אל מול התופעה ההולכת ומתרחבת של מתנדבים המגיעים מארצות מערביות ומבקשים להצטרף לשורות 'המדינה האסלאמית', מתרחשת במקביל תופעה דומה אך הפוכה, במסגרתה אזרחי אותן מדינות עוזבים את בתיהם ומצטרפים ללחימה נגד 'המדינה האסלאמית', לעיתים תחת ארגוני המורדים הכורדים.

נקודת המבט המערבית, כפי שמשתקפת בתקשורת ובציבור, מצביעה על כך שישנו פער מוסרי גדול בין הלוחמים הזרים משורות 'המדינה האסלאמית' לבין מקביליהם הלוחמים לצדם של הארגונים הכורדיים. בעוד הלוחמים הזרים המצטרפים לשורות 'המדינה האסלאמית' ידועים באכזריותם ובהשקפת עולמם הקיצונית, מקביליהם הלוחמים בשורות הכורדים מצטיירים כלוחמי צדק אידיאליסטים.

נקודה מעניינת היא הדילמה המשפטית שעולה עת נדרשת מדינת האם לפסוק האם מתנדבים לשורות הכורדים נושאים באותה אחריות פלילית כאשר הם חוזרים לארצות מוצאם, בדומה למתנדבי 'המדינה האסלאמית'. מחד, נראה כי אלו הלוחמים לצד הכורדים הנלחמים נגד 'המדינה האסלאמית' מסייעים במיגור "כוחות הרשע", אך מאידך יתכן כי ידיהם מגואלות בדם ושותפות לרצח חפים מפשע, שכן בכאוס המזרח תיכוני העכשווי הכל אפשרי. בנוסף, הארגונים הכורדיים מתנהלים, פעמים רבות, כשאר המיליציות הלוחמות באזור, ואינם ממהרים להפעיל רגשות חמלה כלפי יריביהם. נקודה אחרת היא האחריות המשפטית על מעשי בודדים. המתנדבים לשורות הכורדים הצטרפו ללחימה על דעת עצמם, ולא נשלחו לשם על ידי שום גורם מדיני רשמי, ועל כן אין סיבה כי יקבלו גיבוי על כך שהפרו את חוקי מדינת האם.

פעמים רבות, כפי שניתן ללמוד מדוגמת המתנדבת הישראלית-קנדית ג'יל רוזנברג (שאף שרתה בצה"ל), מתנדבים אלו כלל לא מועמדים לדין כאשר הם שבים לארצם. פרשת התגייסותה נחשפה עוד בשנת 2014, אך לאחרונה חזרה ועלתה מחדש לכותרות, עת עזבה המתנדבת את אזור הלחימה ושבה לישראל. על אף בעייתיות המקרה מבחינה חוקית, המתנדבת הישראלית לא נחקרה או הועמדה לדין, ואף התקבלה בחלק מאמצעי התקשורת הישראלים כגיבורה. עם זאת היו גם כאלו שהסתייגו מן התמיכה בה, בעיקר עקב עברה הפלילי המפוקפק. כך או אחרת, רוזנברג אינה היחידה. גם באוסטרליה, לדוגמה, עלה נושא זה לדיון כאשר מן חזית הלחימה שבו מספר לוחמים, אזרחי אוסטרליה, שהתקבלו כגיבורים. לאחר שובם למדינה נעצרו על ידי הרשויות, ושוחררו תוך זמן קצר מבלי שהועמדו לדין כלל, על אף שבמדינה קיים חוק האוסר גיוס לצבא זר עוין, והרשויות האוסטרליות אף הגדילו לעשות והזהירו את אזרחיהם מלהצטרף לכל אחת מן הקבוצות הלוחמות בעיראק ובסוריה. מנגד, בחודש יולי האחרון פורסם כי אזרח אוסטרלי נעצר באשמת ניסיון הצטרפות למיליציות הכורדיות. למעשה אוסטרליה מהווה דוגמה לחוסר הבהירות בנוגע לדרך בה יש להתייחס למקרים כאלו.

בארצות-הברית הדבר עוגן בחוק האוסר התגייסות אזרחים לשורות צבאות זרים, שנחקק בשנת 1794. החוק קובע כי על אזרח אמריקאי להימנע מכל מעשים ומהלכים צבאיים העשויים להיתפש כידידותיים לטובת מדינה כלשהי. כשנה לאחר מכן חוקק הקונגרס את החוק לפעולות ניטראליות ועיגן את העונשים על אותן עבירות. אולם, חוק לחוד ועובדות בשטח לחוד. בפועל, קיים תקדים להעלמת העין הבאה לידי ביטוי במקרה הנוכחי, והוא כרוך באופן הדוק להיסטוריה הישראלית. הכוונה לסוגיית מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), בוגרי צבאות בעלות הברית שהצטרפו ללחימה בשורות צה"ל במלחמת העצמאות. גם במקרה זה אישרו האמריקאים לאזרחיהם להתנדב לצה"ל, ואף סייעו לכך בדרכים שונות. אך בניגוד למקרה הישראלי-אמריקאי, בסוגיה הכורדית-אמריקאית, מומחש היטב הפרדוקס שנוצר עקב התמיכה במתנדבים המצטרפים לכורדים, שכן ה-PKK, מפלגת הפועלים של כורדיסטן הפועלת בטורקיה, אשר בינה לבין הארגונים כורדים מתקיימת זיקה הדוקה, מופיעה ברשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית.

תופעת הצטרפותם של המתנדבים הזרים ללחימה כנגד 'המדינה האסלאמית', ממחישה את חוסר הבהירות המוסרית הקיימת בלחימה כנגד ארגון הנתפש כמפלצתי ואכזר. תחת לחימה זו יכולים להסתתר מעשי זוועה שמבצע הצד המוגדר כ'טוב ומוסרי', בעיקר משום שמבחינה הסברתית, הם מתגמדים תחת מעשי הזוועה שמבצעת 'המדינה האסלאמית'. על המדינות מהן יוצאים לוחמים לכלל הארגונים לאכוף את החוקים שהן עצמן חוקקו טרם תביא עמה העלמת עין זו להתרחשותם של מקרים נוספים, זאת מבלי להבחין בין ארגון אחד למשנהו. אמנם, אין כל ספק כי הצורך להשתתף באופן אקטיבי במאבק כנגד 'המדינה האסלאמית', ולהביע הזדהות עם העם הכורדי, הינם בגדר מעשים לגיטימיים ואנושיים ביותר, אך לשם כך קיימות דרכים חוקיות רבות, כגון: תרומה כלכלית לגופים הנלחמים; התנדבות הומניטרית; התגייסות לצבאות הקואליציה הסדירים ועוד.

*** אפיק ברק הוא מתמחה בתכנית לחקר טרור ולוחמה בעצימות נמוכה, במכון למחקרי ביטחון לאומי.