שני אנשי חזבאללה נוספו בשבוע שעבר (9.1.2017) ל"רשימה השחורה", המורכבת משמות גורמים המעורבים בטרור שעליהם ארצות הברית מטילה סנקציות פרטניות. הראשון, שזכה לעיסוק תקשורתי נרחב יותר, הוא מצטפא מע'ניה, נצר לשושלת מכובדת של בכירים בחזבאללה: אביו עימאד, "רמטכ"ל חזבאללה", חוסל בדמשק בשנת 2008; אחיו ג'האד חוסל על ידי ישראל ב-2015 בעת שעסק בהקמת תשתיות טרור ברמת הגולן הסורית; ודודו, מצטפא בדר א-דין, ממקימי ומפקדיו הבולטים של מנגנון החוץ של חזבאללה, מצא את מותו בדרך מיסתורית בדמשק במאי 2016.

השם השני שנוסף לרשימה אמנם מוכר פחות לציבור הישראלי, אך הוא דווקא מעניין יותר ומלמד על משמעויות רחבות בגישה לחזבאללה מצד ארצות הברית. שיח' עלי דעמוש ידוע בלבנון כאיש דת ודרשן (עם אתר אינטרנט ועמודי פייסבוק ויו-טיוב מתוחזקים היטב). אם כך, מעניין לבחון מדוע דובר מחלקת המדינה האמריקנית הגדיר את דעמוש כטרוריסט המציב "סכנה לביטחון הלאומי ולמדיניות החוץ של ארצות הברית"?

שיח' עלי דעמוש (שני מימין) מקבל אות הערכה מידי האשם צפי א-דין, ראש המועצה המבצעת בחזבאללה ובן דודו של חסן נצראללה (משמאלו), 20 בדצמבר 2016 (מתוך אתר האינטרנט של עלי דעמוש: al-marefa.org).

הסיבה היא שבכובעו השני דעמוש הוא ראש מחלקת קשרי החוץ של חזבאללה. במילים אחרות, שר החוץ של הארגון. מת'יו לוויט, ראש התכנית ללוחמה בטרור במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, מגדיר את מחלקת קשרי החוץ כגורם המחבר בין חזבאללה לבין הקהילות השיעיות הלבנוניות הגולות. במאמר שפורסם לפני חודש, טוען לוויט כי אנשי המחלקה הם פעילים בחזבאללה שנשלחו במיוחד מלבנון, או לבנונים גולים שהשתקעו במדינות בהן הארגון מתעניין והביעו רצון לסייע לחזבאללה. כ"שגרירים" של חזבאללה בעולם, הם מקדמים פעילות ציבורית, אם כי בפרופיל נמוך יחסית, הכוללת בין היתר הקמת מרכזי תרבות, ארגון כנסים, ליווי משלחות מלבנון וגיוס תרומות.

אולם, פעילותם אינה מסתכמת בכך. הודעת מחלקת המדינה האמריקנית קבעה בצורה נחרצת כי מחלקת קשרי החוץ מעורבת ב"מבצעי טרור חסויים" בכל רחבי העולם, "הכוללים גיוס פעילי טרור ואיסוף מודיעין". לוויט טוען כי פעילות השגרירים נעשתה מתוחכמת וקשה יותר לאבחון וניטור ככל שגברו הלחץ הבינלאומי והמעקב המודיעיני על "ארגון הג'האד האסלאמי", המנגנון המוכר של חזבאללה לקידום פיגועי חו"ל. מאז הפיגוע בבורגס בשנת 2012 וההכרה המשפטית של האיחוד האירופי ומדינות נוספות בחזבאללה כארגון טרור, אנשי המחלקה נדרשו לקחת על עצמם תפקידים מורכבים יותר בקידום תעמולה, גיוס כספים, איתור מועמדים לסיוע ולביצוע פעולות טרור ובהגשת עזרה לוגיסטית לפעילי חזבאללה בעולם. מספר פרסומים של משרד האוצר האמריקני בין השנים 2015-2013 התמקדו בכמה שגרירים כאלה במדינות מערב אפריקה, כגון ניגריה וחוף השנהב, בהן חיות קהילות שיעיות גדולות, אשר פעילותם העלתה חשד לתמיכה בפעילות טרור במעטה של פעילות ציבורית. חלקם נעצרו על ידי הרשויות המקומיות ועל חלקם הושתו סנקציות אמריקניות.

גם בחלוף שבוע מהטלת הסנקציות, טרם נרשמה התייחסות מצד חזבאללה או גורמים אחרים בלבנון. במקרי עבר, המדיניות התקשורתית של הארגון הייתה להפגין שליטה במצב ולהפריך כל סיכוי להשפעות שליליות על חזבאללה. כך למשל התייחס דעמוש עצמו לסוגיית הסנקציות, בטקס לציון יום השנה לנסיגת צה"ל מלבנון במאי 20166. הוא טען כי הן באות כ"צעדי נקמה וענישה על התבוסות של מאי 2000 ויולי 20066", הנדונות לכישלון במטרתן "לתקוע טריז בין הציבור לבין 'ההתנגדות'".

לסיכום, הסנקציות החדשות מצטרפות לשורה ארוכה של מהלכים "רכים" שהובילה ארצות-הברית נגד חזבאללה, מאז החתימה על הסכם הגרעין עם איראן ביולי 2015. זאת במטרה לסייע לישראל בהתמודדות עם החתרנות האזורית של איראן, אשר הארגון הלבנוני הוא רכיב מרכזי בה. החשיבות שבהכללתו של שיח' עלי דעמוש, ראש מחלקת קשרי החוץ של חזבאללה, ברשימת גורמי הטרור שיש לעקוב אחריהם ולסכל את פעילותם, היא כפולה. מבחינה מעשית, בניגוד לסנקציות על "אנשי צללים" ומפקדים בכירים בחזבאללה - אשר פעילותם היא צבאית גרידא ומוגבלת למרחב שבין איראן ללבנון - הסנקציות על עלי דעמוש ועל אנשי המחלקה שבראשה הוא עומד יכולות בהחלט לפגוע בפעילותם, הכוללת נסיעות בעולם, העברת כספים וביצוע עסקאות בינלאומיות. מבחינה מדינית והצהרתית, מדובר במהלך המעניק תהודה תקשורתית חשובה לפעילות המחלקה לקשרי חוץ של חזבאללה, אשר אפשר לקוות כי תגרום למדינות נוספות ברחבי העולם לבחון את הסוגיה ולנקוט צעדים דומים לסיכול פעילות מן הסוג הזה בשטחן.