ב-3 בנובמבר נורה מטח רקטות מרצועת עזה לכיוון עוטף עזה. רקטה אחת יורטה על ידי מערכת כיפת ברזל ושלוש רקטות נפלו בשטח הרצועה. הרקטות, בוודאות גבוהה, נורו על ידי ארגון הג'יהאד האסלאמי כתגובה לחיסולו של בכיר הג'יהאד בג'נין על ידי כוחות הביטחון הישראליים. זו תגובה שנייה של הארגון לחיסולו של בכיר ג'יהאד בצפון השומרון, אותה יש להבין כניסיון של הארגון לשמר את המאמץ לחיבור בין הזירות ולקיומה של משוואת הרתעה, די כושלת במבחן התוצאה, למול ישראל. גם הפעם תגובת צה"ל, בפיצוץ אתר תת-קרקעי של חמאס לייצור מנועי רקטות, התקבלה כמהלך מסכם וסוגר של האירוע וגררה ביקורת ציבורית ברצועת עזה נגד הג'יהאד ושתיקה של חמאס, שמשמעותה היעדר תמיכה ואפילו הסתייגות ממהלך התגובה.
העובדה ששלוש רקטות מתוך הארבע ששוגרו נפלו בשטח הרצועה מצביעה על יכולות טכניות נמוכות, או לכל הפחות על כשירות טכנית נמוכה של הרקטות שברשות הארגון. לא מן הנמנע שהכשירות הטכנית הנמוכה היא תוצאה של הפגיעה הקשה במערך הפיקוד ובמערך הטכני של הארגון במהלך מבצע "עלות השחר". את שיגור הרקטות ניתן להבין אפילו כחולשה של הארגון, שבחר להגיב כדי לצאת ידי חובה ואולי לנסות ולרומם את רוח אנשיו בשומרון. הארגון ספג מכות אנושות הן ברצועת עזה והן בצפון השומרון ואת ההובלה בייזום פעולות טרור נטל ארגון "גוב האריות", שאיבד בתורו נכסים חשובים ונראה שהוא במגמת היחלשות ואולי אפילו התפוררות.
הישגי צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית בהחלט מרשימים בכל הנוגע לפגיעה בתשתיות ארגוני הטרור ובאנשיהם והנהגת הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה עלולה למצוא עצמה במסלול התנגשות למול חמאס, המבקש לשמר את הרגיעה במרחב הרצועה כדי למצות ככל הניתן את השיפור הכלכלי ושיקום תשתיות הטרור שנפגעו קשות במבצע "שומר החומות". אלא שלמרות היחלשות הג'יהאד ברצועת עזה ובשומרון ולמרות הפגיעה הקשה בארגון "גוב האריות", האתגר האמיתי מולו מתמודדת ישראל בימים אלו הוא לא בהכרח הארגונים, אלא תודעת המאבק ואתוס ההתנגדות בצל חולשת הרשות הפלסטינית ודעיכתה.
ישראל צריכה למצוא את הדרך שתאפשר את הפגיעה בארגוני הטרור וביכולותיהם מבלי לעודד את אתוס ההתנגדות ומבלי להעצים את תודעת המאבק באופן שייסחפו את הציבור הפלסטיני להירתם למאבק באופן פעיל, וכל אלו במקביל להאטת תהליך דעיכתה של הרשות הפלסטינית וניתובה לשיפור משילותה. מדובר במדרון חלקלק ומסוכן שהמערכת הפלסטינית קרובה אליו כפי שלא הייתה מאז האינתיפאדה השנייה, וכשזו תאיץ את גלישתה במדרון, עלולה ישראל לגלוש גם היא.
ב-3 בנובמבר נורה מטח רקטות מרצועת עזה לכיוון עוטף עזה. רקטה אחת יורטה על ידי מערכת כיפת ברזל ושלוש רקטות נפלו בשטח הרצועה. הרקטות, בוודאות גבוהה, נורו על ידי ארגון הג'יהאד האסלאמי כתגובה לחיסולו של בכיר הג'יהאד בג'נין על ידי כוחות הביטחון הישראליים. זו תגובה שנייה של הארגון לחיסולו של בכיר ג'יהאד בצפון השומרון, אותה יש להבין כניסיון של הארגון לשמר את המאמץ לחיבור בין הזירות ולקיומה של משוואת הרתעה, די כושלת במבחן התוצאה, למול ישראל. גם הפעם תגובת צה"ל, בפיצוץ אתר תת-קרקעי של חמאס לייצור מנועי רקטות, התקבלה כמהלך מסכם וסוגר של האירוע וגררה ביקורת ציבורית ברצועת עזה נגד הג'יהאד ושתיקה של חמאס, שמשמעותה היעדר תמיכה ואפילו הסתייגות ממהלך התגובה.
העובדה ששלוש רקטות מתוך הארבע ששוגרו נפלו בשטח הרצועה מצביעה על יכולות טכניות נמוכות, או לכל הפחות על כשירות טכנית נמוכה של הרקטות שברשות הארגון. לא מן הנמנע שהכשירות הטכנית הנמוכה היא תוצאה של הפגיעה הקשה במערך הפיקוד ובמערך הטכני של הארגון במהלך מבצע "עלות השחר". את שיגור הרקטות ניתן להבין אפילו כחולשה של הארגון, שבחר להגיב כדי לצאת ידי חובה ואולי לנסות ולרומם את רוח אנשיו בשומרון. הארגון ספג מכות אנושות הן ברצועת עזה והן בצפון השומרון ואת ההובלה בייזום פעולות טרור נטל ארגון "גוב האריות", שאיבד בתורו נכסים חשובים ונראה שהוא במגמת היחלשות ואולי אפילו התפוררות.
הישגי צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית בהחלט מרשימים בכל הנוגע לפגיעה בתשתיות ארגוני הטרור ובאנשיהם והנהגת הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה עלולה למצוא עצמה במסלול התנגשות למול חמאס, המבקש לשמר את הרגיעה במרחב הרצועה כדי למצות ככל הניתן את השיפור הכלכלי ושיקום תשתיות הטרור שנפגעו קשות במבצע "שומר החומות". אלא שלמרות היחלשות הג'יהאד ברצועת עזה ובשומרון ולמרות הפגיעה הקשה בארגון "גוב האריות", האתגר האמיתי מולו מתמודדת ישראל בימים אלו הוא לא בהכרח הארגונים, אלא תודעת המאבק ואתוס ההתנגדות בצל חולשת הרשות הפלסטינית ודעיכתה.
ישראל צריכה למצוא את הדרך שתאפשר את הפגיעה בארגוני הטרור וביכולותיהם מבלי לעודד את אתוס ההתנגדות ומבלי להעצים את תודעת המאבק באופן שייסחפו את הציבור הפלסטיני להירתם למאבק באופן פעיל, וכל אלו במקביל להאטת תהליך דעיכתה של הרשות הפלסטינית וניתובה לשיפור משילותה. מדובר במדרון חלקלק ומסוכן שהמערכת הפלסטינית קרובה אליו כפי שלא הייתה מאז האינתיפאדה השנייה, וכשזו תאיץ את גלישתה במדרון, עלולה ישראל לגלוש גם היא.