השבוע התבשרנו כי מצרים רכשה 46 מטוסי מיג- 29 מרוסיה, בעסקה ששוויה נאמד בשני מיליארד דולר. בשלב זה המידע על העסקה עמום למדי, ונשען על מקורות בתעשייה הרוסית, ללא כל אימות אחר - ובפרט מצד מצרים עצמה. למעשה, אין מידע על פרטים מהותיים הכרוכים בעסקה: דגם המטוס שנמכר, החימוש הנלווה (אם בכלל), מחיר העסקה והמועד הצפוי להגעת המטוסים.

המגעים בין מצרים לרוסיה סביב עסקת נשק גדולה אינם חידוש, ובשלוש השנים האחרונות דווח על מספר עסקאות שנחתמו, כביכול. בפעם האחרונה, בפברואר 2015, בעקבות ביקורו של ולדימיר פוטין בקהיר, פורסמו ידיעות על מכירה אפשרית של מערכות הגנה אווירית מסוג S-300VM למצרים.  מי שעוקב אחר פרסומי מכירות הנשק של רוסיה יודע כי הם משקפים את תקוותיה של תעשיית הנשק הרוסית (שהיא המקור לרוב הפרסומים), אך בפועל הרבה פחות חוזים נחתמים. כבר דווח בעבר על עסקאות של מיליארדים עם איראן ועם סוריה שלא התממשו, או שהיקפן היה בסופו של דבר קטן בהרבה מציפיותיהם של ראשי התעשייה. מסתמן שגם הפעם יש לקרוא את הידיעות עם גרגר מלח.

מאז הסכמי קמפ דיוויד נשענת מצרים על סיוע אמריקני המסתכם ב- 1.3 מיליארד דולר בשנה, כשעמוד השדרה של חיל האוויר המצרי הוא מטוס ה-  F-16C/D (מעל מאתיים מהם ברשותו). למרות זאת, מצרים ממשיכה לחפש מקורות רכש אחרים, ובפרט לאחר הטלטלות במזרח התיכון משנת 2011 - מאז המשטר הנוכחי במצרים רואה את מדיניות ארצות הברית כלפי משטר מובארכ כבוגדנית. לראייה, רק לפני חודשיים נחתמה עסקת ענק עם צרפת, שכוללת אספקת מטוסי קרב מדגם ראפאל יחד עם מערכות נשק מדויק עבורם, ובנוסף פריגטה (שתסופק במהירות, ממאגרי הצי הצרפתי). אם לא די בכך, במקביל מתנהלים המגעים עם רוסיה.

חיל האוויר המצרי הוא ייחודי לעומת מקביליו בעולם בכך שהוא מפעיל מטוסי קרב מתוצרת שלוש מדינות שונות. עד כה היה מדרג ברור: סד"כ מטוסי הקרב המיושנים שלו כולל מטוסי מיג-21 (וגרסתם הסינית J-7) שעדיין טסים, וכן מטוסי מיראז' 2000 שהינם חדישים קצת יותר, כשהמטוסים החדישים היו האמריקנים. כעת, כאשר תתממש עסקת הראפאל המצב ישתנה. למצרים מטוסי קו ראשון משני סוגים שונים, מה שטומן בחובו בעיות טכניות מהותיות: המטוסים אינם מסוגלים לשאת  אותם חימושים (הראפאל מותאם לשאת חימוש מדויק מתוצרת צרפת, שאינה מותאמת ל-F-16), וברשותם במערכות תחזוקה שונות. זאת ועוד, אם אכן תתממש עסקת המיג אזי יהיה למצרים עוד מטוס קו ראשון, כלומר תוספת של חימוש אחר ותחזוקה אחרת.

מיג- 29 הוא מטוס שהחל את דרכו בסוף ימיה של ברית המועצות. דגמיו הראשונים היו מטוסי יירוט מעולים בעלי נתונים אווירודינמיים מדהימים, אולם הם סבלו ממוגבלות ביכולת נשיאת דלק וביכולות תקיפה אוויר-קרקע, כך שלמעשה היו חד-משימתיים במידה רבה. פיתוחים רבים שהוצעו למטוס בעשרים השנים האחרונות הביאו לדגמים מתקדמים הרבה יותר. יכולותיו למשימות אוויר-קרקע פותחו על מנת להפוך אותו למטוס מגוון יותר. בין היתר שופרו המנועים, הוגדלה יכולת נשיאת הדלק, ובעיקר נעשתה כברת דרך בנושא האלקטרוניקה: מכ"ם, מערך סנסורים מתקדם, וכן יכולות עיבוד מידע משופרות. הגרסה המתקדמת ביותר של המטוס מכונה היום "מיג- 35 ”, כאשר לדברי היצרן זהו מטוס קרב מ "דור 4+ ". בכך הוא הופך, בין השאר, למתחרה על אותה נישה שתופסים מטוסים כמו  ה"ראפאל", שכבר הוזמן על ידי מצרים.

שאלה אחרת היא שאלת המימון. במצבה הכלכלי תתקשה מאוד מצרים לממן עסקאות נשק בהיקפים המוזכרים. כאשר דווח על העסקה עם צרפת, נאמר שהיא תמומן במידה רבה על ידי מדינות המפרץ.  גם עסקה עם רוסיה תהיה תלויה כנראה בסיוע מסיבי מבחוץ, כששוב הכתובת היא מדינות המפרץ. מכאן שהשאלה הקובעת היא האם יסכימו מדינות אלה לממן עסקאות אלו – כל אחת לחוד ושתיהן יחד?

השחקנית האחרונה והחשובה שיש להזכירה בסוגיה זו היא ארצות הברית. לא ניתן להתעלם מהעובדה שרכישות נשק בצרפת וברוסיה הינן מסר חריף ביותר של אי אמון באמריקנים מכיוון קהיר. אולם, מצרים עדיין נשענת על הסיוע האמריקני יותר מכל מקור אחר. במקביל, ממשל אובמה התרכך מעט ובמרס האחרון הסירה וושינגטון את הקפאת העברות הנשק האמריקני למצרים.

בשורה התחתונה, מכל האמור לעיל, אני עדיין סקפטי לגבי סיכויי מימוש עסקת המיג- 29 בין מצרים לרוסיה, אם כי אין לשלול עסקאות אחרות. למשל, לעסקת ה-S-300VM סיכוי גדול יותר למימוש, בפרט משום שלא מוצעת למצרים כל מערכת חלופית לה במערב. מכל מקום, מעניין יהיה לעקוב אחר התפתחויות אלו, משום שיש בהן כדי להצביע על תחילתו של שינוי מהותי באוריינטציה של מצרים כלפי מעצמות שמחוץ לאזורנו.