בימים אלו אנו עדים לשפל חסר תקדים ביחסים שבין ראש ממשלת ישראל נתניהו לנשיא ארה"ב אובמה, שמוביל למשבר בין המדינות. במקביל משודרת בישראל סדרת הדרמה האמריקאית המשובחת "בית הקלפים". 

הסדרה מתארת את מעלליו של פוליטיקאי בשם פרנק אנדרווד, שאותו מגלם בכישרון רב השחקן קווין ספייסי. נשיא ארה"ב אובמה גילה אף הוא עניין בסדרה: Dc. 17, 2013) "This guy's getting a lot of stuff done"). בעונה השלישית, אנדרווד הוא נשיא ארה"ב, שפועל להיבחר לתקופת כהונה נוספת ודורש מישראל לוותר בנושא סידורי הביטחון בבקעה הירדן, לשם קידום תכניתו.

הדמיון בין המציאות לסדרה מפתיע ומעורר מחשבה - בהקשר לקונפליקט שבין אובמה לנתניהו בסוגיות המהותיות ביותר לביטחון הלאומי של ישראל: איום הגרעין האיראני וההסדר הישראלי-פלסטיני. מי שמחפש הסברים לקונפליקט בין המנהיגים יכול למצוא בסדרה את סיבת השורש: התנגשות בין הצורך של הנשיא לקדם את תדמיתו ובין אינטרסים ביטחוניים של ישראל. כלומר, לא הסברים נדושים, כגון: ניגודי אינטרסים בין המדינות, הבדלים בהשקפות עולם, ואפילו לא היעדר כימיה בין-אישית (זו רק סימפטום).

יחסי הבית הלבן עם ישראל בסדרה

במוקד הקמפיין של הנשיא אנדרווד עומדות שתי תכניות. האחת, בשם "אמריקה עובדת", נועדה לצמצום האבטלה. השנייה, בשם "בקעת הירדן", נועדה להקים חייץ של כוחות בינ"ל בבקעה, במסגרת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנדרווד נחוש בדעתו לממש תכניות אלה, מבלי להתחשב בסיכונים הכרוכים בהן לארה"ב וברצונם של הנוגעים בדבר. כך מוצאת עצמה ישראל ככלי על לוח השחמט של נשיא ארה"ב ועמק הירדן הוא רק משבצת, שאותה נחוש הנשיא האמריקני לכבוש במטרה להציג מנהיגות והצלחה בבחירות. כדי ליישם את התכנית, באמצעות האו"ם, הוא נכון לשלם לנשיא הרוסי הדומיננטי, אשר נקרא בסדרה פטרוב, באינטרסים אמריקאים ביטחוניים במזרח אירופה.

ישראל מתנגדת לתוכנית בכלל ולנוכחות צבאית רוסית בבקעה בפרט. יצוין כי השליטה בבקעה ופירוזה מכוחות עוינים, קריטיים להגנתה לא פחות מחשיבות פירוז קובה מטילים סובייטים לארה"ב, וכי המרחק מהעיר יריחו בבקעה לירושלים המערבית הוא 23 ק"מ בלבד (בקו אווירי). בנוסף, לישראל ניסיון רע עם הפקדת משימת כאלה בידי כוחות זרים. כך נקלעה ישראל לניגוד אינטרסים חמור בין הקריירה של אנדרווד לבין צורכי ההגנה החשובים ביותר.

ישראל זוכה מצד הבית הלבן ליחס צונן ואף מאיים. המסרים של אנדרווד לראש ממשלת ישראל מועברים לשגרירת ישראל בארה"ב, באמצעות אשת הנשיא קלייר. הוא גם מזהיר את ישראל לבל תשדל את אחת מהמדינות החברות באו"ם להצביע נגד התכנית. התייחסותו הבוטה והמתנשאת על הידידה ישראל - לעומת יחסו הזהיר ליריבה, שאינה חוסכת ממנו עלבונות, מעידה דווקא על חולשתו.

בתיאור היחסים בין המדינות, הנשקפת מהסדרה, אמנם חסרה התמיכה האסטרטגית הקריטית שמגיש הבית הלבן לישראל, אולם דווקא בשל כך היא ממחישה איזה מחיר משלמת ישראל בעבורה. הידידות בין המדינות מבוססת על יחסי כוחות א-סימטריים בצורה קיצונית, שהנשיא לא מהסס להשתמש בהם. הסיכונים לישראל גוברים, ככל שהוא מוותר ליריבים במטרה להשיג את יעדו.

בסופו של דבר אנדרווד כופה את התוכנית על ישראל וכוחות רוסים נפרסים בבקעה. ברם, תוך זמן קצר רוסיה מכשילה את התוכנית האמריקאית, באמצעות בִּיּוּם אירוע טרור בבקעה נגד כוחותיה, שמגביר את המתיחות באזור. חששותיה של ישראל התאמתו ותכניתו של אנדרווד נכשלה. הלקח המתבקש: אין היגיון להקריב את הביטחון הלאומי של ישראל לטובת מדיניות החוץ של נשיא ארה"ב.

העונה נגמרה ועכשיו למציאות

אנדרווד ואובמה הם אמנם אנשים שונים באופיים, אבל שניהם נאבקים על יוקרתם ומפעילים לחצים על ישראל. הנשיא אובמה נלחם על תדמיתו ומורשתו, כאשר סוף הקדנציה השנייה כבר נראה באופק. אובמה, חתן פרס נובל, הציג בראשית דרכו יעד ראוי ושאפתני - פיוס בין ארה"ב לאסלאם הקיצוני, שבראשו איראן, ועתה חזונו מונח לפניו ככלי שבור. העולם מוסלמי כולו אינו מאמין בבית הלבן, ולכך אין קשר ליחסים ההדוקים בין ארה"ב לישראל, כפי שנטען בעבר.

אובמה כועס על ישראל על שהיא מקשה עליו להגיע להסכמים, שהשגתם תחייב אותה לוויתורים במרכיבים הנוגדים את ביטחונה הלאומי, בסוגית איום הגרעין האיראני ובסוגית ההסדר הישראלי-פלסטיני. זאת במקום למצות את הלחץ על הצד השני. במקרה האיראני מדובר גם באיום חמור לביטחון הלאומי האמריקאי, שעלול להתגלגל למחליפיו. "קמפיין הכעס", שמנהל מנהיג העולם החופשי נגד נתניהו הולך ונתפס כניסיון לא אמין לפגוע בדימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית ולויאלית לארה"ב. בפועל נראה כי הבית הלבן יוצא מגדרו להסתיר מהקונגרס את הוויתורים לאיראן ומבקש להעמיד אותו בפני הסכם מוגמר, וכי הוא זה שמרגל אחר ישראל.

לפי משנתו של אנדרווד, מוטב היה לאובמה שלא לבטל את זמנו במאבק למניעת הופעת נתניהו בקונגרס, אלא להזמין עצמו לכנסת, ולנאום כפי שרק הוא יודע לעשות. כיום יש בידיו הזדמנויות יוצאת דופן לשפר את מעמדה של ארה"ב ולעמוד איתן בראש המחנה הרחב במזה"ת השואף ליציבות, ולהפגין עוצמה מול "צירי הרשע" השונים. בינתיים נעים להיזכר בדברים שאמר אובמה בחיוך בנאומו בבנייני האומה בירושלים ב-21 במרץ 2013: "אני רוצה להבהיר - כל דרמה ביני לבין חברי ביבי לאורך השנים הייתה רק מזימה ליצור חומר עבור ארץ נהדרת". נקווה שזו האמת גם הפעם.