מחקרים רבים מעידים כי תכניות הטלוויזיה, ובפרט סדרות אשר זוכות להצלחה רבה ולחשיפה משמעותית (בארץ ובעולם) משפיעות על תודעת הצופים והצופות ועל תפיסתם אודות המציאות. בסוף חודש אוקטובר 2015 החל שידורן של שתי סדרות דרמה ישראליות, "כפולים" (קשת, ערוץ 2) ו"המדרשה" (רשת, ערוץ 2), העוסקות בעולם הביון הישראלי. מבין שלל היבטים המיוצגים בהן, מעניין לבחון את אפיוני הנשים בארגוני הביון והמודיעין כפי שהן מוצגות במדיה הפופולארית, במקרה הזה הטלוויזיה בישראל.

נשים היו מאז ומעולם חלק אינטגרלי מקהילת המודיעין בישראל. מהקמתו של שירות ביטחון כללי (כולל בגלגוליו הקודמים כש"י וש"ב) נשים מילאו בו תפקידים משמעותיים - כמצפינות, מברקניות ואף כסוכנות שטח.  מעבר לכך, מעניין לדעת כי  סיסמתו של שב"כ "מגן ולא ייראה" לקוחה מתוך 'שירת דבורה' (שופטים, ה'), שחיברה אחת המנהיגות הראשונות של עם ישראל - דבורה הנביאה. אמנם שב"כ עדיין מתאפיין כארגון גברי בעיקרו, אך מאז ראשית העשור הקודם הוא מאפשר שילוב רחב יותר לנשים, בין היתר כמאבטחות וחוקרות, בנוסף לשירות בתפקידי מודיעין בכירים ומשמעותיים - הן בשטח והן במטה. גוף הביון השני בקהילת המודיעין הישראלית, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ידוע באופן מסורתי כארגון המקדם נשים בשורותיו. על פי נתונים אשר התפרסמו בתקשורת, נשים מהוות כ–40 אחוזים מכוח האדם שלו. בנוסף, במוסד מכהנת כיום אישה בתפקיד ראש אגף כוח אדם (תפקיד זה גם אויש על ידי אישה בשב"כ בעבר) ובשנים עברו כיהנה אישה בתפקיד סגנית ראש המוסד.

שב"כ ומוסד, הפועלים בצללים הרחק מעינו המפקחת של הציבור, עומדים במרכזן של שתי סדרות הטלוויזיה המדוברות. למרות שמדובר בסדרות עלילתיות, כתיבתן מבוססות על תחקיר עמוק ויסודי, הבא לידי ביטוי בין היתר בשיחות ופגישות עם אנשי קהילת המודיעין בהווה ובעבר. לכאורה מוצגות בהן דמויות של נשים חזקות, חכמות ומניפולטיביות כדמויות מפתח בעלילה, אך בחינה לעומק מגלה כי הנשים עדיין נמדדות ומוצגות בהן לפי קריטריונים סטריאוטיפים ברורים.

בסדרה "המדרשה" מוצגת המיניות הנשית כטקטיקה ואסטרטגיית פעילות והישרדות חשובה ולגיטימית. כמעט כל הנשים החניכות בקורס מקיימות קשרים מיניים ומערכות יחסים רומנטיות במהלך הסדרה. תכונותיהן הפיזיות הנשיות, כמו גם פתיינות, מודגשות ומובלטות בסדרה, ובהתאם גם בפרומואים (קדימונים) ובטריילרים (תקצירים) שליוו אותה. הדמות הנשית הראשית בסדרה היא אביגיל, המשמשת כפסיכולוגית הראשית של הארגון. הבחירה לאייש אישה בתפקיד זה אינה מקרית, והיא מבוססת על הנחת יסוד מושרשת לפיה התפקיד מאופיין כטריטוריה מקצועית רגשית – ולפיכך בהכרח נשית. העצמאות שהיא מנסה להפגין בסדרה היא מדומה. בפועל, דמותה קשורה ושזורה בדמויות גבריות המכהנות בתפקידים בכירים בארגון בו היא עובדת, עמם היא מנהלת קשרים רומנטיים.  בנוסף, אביגיל היא אישה יפה, מושכת וחכמה מאוד. יופייה וגזרתה הרזה מודגשים היטב בסדרה. דמות מעניינת נוספת היא דמותה של דוריס לוי, אישה בעשור השישי לחייה המבוגרת משמעותית מרוב החניכים בקורס. זו מציגה כישורים נרחבים ויכולות גבוהות, גם פיזיות חרף גילה. אולם, גם במקרה הזה הדמות אינה עומדת בפני עצמה. דוריס היא אלמנה של איש מוסד אשר נהרג בפעילות מבצעית. היא מצטרפת לארגון בעקבותיו, כמעין מצבה חייה ועל מנת להתחקות אחר גורלו. כלומר, הוא הסיבה להימצאותה שם - לא היא.

הסדרה "כפולים" מתמקדת בחמישה ישראלים - מתוכם שלוש נשים - אשר דרכונם הכפול נחשף, והם חשודים בפעולת חטיפת שר איראני. שלוש הנשים (נטלי, אסיה ואמה) צעירות בגילן ונאות מאוד בחזותן, וכולן קשורות בקשר - משפחתי או רומנטי - עם גבר אחר אשר מניע את פועלן. פרט לכך, כל הדמויות הביטחוניות הבכירות בסדרה, מדרג מקבלי ההחלטות ועד לדרגים יותר זוטרים, הם גברים: החל מראש המוסד וראש השב"כ, דרך ראשי צוות החקירה בשב"כ, ראש אגף המבצעים במוסד, חוקרים זוטרים, סוכני שטח ועוד. התפקיד היחיד ששמור לנשים הוא כתפאורה מבצעית, בעיקר כחיילות ניצבות בדסק הפועלות ברקע.

You can't be what you can't see - אמרה הפעילה הפמיניסטית מרי וילסון. העובדה כי נראות על המסך נשים בתפקידי שטח מבצעיים בארגוני המודיעין היא התקדמות לעומת העבר, ויש לציין כי היא חשובה ומעוררת השראה (גם אם מדובר בדרמה עלילתית). אולם, תמונה זו אינה שלמה. מה שלא זוכה להתייחסות הוא המחיר המשמעותי והכבד שלעתים כרוך בכך. סדרות אלו אינן מביאות ואינן מביעות עד תום את המורכבות ואת המחיר הרב שנשים בארגונים אלו משלמות בתפקידים רבים, מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית.

כאמור, המציאות משפיעה על התוכן ועל התסריט ואלו משפיעים במקרים רבים על עיצוב סדרי יום במציאות. ייתכן ואם בסדרות שכאלו דווקא היו משולבות נשים בתפקידים בכירים יותר בארגון, כמנהלות וכמקבלות החלטות מבצעיות, היה הדבר מסייע לדברים להתרחש ולהתבסס בפועל גם בעולם האמיתי.

***טל לאור היא עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. לשעבר דוברת משלחת ישראל באו"ם, חברה בפורום דבורה ובקבוצת המחקר לתקשורת, צבא וביטחון במכון למחקרי ביטחון לאומי.