בשנים האחרונות, בשל התקדמות טכנולוגית מהירה, גדלה פעילותן של ממשלות וחברות פרטיות בתחום החלל. הפעילות בחלל נעשית, בין היתר, גם למטרות צבאיות, ובמסגרת זו מתנהל כיום מרוץ חימוש בין המעצמות הגדולות - ארצות הברית, רוסיה וסין.

עימות מזוין המערב נכסי חלל הוא בעל פוטנציאל השפעה על תשתיות לאומיות חיוניות. זאת בשל חשיבותם של לוויינים מלאכותיים בחלל, המשמשים, בין היתר, לניווט, תקשורת ומחקר. לסכנות הנובעות מהתנגשויות בין לוויינים לבין גופים הנעים במסלול הקפה סביב כדור הארץ, או האחד בשני, מצטרפים איומים מפעילות מכוונת נגד לוויינים, דוגמת יירוט לוויינים תוך שימוש בטילי קרקע; טילים המשוגרים ממטוסי קרב; שיגור לוויינים ״מתאבדים״, המתפוצצים בקרבת לוויינים אחרים או פועלים להסטתם ממסלולם; וסנוור מצלמות של לוויינים באמצעות לייזרים ומתקפות סייבר, תוך השתלטות על מערכות היגוי ושליטה של לוויינים ותחנות קרקע.

עוד בשנות השישים בחנה ארצות הברית דרכים להפיל לוויינים סובייטים. גם בברית המועצות בחנו נשק ליירוט לוויינים באמצעות שיגור מהקרקע עוד בשנות השבעים. ואולם, על אף פעילותן ארוכת השנים של ארצות הברית ורוסיה בחלל, דווקא סין היא המדינה העיקרית המציגה איום פוטנציאלי משמעותי, כאשר גם היא ככל הנראה מחזיקה ביכולת לפגוע בלוויינים באמצעות טילים המשוגרים מהקרקע. בשני מקרים בעשר השנים האחרונות הצליחה סין לפגוע בלוויינים סיניים שיצאו מכלל שימוש. בשנת 2007 שיגרה לחלל טיל שריסק לוויין. הדבר הוביל להיווצרותה של פסולת חלל אשר שנים לאחר הפיצוץ העמידה בסכנה את תחנת החלל הבינלאומית, כשמספר שברים שנוצרו כתוצאה מהפיצוץ חלפו בסביבתה. בשנת 2013 שיגרה סין טיל לעבר לוויין והדגימה יכולת חיסול לווייני ניווט ואף לווייני ביון בגובה רב.

פוטנציאל הגלישה למצבים של לחימה בחלל החיצון, מעלה את הצורך בהבהרת הדין הבינלאומי החל בנוגע לשימוש צבאי בחלל. כיום, מתבססת המסגרת המשפטית בנושא על אמנת החלל החיצון משנת 1967, בה חברות 105 מדינות. אמנת החלל החיצון מסדירה את הדין הבינלאומי בנושא ומהווה את הבסיס המשפטי לחוקי החלל הבינלאומיים. היא, בין היתר, אוסרת על הצבת נשק גרעיני, או כל נשק אחר להשמדה המונית בחלל ומגדירה את השימוש בירח ובעצמים אחרים למטרות שלום. מאז 1967 נחתמו ארבע אמנות נוספות, בעלות בסיס הסכמה צר יותר, העוסקות בנושאים ספציפיים הנוגעים לחלל, כגון רישום לוויינים ואחריות לנזק שנגרם על ידי אובייקטים בחלל. נוסף על אמנות אלו, מאז שנות השמונים אימצה העצרת הכללית של האו"ם החלטות שונות שמטרתן עצירת מרוץ החימוש וקידום שקיפות וביטחון בין המדינות במסגרת ניהול פעילותן בחלל.

מאמציה של העצרת הכללית והדין הקיים מתייחסים באופן כללי, שאינו יורד לפרטים, לסוגיית כללי השימוש בכוח או חוקיות ההתנהלות המלחמתית בחלל, ובפועל, קיימת מעט מאוד פרקטיקה מדינתית בנושא. הפרשנות וההיקף של דינים אלו לא נדונו באופן מקיף ואובייקטיבי ולא נקבעו באופן רשמי על ידי גורם בעל סמכות. זאת, על אף שקיימת בקרב הקהילה הבינלאומית הסכמה רחבה כי יש לחזק את שלטון החוק בחלל במטרה להימנע - או לכל הפחות למזער את ההשפעה שיכולה להיות - מעימות מזוין בחלל על האוכלוסייה האזרחית בכדור הארץ.

בהיעדר מסמך קוהרנטי וכוללני המבהיר את הדין הבינלאומי בנושא, יצא לדרך במאי 2016 פרויקט בשם Manual on International Law Applicable to Military Uses of Outer Space (MILAMOS) המאגד מומחים שונים בתחום החלל, המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה בפרט. מטרתו של הפרויקט (פרי יוזמה משותפת של מרכז מק'גיל לחקר דיני האוויר והחלל, יחידת המחקר של אוניברסיטת אדלייד לדיני צבא ואתיקה וקבוצת מומחים מרחבי העולם) לנסח, בתקופה של שלוש שנים, מדריך מקיף ובעל בסיס הסכמה רחב, המבהיר את הדין הבינלאומי החל בעניין שימוש צבאי בחלל בעתות שלום, עתות מתח ועתות מלחמה.

Participants at the Inaugural Plenary of the #MILAMOSProject in Montreal, historic start of the 3yr #spacelaw project @McGillU @UAdelaide pic.twitter.com/7E5fDCwrn4

— MILAMOS (@MILAMOSProject) 6 באוקטובר 2016

המדריך יבהיר את הדין הבינלאומי החל בחלל, את ההגבלות שהוא מטיל על שימוש בכוח וכן את סוגי הנשק והפעילויות שמדינות רשאיות לעשות בהן שימוש במסגרת עימות מזוין. כתלות בנסיבות, יתחשב המדריך בפיתוח המהיר של טכנולוגיות חלל ויישומן, ויתייחס לחוקיותם של אובייקטים שונים ושימושם. למטרה זו, פועלות שלוש קבוצות מחקר: קבוצה המתמקדת בדין הבינלאומי החל בחלל; קבוצה המתמקדת בדיני השימוש בכוח (jus ad bellum) החלים על שימוש צבאי בחלל בתקופות של מתח ועוינות; וקבוצה המתמקדת בדיני מלחמה (jus in bello) החלים על שימוש צבאי בחלל במהלך עימות מזוין.

בקרב קבוצת המומחים הפועלים מטעם הפרויקט קיים מתח בין אלו הדוגלים באיסור מוחלט על שימוש צבאי, כדי לא לפתוח פתח כלשהו לרעיונות של שימוש כזה, לבין אלו המעוניינים בהסדרת השימוש מתוך גישה ריאליסטית לפיה איסור לא בהכרח ימנע מהחלל לשמש למטרות צבאיות ולכן חשוב להסדיר שימוש כזה.

על אף גודלה היחסי, ישראל היא שחקנית משמעותית בזירה זו ונמנית על המדינות החברות במועדון החלל, שהן בעלות יכולת לשיגור לוויינים. ב-30 השנים האחרונות, לאחר הקמתה של סוכנות החלל הישראלית, שיגרה ישראל עשרות לווייני תקשורת, ביון וריגול לחלל. לאור פעילותה זו, שנועדה לקדם את מטרותיה הלאומיות והאזרחיות של ישראל, חשובה מעורבותה של ישראל בהסדרה המשפטית של התחום ובהשפעה על תוכנו של המדריך.