חסן נצראללה מציין השבוע 25 שנה כמזכיר הכללי של חזבאללה, כהונה הנמשכת ברציפות וביציבות. בכוח הכריזמה ושכלו החריף הוא נבחר לקדנציה אחר קדנציה. אין מי שמעז לערער על מנהיגותו, ורבים סבורים שאין מי שמתעלה לשיעור קומתו ומסוגל להחליפו.
אך כל זה לא היה מובן מאליו עד אחר צהריים של ה-16 בפברואר 1992, כאשר צמד מסוקים של חיל-האוויר תקפו את השיירה של קודמו, עבאס מוסאווי, בדרום-לבנון. נצראללה, שזמן לא רב קודם לכן חזר מלימודים באיראן וכלל לא החזיק בתפקיד רשמי בארגון, נבחר בשל היותו בן טיפוחיו של מוסאווי וממשיך דרכו הרעיונית. נקודת הציון הזו היא הזדמנות טובה לבחון ממעוף הציפור את המדיניות שהוביל נצראללה ואת ההחלטות החשובות שקיבל בתקופת כהונתו.
במבט לאחור, יש שמתארים את תקופת שלטונו של נצראללה באופן שלילי, כהידרדרות מתמשכת במדרון של החלטות שגויות. הדבר אמור לגבי השנים שחלפו מאז שנת 2000, אז הביא את חזבאללה לשיא הישגיו עם נסיגת צה"ל מדרום-לבנון: מההתנקשות בראש הממשלה חרירי בשנת 2005 שעוררה זעם ברחוב הלבנוני והביאה לנסיגת הכוחות הסוריים, דרך פעולת חטיפת חיילי צה"ל וגרירת לבנון למלחמה בשנת 2006 ועד ההצטרפות למלחמה העקובה מדם בסוריה. ואולם, בפרספקטיבה של חצי יובל אני מבקש לטעון כי מנהיגותו של נצראללה הצליחה להביא את חזבאללה למימוש יעדיו ולביסוס מעמדו בלבנון, באזור ובפרט מול ישראל.

בזירה הפנימית בלבנון, נצראללה ראה בהשתלבות חזבאללה בחיים הפוליטיים והחברתיים מטרה עליונה. הוא דבק בהחלטת קודמו להעמיד מפלגה מטעם הארגון בבחירות לפרלמנט בסוף שנת 1992, וזכה להצלחה רבה.  מאז, הרכיב מחנה פוליטי יציב – "ה-8 במארס" - שהוא המושך בחוטיו; הכניס את חזבאללה לממשלה; ואף דחף להקמת ממשלה אחת בדומיננטיות של הארגון. באוקטובר 2016, עסקה שרקם עם המחנה הנגדי (14 במארס) הביאה אותו לשיא חדש של השפעה על ענייני המדינה. במסגרת העסקה בעל בריתו מישל עון התמנה לנשיא, שיחד עם שריו ובעלי ברית נוספים בממשלה מהווים ערוץ ישיר עבור נצראללה לצמתי קבלת ההחלטות החשובים ביותר - כשעל הפרק הזדמנות לאישור חוק בחירות היסטורי שיביא לייצוג העדה השיעית בפרלמנט בהתאם לחלקה היחסי באוכלוסייה (חלוקה שנקבעה על פי מפקד אוכלוסין משנת 1932).
בסוריה, נצראללה הימר והלך על כל הקופה לטובת שימור משטר אסד. בהצטרפות ללחימה בשנת 2012, הוא סיכן את הונו הפוליטי, את חוסנו הצבאי והחברתי של הארגון ואת מוכנותו לעימות מול ישראל. כיום, בסיוע איראן ורוסיה, אסד התחזק בשטח וברמה המדינית, ולחזבאללה נזקפות זכויות רבות. נצראללה נתפס כשחקן צבאי ומדיני חשוב, שהאינטרסים שלו מיוצגים על-ידי איראן בשולחן השיחות על עתיד סוריה.

גם מול ישראל הדרך של נצראללה להשגת היעדים הייתה הרפתקנית וגבתה מחיר דמים גבוה. נצראללה זוקף לזכותו את נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ואת העסקאות לשחרור אסירים, אך נכשל בהערכת החסר של השלכות החטיפה בקיץ 2006. מדיניותו דחפה את ישראל למהלך צבאי רחב אשר הותיר הרס רב בלבנון. אבל נצראללה הוא מנהיג לומד. לאחר מלחמת לבנון השנייה הבין שעליו לעצב מאזן הרתעה מול ישראל ולבנות את כוחו של הארגון כך שההנהגה הישראלית תחשוב "אלף פעמים" לפני שתלך ל"מלחמה פתוחה".  בחלוף עשור, גם בכירים ישראלים מכירים בפועל בהצלחתו, בהגדירם את חזבאללה כאיום הצבאי הגדול ביותר.
מבחינת ישראל נצראללה הוא אויב מר ומתוחכם שאחראי למותם של ישראלים רבים, אך לא פחות מכך הוא גם נכס. במהלך 25 שנה הוא יצר זהות כמעט מוחלטת בינו לבין הארגון שבראשו הוא עומד, והשיג שליטה ריכוזית המקנה לו אחיזה בלעדית ב"נצרה". בהיותו מצולק ולמוד ניסיון היסטורי כאוב, השכיל לנהוג באחריות בשליטה זו. ירידתו של נצראללה מהבמה יכולה להביא אתה גם לקריסת התפיסות שעומדות בבסיס המאזן וחוקי המשחק בין ישראל לחזבאללה, ואף לשחרור "הנצרה".