ב-20 ביולי פתחו חזבאללה וצבא אסד במערכה נגד היאת פתח א-שאם (ג'בהת א-נוסרה) והמדינה האסלאמית (דאע"ש) ברכס הממוקם צפונית-מזרחית לערסאל, עיירת הגבול הלבנונית. זו לא הפעם הראשונה בה עיירת הגבול הצפונית – שבקרבתה חיים פליטים סורים רבים - מצויה בעין הסערה, לאחר הקרבות שהתחוללו בה בקיץ 2014 ובמסגרתם נשבו אנשי כוחות הביטחון הלבנוניים. המערכה הנוכחית היא האחרונה בשרשרת של מערכות צבאיות שניהלו חזבאללה וצבא אסד, בתיאום מסוים עם צבא לבנון, למיגור הארגונים הסלפיים-ג'האדיים שהתבססו בגבול לבנון-סוריה.

ברשתות התקשורת המזוהות עם חזבאללה נטען כי הארגון מציב הפעם לארגוני הטרור הסלפיים-ג'האדיים שתי ברירות: מוות או כניעה. בחלוף כשבוע של לחימה, במהלכה נהרגו 25 לוחמי חזבאללה וכמאה לוחמים מהארגונים הסלפיים, נראה כי היאת תחריר א-שאם, בו חזבאללה מיקד את המאמצים, בחר להיכנע. ב-28 ביולי, בשעה 6 בבוקר, נכנסה לתוקפה הפסקת אש, במסגרתה הוסכם כי לוחמיו שנותרו שם יתפנו למחוז אדליב. בשלב הבא, צפויים חזבאללה והצבא הסורי למקד את המאמצים בעמדותיה של המדינה האסלאמית בגבול סוריה-לבנון. לפי ההערכות, מדובר בשטח הכפול מהשטח שהיה בשליטת היאת תחריר א-שאם, ובמספר לוחמים גדול פי שבעה (כ-3,000).

כתוצאה ממלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה, זרמו ללבנון למעלה ממיליון פליטים, מרביתם סונים, המהווים כרבע מאוכלוסיית מדינת הארזים. אולם, לנוכח השסעים העדתיים המשתקים את הפוליטיקה הלבנונית, לא ניתן מענה ממשלתי כולל לטיפול בפליטים, וחלק גדול מהם התיישב בריכוזים ארעיים לאורך הגבול. בסביבותיה של ערסאל לבדה התיישבו כ-70 אלף. לתוך אותם ריכוזים חדרו גם גורמים ג'האדיסטיים, אשר מאז 2013 ניסו לפגוע ביעדי חזבאללה בלבנון בשאיפה לגרור את המדינה למלחמה שמעבר לגבול.

עד לאחרונה נראה היה שלבנון צולחת את האתגר ושומרת על יציבותה היחסית. אולם בשלהי חודש יוני 2017 נכנסו הצבא וכוחות הביטחון הלבנוניים לתוך שניים מריכוזי הפליטים שבפאתי ערסאל, כחלק ממבצע למיגור טרור שבמהלכו נעצרו כ-350 איש, כולל ילדים. לאחר כשבוע שוחררו מרבית העצורים, אולם עשרה מהם מתו במעצר, ככל הנראה מעינויים. תמונות המעצרים והדיווחים על ההרוגים הובילו לתסיסה ברחוב הלבנוני הסוני ובקרב קהילת הפליטים הסורים במדינה.

נוכח חוסר האפקטיביות של מנגנוני המדינה, החליט חזבאללה לצאת למערכה להשבת השליטה במרחב. במהלך המבצע התקדם הארגון מדרום, עם אלפי לוחמים ובחסות ירי ארטילרי שכוון בחלקו למחנות הפליטים. צבא אסד התקדם במקביל מכיוון מזרח בשטח סוריה, תוך חיפוי ארטילרי ואווירי, אף לשטח לבנון. צבא לבנון נותר לאבטח את האגף המערבי, במטרה למנוע זליגת לוחמי אויב  לעומק המדינה.

תוך כדי המבצע חזבאללה פעל למינוף ההישגים על הקרקע לניצחונות במספר מעגלים. ראשית, קידום השבת הפליטים לסוריה. בחסות האירועים דווח על חזרתם המוסדרת של כמה מאות פליטים סורים לבתיהם מעברו השני של הגבול, וכן עלתה האפשרות כי במסגרת הסכם הפסקת האש ישובו עוד כ-9,000 פליטים לסוריה. שנית, אחרי שנתיים של לחימה קשה בעומק השטח הסורי, במחיר כבד, חזבאללה יכול לשוב ולשווק את עצמו כ"מגן לבנון" ואת המערכה בערסאל כ"מלחמה על הבית". שלישית, חזבאללה לא מזניח את זירתו השנייה ומקפיד להעביר מסרים לישראל, הקושרים בין המערכה בערסאל לבין המערכה הבאה ביניהן. דוגמא לכך היא צילום של לוחם חזבאללה האוחז בשלט ובו מסר לדובר צה"ל בערבית: "אנחנו מתאמנים על חזית אל-נוצרה כהכנה לכיבוש הגליל".

נדמה כי על אף מאמצי חזבאללה, יריביו הפוליטיים מתמידים בסירובם להכיר בו כ"מגן לבנון". בראש המקטרגים התייצבו ראש הממשלה הסוני, סעד אל-חרירי, ומפלגתו זרם העתיד (אל-מסתקבל) אשר הצהירו כי המערכה בערסאל לא תעניק לגיטימציה לחזבאללה וכי הממשלה תנהל את סוגיית שיבת הפליטים הסורים רק דרך האו"ם ולא מול משטר אסד הבלתי-לגיטימי. כל זאת, בזמן שחרירי ביקר בארצות-הברית, שם נפגש עם הנשיא טראמפ וחברי קונגרס, עמם דן בין היתר בסנקציות על חזבאללה ובהגדלת הסיוע לצבא לבנון. במקביל, נראה כי צבא לבנון נערך בעצמו לפתוח במבצע נגד המדינה האסלאמית, באזור ראס בעלבכ.

המערכה של חזבאללה, הצבא הסורי וצבא לבנון בערסאל איננה עוד קרב על שליטה באזור כזה או אחר. הניסיון לקשור בין מיגור פעילות הארגונים הג'האדיסטיים לבין השבת הפליטים הסורים לארצם, מבטאת עדות נוספת להבנה של השחקנים כי מלחמת האזרחים הסורית נכנסת לשלב "המעצב". בשלב הזה נקבעים הגבולות וקווי הפסקת האש, ריכוזי האוכלוסין במפתח עדתי והיחסים בין גורמי הכוח.

במבט ישראלי על ההתרחשויות יש שתי נקודות ששוות התייחסות. האחת היא שמעורבות חזבאללה במערכה בערסאל מרכזת את מרבית תשומת הלב של הארגון, ומסייעת להפחית את המתיחות עם ישראל שגברה בעקבות ההתפתחויות האחרונות בסוגיות ייצור הטילים המדויקים בלבנון ופעילות חזבאללה בדרום לבנון. השנייה היא האפשרות הרעה מבחינת ישראל, במסגרתה חזבאללה יצליח במשימתו וישקם את מעמדו הציבורי כ"מגן לבנון".

***ענת בן חיים היא מתמחה בתכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי וסטודנטית לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית; אופק רימר הוא עוזר מחקר בתכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי. לפני הצטרפותו במכון שירת כקצין באגף המודיעין. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה (אוניברסיטת תל-אביב) ותואר שני בתכנית לדיפלומטיה וביטחון לבכירים (אוניברסיטת תל אביב).