לאחרונה בוצעה שורת תקיפות צבאיות מצד הקואליציה האמריקנית נגד 'המדינה האסלאמית', שכוונו נגד כוחות משטר אסד ונגד מיליציות שיעיות פרו-איראניות במדבר הסורי ("באדיה"), בדרום-מזרח המדינה. מרבית התקיפות בוצעו לאחר שכוחות תומכי אסד לא שעו לאזהרות מצד הקואליציה האמריקנית והתקדמו לאזור א-תאנף במדבר הסורי, על גבול סוריה-עיראק, ואף ניסו לתקוף אותם בעזרת מזל"ט. באזור זה נמצא בסיס אמריקאי הכולל כוחות אמריקאים ובריטיים המאמנים את "צבא סוריה החופשית". ארצות הברית מגדירה אותו כ"אזור ללא עימות" (De-confliction Zone).

הפניית נשקם של האמריקאים נגד כוחות אסד והמיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן - במקביל להמשך התקיפות נגד 'המדינה האסלאמית' - מצביעה על שינוי מסוים במדיניות החוץ האמריקאית בסוריה. בכוחו של שינוי זה להפר את מאזן הכוחות הנוכחי בסוריה בפרט, ובמזרח התיכון בכלל.

בעוד 'המדינה האסלאמית' מאבדת שטחים נרחבים ברחבי סוריה ועיראק, הצדדים הלוחמים באזור מנסים למלא את הוואקום ולהשיג שליטה בשטחים הנטושים. במערכה נאבקים זה בזה שני גושים  עיקריים: צבא אסד - הנתמך על ידי איראן – הכולל את חטיבת 'אל-קודס' (מיליציה פלסטינית מחלב), חזבאללה, ומיליציות שיעיות מעיראק; והכוחות הסורים הדמוקרטיים הכוללים את המיליציה הכורדית 'היחידות להגנת העם' (YPG), 'צבא הקומנדו המהפכני' והקואליציה האמריקנית.

מטרתה של איראן היא לנצל את נסיגת 'המדינה האסלאמית' ולהקים מסדרון שיעי המשתרע בסהר הפורה מאיראן ועד הים התיכון. מנגד, מטרת האמריקאים היא ליצור מסדרון סוני-מערבי המשתרע מצפון לדרום, מטורקיה בצפון ועד ירדן וסעודיה בדרום. שליטה אמריקאית בא-תאנף, על ציר בגדאד-דמשק, תסייע למנוע מהמליציות השיעיות את יצירת הרצף היבשתי השיעי-איראני.

נכון לעכשיו, נדמה כי ניסיונותיהם של האמריקאנים לבלום את הגעת כוחות אסד ואיראן לא צלחו, כאשר משרד ההגנה הרוסי דיווח כי כוחות אסד עקפו את הכוחות האמריקאים והגיעו לגבול סוריה-עיראק בדרך אחרת., במה שעשוי להעיד על הסלמה אפשרית במצב ופעולות יזומות תקיפות מצד הקואליציה האמריקאית. סביר להניח כי שליטה אמריקאית בדרום-מזרח סוריה, אם תתממש, לא תביא לעימות עם רוסיה. במוסקבה מעוניינים לשמר את שליטת משטר אסד בנכסיו המשמעותיים יותר שמצויים בעמוד השדרה של סוריה במערב המדינה, שם גם מצויים נכסיהם הצבאיים והמדיניים.

סבירות רבה יותר קיימת לפריצת עימות בין ארצות הברית ואיראן. שתי המדינות אמנם הצליחו להתרחק עד כה מעימות ישיר ביניהן, הן בעיראק והן בסוריה, אך העמקת המעורבות האמריקאית בסוריה עשויה לשנות את הסטטוס-קוו. בעוד שבעיראק יש עדיין לשתי המדינות אויב משותף –  'המדינה האסלאמית' – בסוריה שני הצדדים מנהלים מאבקים שונים. הקואליציה האמריקאית מתרכזת בלחימה ב'מדינה האסלאמית', ואילו האיראנים מתמקדים בהגנה על כוחות משטר אסד. על רקע המאבק בין וושינגטון לטהראן להשגת דריסת רגל בגבול סוריה-עיראק, הופכת א-תאנף לנקודה פוטנציאלית להתלקחות עימות צבאי נרחב בין הקואליציה האמריקאית לבין שלוחותיה של איראן.

האסטרטגיה האמריקאית לבלימת מסדרון יבשתי שיעי מעלה את השאלה האם מדובר בשינוי מדיניות בסוריה? לפי ההצהרות שפרסמו לאחר התקיפות האחרונות, אלה בוצעו כתגובה לאיום ישיר ואינן מסמלות שינוי במדיניות. ואולם, גם אם הממשל טרם הכריז על מדיניות חדשה ביחס למשבר הסורי, כניסתו של טראמפ לבית הלבן הביאה לשינוי דה-פקטו במאזן הכוחות במזרח-התיכון, ובפרט בסוריה. בניגוד לממשל אובמה, הממשל החדש מאתגר את משטר אסד באופן ישיר יותר, הן צבאית והן דיפלומטית.

השינוי של ממשל טראמפ בזירה הסורית נובע משיקול גיאו-אסטרטגי רחב יותר, שתכליתו ליצור ציר של מדינות סוניות – בראשות סעודיה – אל מול הציר השיעי-עלווי בראשות איראן. מבחינת טראמפ, איראן היא האויב המסוכן ביותר והגורם הראשי לערעור היציבות האזורית במזרח התיכון, ואף בעולם. השינוי במדיניות האמריקנית מול איראן בא לידי ביטוי ברטוריקה התוקפנית של הממשל כלפיה בכינוס המדינות המוסלמיות הסוניות הגדול שבפניו נאם הנשיא האמריקני, ובשיקום היחסים בין האמריקנים לסעודים - כולל הסכמי סחר ומכירת נשק ביניהן.

לישראל אינטרס עליון במניעת מסדרון שיעי בין איראן לסוריה. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה נמנעה ישראל מלהתערב בלחימה בין הצדדים, מלבד במקרים בהם נחצו הקווים האדומים שהציבה: העברת אמצעי לחימה אסטרטגיים לידי חזבאללה, זליגת נשק לא קונבנציונלי לארגוני טרור, סיכול מתקפות נגד שטחה ואזרחיה, והתבססות צבאית איראנית בגולן הסורי.

הקו האדום האחרון הוא זה המדאיג יותר מכל את הקברניטים בישראל. התהוות נוכחות צבאית איראנית בגולן הסורי משמעותה חזית שנייה בגבולה הצפוני של ישראל שבה יתבסס חזבאללה, האויב הצבאי החזק ביותר של ישראל.

שינוי המדיניות האמריקאית בנושא האיראני והגדלת מעורבות ארצות הברית במדבר הסורי, סמוך למשולש הגבולות סוריה-עיראק-ירדן, מקרב משמעותית את וושינגטון וירושלים על בסיס אינטרסים מתלכדים. במצב זה, ישראל יכולה לעבוד בתיאום אמריקאי הדוק – בייחוד בתחום המודיעיני - ובכך להשפיע על  עיצוב הזירה הצפונית.