ככל שקרבה ההכרעה של בירת 'המדינה האסלאמית' בסוריה, א-רקה, וגוברת המתיחות במזרח המדינה בין המיליציות המזוהות עם משטר אסד לבין הכוחות הנתמכים על-ידי ארצות הברית, הצורך להגיע להסדרה בדרום-מערב המדינה גובר. על רקע זה, במסגרת פגישתם הראשונה של נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ, ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בשולי ועידת ה-G20 בהמבורג גרמניה, הודיעו שתי המדינות כי הגיעו להסכם עם ירדן (ועל פי מספר מקורות, גם עם ישראל), על הפסקת אש בדרום-מערב סוריה, לאחר שבועות שלמשא ומתן בערוצים חשאיים.

לפי תנאי ההסכם שפורסמו בתקשורת, הפסקת האש נכנסה לתוקפה החל מצהרי ה-9 ביולי, והיא מקיפה את מחוזות דרעא, קניטרה וחלקים ממחוז סווידא. על אף שבשלב זה ההסכם מוגבל לשלושת האזורים הללו, הן שר החוץ הרוסי לברוב והן מזכיר המדינה האמריקאי טילרסון אותתו כי מדובר בצעד ראשון בדרך להסכמים עתידיים על אזורים נוספים בסוריה, כפי שהופיעו ב"מזכר ההבנות ליצירת אזורי הרגעה" (De-escalation Zones), אשר נחתם באסטנה בחודש מאי האחרון.

אולם, מלבד הפסקת האש עצמה, ההסכם אינו נותן מענה לסוגיות בעלות חשיבות רבה, ובראשן כוחות הפיקוח והאכיפה שלו. על פי מקורות ירדניים, תנאי ההסכם יישמרו בסיוע צילומי לוויין וכטב"מים, כמו גם כוחות פיקוח על הקרקע. ואמנם, ההרכב והזהות של אותם כוחות טרם הוכרעו. דיווחים הנשמעים ממוסקבה על פריסת כוחות משטרה רוסיים, טרם אומתו על-ידי ארצות הברית.  סוגיות אחרות שטרם בוררו הן הספקת הסיוע ההומניטארי; גורלם של כוחות צבא סוריה החופשי וארגוני מורדים סוניים אחרים; והמאבק נגד 'צבא ח'אלד בן וליד' - שלוחת 'המדינה האסלאמית' בדרום רמת הגולן הסורית, בקרבת משולש הגבולות עם ירדן וישראל.

תקיפות אוויריות של משטר אסד על שכונות העיר דרעא

נקודה בעייתית נוספת היא ההרחקה של משטר אסד ואיראן מההסכם. הדבר מגלם סיכון לכך שהצבא הסורי יימנע מכיבוד ההסכם (כפי שעשה בעבר), ואף יקבל תמיכה לכך מהאיראנים, כשהדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרסים שלהם. החששות הישראליים והירדניים מתמקדים בעיקר בהתבססות נוכחות איראנית, באמצעות חזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות, לאורך גבולותיהם הצפוניים. עם זאת, יצוין כי היומון "איראן", המזוהה עם הממשלה הרפורמיסטית בטהראן, שיבח את ההסכם. היומון טען כי איראן צריכה לראות בהסכם הזדמנות להפחתת הנוכחות הפיזית שלה על אדמת סוריה ולצמצום "האיראנופוביה" בקרב ארצות-הברית ומדינות המפרץ, המהווה שורש המתיחות ביניהם.מנקודת המבט הישראלית, ההסכם מגלם מספר יתרונות משמעותיים. בראש ובראשונה, האינטרסים הישראליים מיוצגים ומקבלים מענה, ולא רק מצד ארצות הברית, כי אם גם מרוסיה שמעוררת חשד טבעי אצל ישראל. שנית, המעורבות האמריקאית הישירה היא עדות לנכונות של וושינגטון להפשיל שרוולים ולהבטיח את ההגנה על האינטרסים הישראליים. כמו כן, ועל אף שנהוג לומר כי השטן נמצא בפרטים אשר טרם גובשו, ההסכם הוא צעד בכיוון הנכון לחסימת ההשפעה האיראנית לאורך הגבול הצפוני של ישראל, מבלי שזו נדרשת לשלם על כך מחיר של התערבות צבאית ישירה. לבסוף, ההסכמה על אזור החיץ ברוחב 50 קילומטרים הנקי מנוכחות צבאית איראנית, מפנה את ארצות הברית להתמודד עם הבעיה הגדולה יותר: השאיפה ההגמונית האיראנית במזרח התיכון, ובמרכזה יצירת "מסדרון טהראן-בירות", המחבר את הרפובליקה האסלאמית בגשר יבשתי לחופי הים התיכון.

בשלב זה, הסכם הפסקת האש בדרום סוריה מעלה יותר שאלות מתשובות. עדיין מוקדם לעמוד על משמעויותיו והשלכותיו על הדינמיקה בסוריה וביטחון האזור. יחד עם זאת, זוהי אינדיקציה נוספת (לצד מהלכים מדיניים שהובילה רוסיה בשנה האחרונה) לכך שהמלחמה בסוריה נכנסת לשלב ה"מעצב". וככל שהדבר נוגע לישראל, האינטרסים שלה עולים על שולחן השרטוט של "סוריה העתידית".

*** מרתה פורלן היא מתמחה במכון למחקרי ביטחון לאומי. בעלת תואר שני בלימודי אירופה ויחסים בינלאומיים מאוניברסיטת טרנטו, איטליה; אופק רימר הוא עוזר מחקר בתכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי. לפני הצטרפותו במכון שירת כקצין באגף המודיעין. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה (אוניברסיטת תל-אביב) ותואר שני בתכנית לדיפלומטיה וביטחון לבכירים (אוניברסיטת תל אביב).