בינואר 2020 התקיים בירושלים הכינוס החמישי של פורום השואה הבינלאומי. הכינוס עמד בסימן 75 שנה למועד שחרורו של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, שהפך לסמל השואה ולציון יום השואה הבינלאומי. בכינוס השתתפו עשרות מנהיגים בכירים מרחבי העולם, בניהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי.
נשיא רוסיה פוטין אמר בנאום שנשא בטקס שנערך במסגרת הפורום ביד ושם, כי "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית הוא אחד העמודים השחורים ביותר של ההיסטוריה המודרנית. לפשע הזה היו גם משתפי פעולה: עוזריהם של הנאצים, שלעתים קרובות היו יותר אכזריים מהנאצים עצמם. במפעלי המוות ובמחנות הריכוז שירתו לא רק הנאצים אלא עוזריהם ממדינות אחרות ברחבי אירופה". כבר בדבריו אלו רמז פוטין לאוקראינה, שבנרטיב הרוסי נתפסת משתפת פעולה ראשונה במעלה עם גרמניה הנאצית. פוטין הוסיף כי "העם הסובייטי הוא זה ששם קץ לתוכניות הזדוניות של הנאצים"...."הוא הגן גם על המולדת שלו וגם הביא שחרור לאירופה. שילמנו מחיר כל כך כבד" (יוזכר כי במלחמה שלמו בחייהם כ- 27 מיליון רוסים, אזרחים וחיילים). לעומתו, נשיא אוקראינה זלנסקי, בחר להדיר את רגליו מהאירוע ביד ושם וכיהודי ביקר באותה השעה בכותל המערבי. לטענתו, הוא פינה מקום לניצולי שואה, אך למעשה קבל על כי נשיא רוסיה פוטין נבחר לנאום בטקס והוא עצמו לא זכה לבמה ראויה לשאת את דבריו.
התרחשות זו הייתה אך סמלית, על רקע המתיחות בין רוסיה לאוקראינה שהסלימה באחרונה. היריבות ביניהן באה לידי ביטוי באינטרסים אסטרטגיים – מדיניים, ביטחוניים וטריטוריאליים – מנוגדים, שלובים בפרשנויות ונראטיבים מתנגשים לגבי ההיסטוריה והקשר בין המדינות.
רוסיה מאשימה את אוקראינה ומדינות נוספות במזרח אירופה, בעיקר אלו שבחרו להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, בשכתוב ההיסטוריה, ובאי הכרה בתפקידה המשמעותי של רוסיה, אז ברית המועצות, אשר הצילה את העולם ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" מידי הרייך השלישי, וגם שלמה את המחיר הכבד ביותר. זה גם הרקע לתביעות המדיניות והביטחוניות של רוסיה והדרישה להכיר במעמדה המיוחד כמעצמה עולמית מובילה גם היום, למרות התפרקותה של ברית המועצות.
בהקשר המערכה המדממת באוקראינה מנופפת רוסיה במסר כי יש לשחרר את קייב מהלאומניים, שהם נאו-נאצים ואחראים ל"רצח עם" המתרחש בחבלים המזרחיים של המדינה, המיושבים במיעוט רוסי גדול. זאת, בהמשך לכך שרוסיה מאשימה את הנהגת אוקראינה מאז שהתחולל משבר 2014 בין המדינות והשתלטות רוסיה על חצי-האי קרים, כי היא נשענת על כוחות אולטרא־לאומניים, אנטישמים וניאו־נאציים - צאצאי משתפי הפעולה האוקראינים עם גרמניה הנאצית.
גם הצד האוקראיני לא חף משימוש בשואה על מנת להצדיק את הציפיה לתמיכה חסרת פניות מישראל. בהתייחסו לאכזבה האוקראינית מהגבלות שמטילה ישראל על קליטת פליטים מארצו אמר שגריר אוקראינה בישראל, איבגן קורניצ'וק, כי "אנו מאמינים שכולכם זוכרים את מלחמת העולם השנייה, כשאוקראינים סייעו להצלת יהודים". אלא שהשגריר שכח לציין כי מלבד חסידי אומות עולם מועטים, אוקראינים רבים רדפו יהודים בשואה, הסגירו אותם לנאצים ואף רצחו אותם במו ידיהם. ובתגובה למתקפה רוסית ב-1 במארס נגד מגדל התקשורת של העיר קייב, שבמהלכה נפגע אזור האנדרטה לציון רצח33,771 יהודים בספטמבר 1941 בידי גרמניה הנאצית בבאבי יאר, אמר זלנסקי: "מה הטעם להגיד 'לעולם לא עוד' במשך 80 שנה, אם העולם ממשיך לשתוק כשפצצה נופלת באותו אתר של באבי יאר? ההיסטוריה חוזרת על עצמה".
השואה הייתה אירוע היסטורי חסר תקדים. יש לקוות שרצח עם כה שיטתי, הנובע מגזענות ושנאה תהומית, לא יתרחש שוב. כדי לשמר את מעמדה הייחודי של השואה יש להירתע ולהרתיע מכל שימוש פוליטי בה, זולת הדגשתה כאות אזהרה. הדברים אמורים גם ביחס לשימוש של פוליטיקאים ישראלים במוטיבים מהשואה. זו לא עת לחשבונות היסטוריים, לבטח לא כדי להצדיק את מהלכיו התוקפניים של פוטין וגם לא לבוא חשבון עם אזרחי אוקראינה, שהיום הם אלו הנפגעים, הפליטים והנרדפים, על אף שחלקם צאצאיהם של משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית ברצח העם היהודי.
בינואר 2020 התקיים בירושלים הכינוס החמישי של פורום השואה הבינלאומי. הכינוס עמד בסימן 75 שנה למועד שחרורו של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, שהפך לסמל השואה ולציון יום השואה הבינלאומי. בכינוס השתתפו עשרות מנהיגים בכירים מרחבי העולם, בניהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי.
נשיא רוסיה פוטין אמר בנאום שנשא בטקס שנערך במסגרת הפורום ביד ושם, כי "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית הוא אחד העמודים השחורים ביותר של ההיסטוריה המודרנית. לפשע הזה היו גם משתפי פעולה: עוזריהם של הנאצים, שלעתים קרובות היו יותר אכזריים מהנאצים עצמם. במפעלי המוות ובמחנות הריכוז שירתו לא רק הנאצים אלא עוזריהם ממדינות אחרות ברחבי אירופה". כבר בדבריו אלו רמז פוטין לאוקראינה, שבנרטיב הרוסי נתפסת משתפת פעולה ראשונה במעלה עם גרמניה הנאצית. פוטין הוסיף כי "העם הסובייטי הוא זה ששם קץ לתוכניות הזדוניות של הנאצים"...."הוא הגן גם על המולדת שלו וגם הביא שחרור לאירופה. שילמנו מחיר כל כך כבד" (יוזכר כי במלחמה שלמו בחייהם כ- 27 מיליון רוסים, אזרחים וחיילים). לעומתו, נשיא אוקראינה זלנסקי, בחר להדיר את רגליו מהאירוע ביד ושם וכיהודי ביקר באותה השעה בכותל המערבי. לטענתו, הוא פינה מקום לניצולי שואה, אך למעשה קבל על כי נשיא רוסיה פוטין נבחר לנאום בטקס והוא עצמו לא זכה לבמה ראויה לשאת את דבריו.
התרחשות זו הייתה אך סמלית, על רקע המתיחות בין רוסיה לאוקראינה שהסלימה באחרונה. היריבות ביניהן באה לידי ביטוי באינטרסים אסטרטגיים – מדיניים, ביטחוניים וטריטוריאליים – מנוגדים, שלובים בפרשנויות ונראטיבים מתנגשים לגבי ההיסטוריה והקשר בין המדינות.
רוסיה מאשימה את אוקראינה ומדינות נוספות במזרח אירופה, בעיקר אלו שבחרו להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, בשכתוב ההיסטוריה, ובאי הכרה בתפקידה המשמעותי של רוסיה, אז ברית המועצות, אשר הצילה את העולם ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" מידי הרייך השלישי, וגם שלמה את המחיר הכבד ביותר. זה גם הרקע לתביעות המדיניות והביטחוניות של רוסיה והדרישה להכיר במעמדה המיוחד כמעצמה עולמית מובילה גם היום, למרות התפרקותה של ברית המועצות.
בהקשר המערכה המדממת באוקראינה מנופפת רוסיה במסר כי יש לשחרר את קייב מהלאומניים, שהם נאו-נאצים ואחראים ל"רצח עם" המתרחש בחבלים המזרחיים של המדינה, המיושבים במיעוט רוסי גדול. זאת, בהמשך לכך שרוסיה מאשימה את הנהגת אוקראינה מאז שהתחולל משבר 2014 בין המדינות והשתלטות רוסיה על חצי-האי קרים, כי היא נשענת על כוחות אולטרא־לאומניים, אנטישמים וניאו־נאציים - צאצאי משתפי הפעולה האוקראינים עם גרמניה הנאצית.
גם הצד האוקראיני לא חף משימוש בשואה על מנת להצדיק את הציפיה לתמיכה חסרת פניות מישראל. בהתייחסו לאכזבה האוקראינית מהגבלות שמטילה ישראל על קליטת פליטים מארצו אמר שגריר אוקראינה בישראל, איבגן קורניצ'וק, כי "אנו מאמינים שכולכם זוכרים את מלחמת העולם השנייה, כשאוקראינים סייעו להצלת יהודים". אלא שהשגריר שכח לציין כי מלבד חסידי אומות עולם מועטים, אוקראינים רבים רדפו יהודים בשואה, הסגירו אותם לנאצים ואף רצחו אותם במו ידיהם. ובתגובה למתקפה רוסית ב-1 במארס נגד מגדל התקשורת של העיר קייב, שבמהלכה נפגע אזור האנדרטה לציון רצח33,771 יהודים בספטמבר 1941 בידי גרמניה הנאצית בבאבי יאר, אמר זלנסקי: "מה הטעם להגיד 'לעולם לא עוד' במשך 80 שנה, אם העולם ממשיך לשתוק כשפצצה נופלת באותו אתר של באבי יאר? ההיסטוריה חוזרת על עצמה".
השואה הייתה אירוע היסטורי חסר תקדים. יש לקוות שרצח עם כה שיטתי, הנובע מגזענות ושנאה תהומית, לא יתרחש שוב. כדי לשמר את מעמדה הייחודי של השואה יש להירתע ולהרתיע מכל שימוש פוליטי בה, זולת הדגשתה כאות אזהרה. הדברים אמורים גם ביחס לשימוש של פוליטיקאים ישראלים במוטיבים מהשואה. זו לא עת לחשבונות היסטוריים, לבטח לא כדי להצדיק את מהלכיו התוקפניים של פוטין וגם לא לבוא חשבון עם אזרחי אוקראינה, שהיום הם אלו הנפגעים, הפליטים והנרדפים, על אף שחלקם צאצאיהם של משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית ברצח העם היהודי.