בעקבות ההגעה להסכם בין איראן למעצמות בנושא הגרעין נראה היה שצפוי להתרחב בסיס ההבנות בין ישראל למדינות המפרץ. היחסים בין הצדדים, שאינם מקיימים קשרים פורמאליים, התחממו בשנים האחרונות בראש ובראשונה בשל החשש המשותף מאיראן, כמו גם כתוצאה מהמדיניות האמריקאית בעניינה. אולם, שורה של התפתחויות בעקבות הסכם הגרעין דווקא עלולה להקשות על הצדדים להתנהל כתמול שלשום.

ראשית, תמיכתן הפומבית של מדינות המפרץ בהסכם עם איראן מבודדת את ישראל בהתנגדותה הנחרצת להסכם. מדיניות זו תקשה על ישראל "למכור" את עמדתה – הרי אחד מטיעוניה העיקרית בהתנגדותה להסכם גרס ששכנותיה הערביות מודאגות כמוה ממנו. שינוי כיוון זה בדמות עמדתן הפומבית החיובית של מדינות המפרץ ביחס להסכם משנה את שיווי המשקל הבינלאומי, וכבר עתה מקשה על ישראל בזירה הבינלאומית לשכנע כי ההסכם "רע". כדי להבין את התמיכה של מדינות המפרץ, יש לזכור שלמרות חששן מאיראן ומהשלכות ההסכם עמה, הן מבקשות להימנע מעימות עם הממשל האמריקני בשל הבנתן שההסכם הוא עובדה מוגמרת ושעליהן למנף את תמיכתן בו כדי לשפר את ביטחונן. המדינות מבינות שהנטל הביטחוני הכרוך בשמירה על ביטחונן עודנו רובץ על ארצות הברית. גם על ישראל להבין זאת ולא לצאת בפומבי נגד הממשל.

שנית, הרעה אפשרית נוספת ביחסים קשורה לצורך החיוני הישראלי לשמור על היתרון האיכותי הצבאי. מתוך רצון לקבל "פיצוי" על רקע ההסכם עם איראן, כמה ממדינות המפרץ מבקשות להצטייד במערכות נשק מתקדמות שכיום אין ברשותן. האמריקנים סירבו עד כה להעמיד אמצעי לחימה אלה למכירה, עקב עיקרון שימור העליונות הצבאית הישראלית. אולם, כעת משוואה חדשה נוצרה מול מדינות אלו נוכח עמדתן ביחס להסכם עם איראן והאינטרס האמריקני להעניק יציבות לנכסיה במפרץ. ישראל הגמישה בשנים האחרונות את עמדתה בנושא ייצוא נשק אמריקני מתקדם למדינות המפרץ, משום שראתה בכך חיזוק של החזית האזורית מול איראן. ברם, הן ההיקף והן האיכות של אמצעי הלחימה שעתידות להצטייד בהן מדינות המפרץ צפויים לשחוק את היתרון האיכותי הצבאי הישראלי, ולגרום לישראל לצאת נגד מהלך זה.

שלישית, הלגיטימציה הבינלאומית המתהווה של איראן והחשש מפניה עשויים להביא בלית ברירה כמה ממדינות המפרץ להתקרב אליה באופן מדוד. המדינות מבינות כי כעת, לאחר ההסכם, איראן כבר אינה מבודדת כבעבר וכי מאבק בה ייחשב יציאה כנגד כלל הקהילה הבינלאומית. יודגש, כי גם תמיכתן הפומבית בהסכם אינה עדות להפחתת החשש מאיראן. נהפוך הוא, עכשיו יותר מתמיד יש רצון במפרץ לשמור על יחסים תקינים עם איראן ולא להכעיסה.

רביעית, הסכם הגרעין בין איראן למעצמות עלול להעלות לסדר היום את נושא הגרעין הישראלי. יתכן ויהיו קולות במפרץ שיטענו כי לאחר "שנפתרה" סוגית הגרעין האיראני יש "לטפל" ביכולות הגרעיניות של ישראל. סוגיה זו עלולה להפוך לסלע מחלוקת נוסף בין ישראל ומדינות המפרץ.

לבסוף, אישור ההסכם עם איראן עלול להביא להעלאתה מחדש של הסוגיה הפלסטינית לסדר היום האזורי. ערב הסעודית כבר הודיעה בכמה הזדמנויות כי כל עוד לא תחול פריצת דרך משמעותית בערוץ המדיני בין ישראל לפלסטינים, אין היא מעוניינים לתת פומבי ליחסים המתקיימים מתחת לפני השטח ו"להעלות אותם שלב". העלאת הסוגיה הפלסטינית לסדר היום תקשה על היחסים השבריריים ממילא בין הצדדים משום שהיא תציף מחלוקות, תביא לקבלת החלטות נגד ישראל ותקשה על הצדדים להתנהל כתמול שלשום. התבטאות חיובית ישראלית ביחס ליוזמה הערבית כבסיס למשא ומתן עשויה, אולי, לשנות מגמה זו.

למרות המגמות וההתפתחויות שתוארו לעיל, לשני הצדדים אינטרסים משותפים בבלימת הניסיונות של איראן להשיג הגמוניה אזורית. בנוסף, שני הצדדים מודאגים מהמדיניות בה נוקט הממשל האמריקני, המאותת על התרחקות הדרגתית מבעיות המזרח התיכון. לכן מוקדם להספיד את היחסים בין המדינות, הרואות במידה רבה באותו אופן את הסביבה האסטרטגית. מגמות אלו עלולות אומנם להקשות על הצדדים לתת פומבי ליחסים ביניהם, אך בין יחסים דיפלומטיים מלאים לבין נתק מוחלט יש מרחב פעולה לא מבוטל אותו הצדדים יכולים לנצל.