פ) מצא עצמו שוב נלחם לבד נגד ישראל, כשהוא סופג את נחת זרועה מבלי שהוא נהנה מעזרתם הצבאית הפעילה של שותפיו בעימות הנוכחי. למרות שהגא"פ נחשב לחלק אינטגרלי מ"חזית ההתנגדות החמושה המורחבת", שותפיו מאיראן, חזבאללה, המיליציות השיעיות ואפילו חמאס לא סייעו לו לתקוף את ישראל והסתפקו בתמיכה מילולית ובדברי עידוד.
הג'יהאד האסלאמי בפלסטין הוא ארגון טרור ותיק שנשאר נאמן לאידיאולוגיה קיצונית מאז נוסד במחצית השנייה של שנות ה-80. הוא נמנע ממיסוד מפלגתי ופיתוח יומרות פוליטיות וסדר יום חברתי ונותר נאמן אך ורק לפעילות טרור נגד ישראל. למרות היותו ארגון הממוקד בלעדית בטרור, הוא פיתח, בתמיכת פטרוניו ובראשם איראן, יכולות ומסגרות ארגוניות צבאיות: התחמש בטילים, רקטות ויכולות נ"ט לצד פיתוח יכולות ייצור של אמצעי לחימה ובהן רקטות בעזה. במקביל הוא דבק בביסוס מבנה חשאי ייעודי שמתמקד בביצוע פיגועי טרור נגד ישראלים בגדה ובשטח ישראל. לצידם, הארגון מקיים תשתית פעילה בלבנון ובסוריה, שם הוא מקיים קשרים הדוקים עם חזבאללה ועם משמרות המהפכה.
כשבוע לפני מבצע "מגן וחץ", הגא"פ הוביל את מתקפת הרקטות שנורתה לעבר ישראל כתגובה למותו בשביתת הרעב של ענדאן חדר, חבר הארגון, כשהוא מנצלו להצדיקה וכדי לנסות, כדרכו, לגרור את עזה ואת חמאס לעימות צבאי מול ישראל. הארגון הופתע כשספג התקפת פתע ישראלית שעלתה לו ביוקר רב עם חיסול של שישה מבכירי מפקדיו הצבאיים האמונים על מערך הרקטות והמבצעים ופגיעה משמעותית בתשתיות המבצעית שלו.
ברור שהמערכה הישראלית הממוקדת והמוגבלת לא נועדה להכריעו בסוג כזה של סבב צבאי, אלא להחליש את הארגון ובאותה הזדמנות לאותת לשותפיו ל"חזית ההתנגדות החמושה" כי ישראל לא נחלשה צבאית למרות המשבר הפנימי שלה. למרות שברור שדוברי הג'יהאד האסלאמי ושותפיו יבליטו את הישגיו לעמוד לבדו מול מכונת הלחימה הישראלית והצלחתו להמשיך ולירות במשך מספר ימים לערי ישראל, ובהן גם תל אביב וסביבות ירושלים, ולהתיש (לכאורה) את אזרחי ישראל מבלי שזו הצליחה לעצור בעדו, הארגון יצא מהאירוע מוכה צבאית.
הגא"פ יאלץ להפנים, כי חמאס אינו מתכוון לספוג את תוצאות התגרויותיו מול ישראל ואף מוכן לנצלם לטובתו ולהותירו לשאת לבדו במחיר בשל מדיניותו העצמאית ואי נכונותו להכפיף עצמו לאסטרטגיה הכוללת של חמאס מול ישראל. הארגון יוכל לזקוף לזכותו הישג משמעותי רק אם יצליח לגרור את ישראל וחמאס לעימות נרחב ביניהן, אך ברור שגם אם נכשל בכך בסבב הנוכחי הוא לא יחדל לנסות להביא להסלמה כוללת גם בעתיד. יום ירושלים עשוי להיות הזדמנות קרובה עבורו ויש לו גם את ירושלים ויהודה ושומרון כדי להמשיך בניסיונותיו.