ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, יבקר בישראל בהמשך השבוע, לציון 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. הביקור בא בהמשך לארבעה ביקורים של ראש הממשלה נתניהו והנשיא ריבלין במוסקבה, וכחלק מהתאום הגובר בין המדינות על רקע המעורבות הצבאית של רוסיה במזרח התיכון. הפעילות הרוסית למן ספטמבר 2015 יצרה מציאות אסטרטגית חדשה, בעלת השלכות על השחקנים המקומיים והגלובליים, ובכלל זה על ישראל.

לאחר שנת לחימה ופעילות מדינית דינמית, תוך תמרון תמידי בין יתר השחקנים בזירה הסורית, ניתן לטעון שרוסיה הצליחה וקידמה את עצמה למעמד של שחקן אזורי משפיע. עתה, לאחר כישלון בהתנעת תהליך של פיוס בין הפלגים והגופים האופוזיציוניים, רוסיה פועלת להשגת ההבנות עם המערב לסיום המשבר בסוריה, כאשר נראה שפחות חשובים לה תנאי ההסדר אלא ביסוס נוכחותה האסטרטגית באזור, כבבואה של מעמדה במערכת בינלאומית בכללותה.

רוסיה, מבחינתה, תסתפק בשליטה באזור המערבי של סוריה, תוך התבססות על ישות מדינתית בהנהגת בשאר אל-אסד או על חלופה תואמת. ארצות הברית ושותפותיה מזהות את שאיפותיה של רוסיה כמכוונות נגד האינטרסים המערביים, ועד כה לא גילו התלהבות, בלשון המעטה, מהתהליכים אותם ניסו לקדם הרוסים לעיצוב עתידה של סוריה, בוודאי לא בתמורה לתפנית במכלול יחסי רוסיה עם המערב - הן במזרח התיכון והן במזרח אירופה. במציאות הנוכחית, רוסיה רחוקה עדיין מהשגת מבוקשה כמעצמה אזורית משפיעה, על חשבונה של ארצות הברית.

לאחרונה שוב גבר המתח ביחסים בין המעצמות: רוסיה פרסמה רשימת דרישות מתגרות כלפי ארצות הברית, בליווי סדרת צעדים צבאיים ראוותניים (הרחבת הנוכחות הצבאית במזרח התיכון, תגבור הצי הרוסי בים התיכון ומסירת הבסיס הימי בטרטוס לשימוש קבוע לרוסיה, תרגילים משותפים עם צבא מצרים ודיון באפשרות להתבססות רוסית צבאית קבועה במצרים), אגב הודעה על נכונותה לעימות צבאי עם ארצות הברית, היה ותידרש לכך. במקביל נמשכים מאמצים דיפלומטיים רוסיים לקידום יעדיהם מול מדינות האזור, לרבות ישראל. נראה - בשל מצבה הפחות נוח של ארצות הברית להתעמת עתה עם רוסיה, סמוך למועד הבחירות לנשיאות - כי רוסיה צפויה להמשיך למלא תפקיד משמעותי באזור ללא תגובה אמריקאית משמעותית לפחות עד לאחר כניסתו לתפקיד של ממשל חדש.

ישראל, בתורה, מושפעת אף היא מההתפתחויות הנגרמות עקב המדיניות הרוסית שמשליכה על שיקוליה האסטרטגיים העתידיים: הרחבת הנוכחות הרוסית הצבאית באזור, תוך אספקת אמל"ח מתקדם והרחבת בסיסי האוויר והים הרוסיים בסוריה; העמקת שיתוף הפעולה עם איראן ושלוחותיה בסוריה ובלבנון; שיתוף פעולה צבאי מסתמן של רוסיה עם מצרים, שיש בו כדי להביא להרחבת הנוכחית הימית והאווירית הרוסית באזור; צפי למעורבות רוסית מדינית בכל המשברים האזוריים הקיימים ועתידיים. בתוך כך, מאתגריה של ישראל באים מקרב הקואליציה הרוסית הפועלת בסוריה (חרף הסדקים הפנימיים בה בשל ההבדלים בראיית הסדר האזורי העתידי), כשישראל רואה באיראן ובהשפעה האיראנית בסוריה ובלבנון את האיום המרכזי כלפיה.

נדמה כי רוסיה רואה בישראל פרטנר אזורי רצוי וחיוני, מודעת לעוצמת הרתעתה ומעניינת להימנע מפגיעה ביחסים עמה, ובוודאי מהתנגשות צבאית עמה. הצדדים מיסדו מנגנוני תיאום מבצעי במרחב הסורי וכנראה שמתקיים אף תיאום אסטרטגי בשאלת עיצוב עתידה של סוריה. אין בכוונתה של רוסיה לאתגר את ישראל גם בהמשך, וסביר שרוסיה תקפיד על התאום הצבאי ותפעל למניעת חיכוך. עד כה ישראל לא נחשפה כמעט לזליגת האירועים בסוריה לתחומה והשכילה לשמור על הימנעות ממעורבות במשבר (למעט סיכול פעולות טרור והעברות נשק מתקדם לחיזבאללה), ורוסיה מגלה לכך רגישות ופועלת לשימור מצב זה. מעבר לכך, נראה שלרוסיה עניין מובהק בשיתוף פעולה עתידי עם ישראל בכל הקשור לסוריה.

לאחרונה אנו עדים גם להתפתחויות חדשות בנוף היחסים הישראלי–רוסי. מדובר ביוזמה רוסית להחייאת התהליך המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית בחסותה ובגיבוי הליגה הערבית. זו הזדמנות נוספת לקידום היעדים הרוסיים האזוריים, ובנוסף מאפשר לרוסיה להפגין עמדה לעומתית כלפי המערב.

בביקורו של מדבדב תעלינה, ככל הנראה, השאלות של המשך שיתוף הפעולה הרב-תחומי בין המדינות. עבור ישראל, השאלות העיקריות המעניינות נוגעות לסוגיה האזורית, לרבות: האם צפוי שינוי ב"כללי המשחק" במשבר בסוריה ומה התרחישים העתידיים שעל ישראל להיערך לקראתם; האם תקוים המדיניות החיובית הרוסית כלפי ישראל גם בעתיד; האם צפוי תגבור הנוכחות של איראן וחיזבאללה בסוריה ומה האפשרויות להסדר העתידי למניעת דומיננטיות איראנית בסוריה; והאם רוסיה יכולה להוות גשר לקידום הבנות עתידיות בין חברי הקואליציה שלה באזור לבין ישראל.

אמנם, במציאות האזורית המשתנה לא תמיד מובטח מצד רוסיה יחס אוהד ומתחשב באינטרסים הישראליים, כאשר אלה מתנגשים עם האינטרסים הרוסיים. אולם, ניתן להניח, שהמעורבות הרוסית באזור מגלמת, לצד הסיכון, גם סיכוי מסוים עבור ישראל. מכל מקום, המצב מחייב את ישראל לקחת בחשבון את ההשלכות הבלתי-חזויות של התבססותה המאתגרת של רוסיה בקרבתה ולקיים הערכה זהירה של היחסים עמה, כמו יחסיה הבינלאומיים האחרים העתידיים.