בלוח השנה של חזבאללה, תקופה זו רצופה בימי זיכרון ואבל. בעוד כמה ימים יציינו בארגון שנתיים למותם של שישה פעילים בארגון (בהם ג'האד מע'ניה), ובכיר נוסף ממשמרות המהפכה. חודש לאחר מכן, ב-16 בפברואר, חזבאללה יציין את "יום הזיכרון השנתי למפקדים השהידים" - ראע'ב חרב, עבאס מוסאווי ועימאד מע'ניה - שנהרגו על ידי ישראל.

אבל השנה משהו באווירה שונה. חזבאללה נהנה ממומנטום הן בזירה הסורית והן בלבנונית. בדצמבר הוכרעה המערכה הארוכה על חלב, בעקבותיה הצהיר בנאומו מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, כי "ציר ההתנגדות עוד ייצא מהמלחמה הנוכחית חזק יותר ועטור ניצחון". את ישראל הזהיר שלא להמר על ההפך מכך. אך יותר מכך, הניצחונות המשמעותיים עבור חזבאללה התרחשו כאמור בזירה הפוליטית הלבנונית. הגם שאלה לא כללו שימוש בנשק ואלימות, המאבקים הפוליטיים חריפים ומתישים לא פחות מהקרבות בסוריה.

ב-28 בדצמבר קיבל סעד אל-חרירי את אמון הפרלמנט בממשלתו החדשה. כניסתו בפעם השנייה ל"גראנד סראיי" (הארמון הגדול), משכן ראש הממשלה בביירות, התאפשרה בעקבות העסקה אליה הגיעו שני המחנות הפוליטים היריבים במדינה: מחנה ה-14 במארס, הפרו-מערבי ואנטי-אסדי, בהנהגתו של חרירי; ומחנה ה-8 במארס, הפרו-איראני ופרו-אסדי, בהובלת חזבאללה. במסגרת העסקה מונה באוקטובר 2016 גנרל מישל עון לנשיא לבנון, בתום למעלה משנתיים וחצי בהן המשרה עמדה ריקה. בחינה של הרכב הממשלה וקווי היסוד שלה שהובאו לאישור הפרלמנט מעלה ספק בשאלה האם מדובר בממשלה עצמאית שיכולה להוות משקל נגד למחנה ההתנגדות של חזבאללה.

הרכב הממשלה הטרייה מלמד כי ההשפעה של מחנה ה-8 במארס היא רחבה ומשמעותית ביחס ליריבו, הן בכוח המספרי והן בשליטה בתיקים החשובים. 17 מתוך 30 שרי הממשלה מגיעים ממחנה זה. חלקם הגדול חברי "הזרם הפטריוטי החופשי", מפלגתו של הנשיא עון, והם מחזיקים בתיקים מרכזיים כמו החוץ, ההגנה והמשפטים. כך למשל, שר המשפטים הוא סלים ג'ריצאתי, אשר סייע בהגנה על אנשי חזבאללה שהועמדו למשפט בהיעדרם בטריבונל של בית הדין הבינלאומי בהאג לחקירת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי (אביו של ראש הממשלה הנוכחי) בשנת 2005. ספק אם ג'ריצאתי יקדם באותו להט את המשפט בהאג ותיקים נוספים הקשורים לפשעים ועבירות של הסורים וחזבאללה נגד המערכת הלבנונית, כפי שעשה קודמו אשרף ריפי, איש העיר טריפולי הסונית ומתנגד חריף לחזבאללה.

אנשי המחנה של חזבאללה השיגו גם השפעה על המשרדים וגופי קבלת החלטות הנוגעים לביטחון המדינה ולסוגיות של מלחמה ושלום. בוועדה העליונה להגנה, הגוף האמון על גיבוש מדיניות הביטחון הלאומית, יושבים כיום 3 שרים ממחנה ה-8 במארס. יחד עם הנשיא עון, העומד בראשה, למחנה יש רוב בוועדה זו. כמו כן, הממשלה החדשה תידרש בזמן הקרוב להחליט על זהות מחליפו של מפקד הצבא הנוכחי, ז'אן קהוג'י. שר ההגנה החדש, יעקוב אל-צראף, גם הוא איש של עון, יידרש להציע מועמדים. אחד המועמדים המובילים נכון להיום הוא מפקד יחידת הקומנדו לשעבר, שאמל רוכז, חתנו של עון.

אף בקווי היסוד של הממשלה ניכרת ההשפעה של מחנה ההתנגדות. למרות שהנוסח שיקף פשרה גם מצד המחנה של חזבאללה, חרירי הקריא בפני בית הנבחרים הצהרה די לוחמנית בזכות ההתנגדות לישראל. חרירי הצהיר כי ממשלתו "לא תחסוך במאמצי התנגדות לשחרור כל אדמה לבנונית שעדין תחת כיבוש או להגנת המדינה מפני אויב שיש לו עדין שאיפות ביחס לאדמה, למים ולמשאבים הטבעיים שלנו".

לסיכום, על אף שחזבאללה ממשיך להחזיק באופן מסורתי בשני תיקים משניים בממשלה (כיום, תעשייה וספורט ונוער), לארגון יש בסדר הפוליטי החדש בלבנון השפעה רחבה על ענייני המדינה. זאת, באמצעות בעלי בריתו המחזיקים בתפקידי מפתח מארמון הנשיאות בבעבדא, דרך משרד ההגנה בירזא ועד משרדי הממשלה ובית הנבחרים במרכז בירות. על רקע זה, גם בהתחשב בהרכב הפוליטי-עדתי המסובך, במכשולים שהממשלה עוד תצטרך לצלוח (ניסוח חוק בחירות חדש), במשאבים וביכולות המוגבלים של המדינה ובחוסר הרצון של חזבאללה עצמו להשתלט על לבנון ולהנהיגה - מבחינת ישראל מדובר במגמה מדאיגה. מגמה זו יכולה להשליך על הצבא ומנגנוני הביטחון הלבנוניים, על מדיניות החוץ הלבנונית העשויה לבטא נטייה רבה יותר למחנה ההתנגדות ובעלי בריתו וכן על המדיניות ביחס לישראל ולמחלוקות התלויות ועומדות סביב הגבולות היבשתיים והימיים.