ניצחונו של ד"ר עבדול א־סייד על חברת הקונגרס היילי סטיבנס בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במישיגן, הציב אותו כמועמד המפלגה מול הרפובליקני מייק רוג'רס. ואולם, מעבר למשמעותו הפוליטית כביטוי להתחזקות כוחם האלקטורלי של המוסלמים בארצות הברית, ניצחונו של א־סייד משקף גם תהליכי עומק בקרב הקהילה המוסלמית האמריקאית, הנחשבת לקהילה האתנית המגוונת ביותר בעולם. למרות שרוב הציבור המוסלמי בארצות הברית נמנה על הזרם הסוני, במישיגן — בה מתגוררים לפי הערכות כרבע מיליון מוסלמים — קיימת גם נוכחות שיעית בולטת, שככל הנראה היוותה בסיס תמיכה די משמעותי בא־סייד, למרות שהוא מזוהה במובהק עם הזרם הסוני.
היחסים בין סונים לשיעים באמריקה שונים במידה רבה מאלו שהתפתחו במזרח התיכון. בעוד שבמזרח התיכון מחלוקות דתיות ופוליטיות הציתו לא אחת עימותים אלימים, בארצות הברית היחסים ביניהם התאפיינו לאורך השנים בשילוב של מתיחות לצד שיתוף פעולה זהיר. בשנות השישים והשבעים במאה הקודמת, כאשר הקהילה המוסלמית עדיין הייתה בשלבי התגבשות, סונים ושיעים שיתפו פעולה בהקמת מסגדים ומוסדות קהילתיים, אך גלי ההגירה והתרחבות הקהילה אפשרו לכל קבוצה לפתח מוסדות עצמאיים ובכך גם להיבדל יותר זו מזו. אירועי 11 בספטמבר אמנם הביאו את הזרמים להתאחד יותר במאבק נגד האסלאמופוביה, אך מאורעות ה"אביב הערבי" הסלימו את המתח בין הזרמים.
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז אירועי ה-7 באוקטובר, מסתמן שהתחזקות האקטיביזם הפוליטי המוסלמי עשוי לגשר על המתח הסוני-שיעי באמריקה ולהביא לשילוב כוחות בין שני הזרמים בזירה הפוליטית. ממדאני עצמו שנחשב למוסלמי שיעי, קיבל תמיכה נרחבת מצד הקהילה המוסלמית בניו-יורק שרובה הוא סוני, וגם א-סייד הצליח כנראה לגייס תמיכה רחבה מקרב הקהילה השיעית במדינה. במובן זה, עלייתם של ממדאני וא־סייד אינה משקפת רק את התחזקות הכוח הפוליטי המוסלמי, אלא גם את הפיכתו של האקטיביזם הפוליטי לגורם מגשר בין סונים לשיעים. מגמה זו עשויה לשקף תהליך רחב יותר בקהילה המוסלמית האמריקאית, שבו זהות מוסלמית ואינטרסים פוליטיים משותפים — ובפרט סביב התמיכה בפלסטינים והביקורת החריפה כלפי ישראל — מקבלים משקל גובר על פני הבדלים עדתיים ואתניים.
ניצחונו של ד"ר עבדול א־סייד על חברת הקונגרס היילי סטיבנס בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במישיגן, הציב אותו כמועמד המפלגה מול הרפובליקני מייק רוג'רס. ואולם, מעבר למשמעותו הפוליטית כביטוי להתחזקות כוחם האלקטורלי של המוסלמים בארצות הברית, ניצחונו של א־סייד משקף גם תהליכי עומק בקרב הקהילה המוסלמית האמריקאית, הנחשבת לקהילה האתנית המגוונת ביותר בעולם. למרות שרוב הציבור המוסלמי בארצות הברית נמנה על הזרם הסוני, במישיגן — בה מתגוררים לפי הערכות כרבע מיליון מוסלמים — קיימת גם נוכחות שיעית בולטת, שככל הנראה היוותה בסיס תמיכה די משמעותי בא־סייד, למרות שהוא מזוהה במובהק עם הזרם הסוני.
היחסים בין סונים לשיעים באמריקה שונים במידה רבה מאלו שהתפתחו במזרח התיכון. בעוד שבמזרח התיכון מחלוקות דתיות ופוליטיות הציתו לא אחת עימותים אלימים, בארצות הברית היחסים ביניהם התאפיינו לאורך השנים בשילוב של מתיחות לצד שיתוף פעולה זהיר. בשנות השישים והשבעים במאה הקודמת, כאשר הקהילה המוסלמית עדיין הייתה בשלבי התגבשות, סונים ושיעים שיתפו פעולה בהקמת מסגדים ומוסדות קהילתיים, אך גלי ההגירה והתרחבות הקהילה אפשרו לכל קבוצה לפתח מוסדות עצמאיים ובכך גם להיבדל יותר זו מזו. אירועי 11 בספטמבר אמנם הביאו את הזרמים להתאחד יותר במאבק נגד האסלאמופוביה, אך מאורעות ה"אביב הערבי" הסלימו את המתח בין הזרמים.
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז אירועי ה-7 באוקטובר, מסתמן שהתחזקות האקטיביזם הפוליטי המוסלמי עשוי לגשר על המתח הסוני-שיעי באמריקה ולהביא לשילוב כוחות בין שני הזרמים בזירה הפוליטית. ממדאני עצמו שנחשב למוסלמי שיעי, קיבל תמיכה נרחבת מצד הקהילה המוסלמית בניו-יורק שרובה הוא סוני, וגם א-סייד הצליח כנראה לגייס תמיכה רחבה מקרב הקהילה השיעית במדינה. במובן זה, עלייתם של ממדאני וא־סייד אינה משקפת רק את התחזקות הכוח הפוליטי המוסלמי, אלא גם את הפיכתו של האקטיביזם הפוליטי לגורם מגשר בין סונים לשיעים. מגמה זו עשויה לשקף תהליך רחב יותר בקהילה המוסלמית האמריקאית, שבו זהות מוסלמית ואינטרסים פוליטיים משותפים — ובפרט סביב התמיכה בפלסטינים והביקורת החריפה כלפי ישראל — מקבלים משקל גובר על פני הבדלים עדתיים ואתניים.