בפברואר 2016 נערה המלווה בשתי נשים בוגרות צעדה לתוך מחנה הפליטים בכפר דיקווה בצפון מזרח ניגריה, במטרה להתפוצץ במרכזו. שלושתן נשאו על גופן חגורות נפץ. דקות לאחר מכן שתי הנשים הבוגרות מילאו את משימתן וגרמו למותם של כשישים מיושבי המחנה. הנערה, שגילה ככל הנראה לא עלה על 14, תלשה את חגורת הנפץ שהולבשה עליה וברחה מספר דקות לפני כן. היא אותרה על ידי כוחות הביטחון המקומיים, וסיפרה להם שכוונתה לבצע את הפיגוע נבעה מפחד מאנשי בוקו חראם ששכנעו אותה לעשות זאת והביאו אותה למחנה, אך לבסוף נרתעה לאחר שהבינה שמדובר במחנה שבו שוהים הוריה.

מקרה זה הוא אחד מני רבים. דו"ח של UNICEF (קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים) שפורסם באפריל 2016 קבע שאחד מתוך חמישה ילדים מתחת לגיל 18 שמגויסים על ידי ארגון הטרור הניגרי בוקו חראם - ששינה את שמו ל'ולאית מערב-אפריקה' לאחר שנשבע אמונים למדינה האסלאמית במרץ 2015 "-  נשלחים מטעמו עם חגורות נפץ לתוך מרכזי אוכלוסייה. כתוצאה מכך, אחת ההשלכות הישירות היא שכמעט רבע מכלל הפיגועים שהוציא לפועל בוקו חראם בשנת 2015 בוצעו על ידי ילדים, מתוכם 75% בנות. למוציא לפועל הצעיר ביותר עוד לא מלאו שמונה שנים בעת שפעל. בסך הכל, לפי הנתונים הללו ילדים ביצעו 44 פיגועים ב-2015, פי 11 יותר משנת 2014. חלק מהילדים נחטפו על ידי בוקו חראם מבתיהם, וגופותיהם זוהו רק חודשים מאוחר יותר בין שרידים שנותרו מפיגועי התאבדות אותם ביצעו.

הארגון יודע להעביר את הילדים החטופים לצדו, כשהוא משכנע אותם שמדובר במלחמת קודש שתקרב אותם לאל או לחילופין לחזרה הביתה. חלק מהילדים מתנדבים לצאת למשימת התאבדות מתוך תקווה שבשלב מסוים תהיה להם אפשרות לברוח. זאת למרות שלרוב הילדים, ובמיוחד לנערות, אין לאן לחזור. אלו משמשות כשפחות מין עבור לוחמי בוקו חראם, ונאלצות להינשא להם וללדת את ילדיהם. אלו שמצליחות לברוח ולחזור לביתן חוות נידוי מצד הקהילה שלהן וחשש שמא הן נשלחו חזרה בשביל להרוס את הכפר. למעשה אין ביכולתן לחזור לשגרה שהייתה להן לפני שנחטפו. יתר על כן, על פי הדיווחים, לפחות שמונה נערות בניגריה נהרגו בשנת 2015 על ידי בני משפחתן לאחר שהצליחו להשתחרר מידיו של בוקו חראם.

לפי הערכות שונות, השפעתו ההרסנית של בוקו חראם בניגריה, צ'אד וקמרון גרמה בין היתר לכ-1.3 מיליון ילדים להיעקר מבתיהם. משפחות שלמות החלו לנדוד ברחבי אפריקה בעקבות הריסת בתיהם ומחסור חמור במזון, תשתיות רווחה, שירותים סוציאליים ומוסדות חינוך. הילדים באפריקה בכלל ובניגריה בפרט ניצבים בפני מציאות מורכבת, במסגרתה הם נאלצים לעמוד מול ארגון טרור שקורע אותם מבתיהם ומייעד אותם למוות בטוח. השימוש בילדים מהווה עליית מדרגה במידת האכזריות שבוקו חראם מיישם על מנת להשיג את מטרתו: הגשמת חזון בדמות האמירות האסלאמית במערב אפריקה.

לכוחות הביטחון המסיירים בשטח אין אפשרות לזהות באופן ודאי ילד הנושא חגורת נפץ, והקושי המנטלי בזיהוי ילד כמפגע פוטנציאלי הפך את אותם ילדים לחסינים מפני מעצר ובדיקות ביטחוניות שהפכו לשגרה במרחב הציבורי הניגרי. את הקושי עמו מתמודד צבא ניגריה ללא הצלחה יתרה, בבוקו חראם מתרגמים ליתרון אסטרטגי. ילדים, כמו נשים שמשמשות כמחבלות מתאבדות בארגון ומהוות מאפיין מרכזי בו, הם אמצעי נגיש ונוח עבור ארגוני הטרור לנשיאת פצצות ויצירת הרס בסדר גודל נרחב במרכזי אוכלוסיית היעד. ילדים זרים בכפר לא מעוררים חשד אצל התושבים, המורגלים לפליטים בצורת קבוצות או בודדים שעוברים במקום. בוקו חראם זורע פחד וחוסר אמון בחברה, כמו גם הפניית השנאה והחשד כנגד ילדים ונשים ולא כנגד הלוחם המבוגר שמעורר חשד גדול יותר בשטח.

הטיפול בתופעה מצד הצבא הניגרי זהה לטיפול במבוגרים הפועלים במסגרת בוקו חראם: פרצופי הילדים שנחטפו מופיעים על פוסטרים ברחבי ניגריה, יחד עם החשודים הבכירים יותר של הארגון. "לכנופיות אין גיל", אמר גורם צבאי בכיר בניגריה כנשאל על כך, "אבל ברור לנו שהילדים הם הקורבנות כאן". בדו"ח נפרד של Human Rights Watch, מתוארים פתרונות אחרים של צבא ניגריה, כמו בתי ספר המנוהלים כבסיסים צבאיים, וקבוצות מיקוד על נוער בסיכון שקיים חשש כי יצטרף לבוקו חראם מרצונו החופשי. בעתיד, הצבא הניגרי ייאלץ להתמודד עם אתגרים מוסריים ואנושיים במסגרתם ייאלץ לבחון את הדרך הנכונה למיגור התופעה. רשויות השלטון תעמודנה מול דור שלם שילדותו נמחקה, ללא חינוך, משפחה או אמון בבני אדם.

האפקטיביות וההד השלילי שהתופעה יוצרת ברחבי העולם ככל הנראה תעודד את הארגון להמשיך ולהשתמש בילדים כפצצה מתקתקת גם בשנת 2016. במציאות הנוכחית הרבה מהילדים במערב אפריקה הם פליטים חסרי בית, ואין טרף קל מזה עבור ארגון טרור שמוכן להקריב חיים של אחרים עבור המטרה שלו.

***נעמה פרינס היא מתמחה החוקרת את זירת אפריקה בתכנית לחקר טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון למחקרי ביטחון לאומי.