ה-IMEC היא יוזמה להקמת רשת תשתיות המחברת את המרחב ההינדו פאסיפי עם אירופה, דרך המזרח התיכון. היוזמה כוללת רשתות של תעבורה, תקשורת, מידע ואנרגיה. הרשת הזו מתפתחת כבר עכשיו, וכרגע בלעדינו, כאשר סעודיה, תורכיה וסוריה מקדמות פרויקטים שיחוברו למיזם הענק.
בחודש יוני 2026 הוביל המכון למחקרי ביטחון לאומי סיור למעבר גבול נהר הירדן ואיזור עמק המעיינות ובית שאן, כדי לראות מקרוב את החיבור הישראלי ל-IMEC. לאחר מכן קיימנו דיון ער בהשתתפות כלל הגורמים הנוגעים בדבר בישראל, ביניהם ראשי מועצות ומנכ"לים, גורמי ממשל, ארגוני חברה אזרחית, אנשי עסקים ויזמים ועוד. המסקנות ברורות:
1. ישראל חייבת להיות חלק מה-IMEC, והוא קשור עמוקות למעמדה הבינלאומי של ישראל באיזור.
2. גם ללא קשר לאירופה ולהודו, הרשת החדשה הזו תועיל לכל המדינות החברות בה, בתוך המזרח התיכון. זהו המימוש המעשי של הסכמי אברהם.
3. החיבור של ישראל לפרויקט חייב להיות הרבה יותר מאשר ציר תעבורה שעובר דרך עמק בית שאן ומפרץ חיפה, כחלק מפרויקט מסחרי עולמי. צריך לראותו בתור מנוע צמיחה חברתי, כלכלי ותעסוקתי לצפון, ולפעול כדי שיהיה כזה.
4. אין כיום גורם רשמי אחד שמוביל את קידום ומימוש החזון בישראל. אם המצב הנוכחי לא ישתנה, הפרויקטים השונים לא יתחברו למערכת שלמה.
5. השלטון המקומי הוא הגוף עם החזון הלאומי המתקדם בישראל בנושא זה. דווקא שם, במקום הלוקאלי, מתממש חזון גלובאלי. המנהיגים המקומיים פשוט מתחילים לעבוד בלי לחכות.
6. ממשלת ישראל חייבת לעבור מדיבורים על חשיבות המסדרון, לפרקטיקה של מימוש, ולהתחשב בחזון זה בעת גיבוש מדיניות ביטחונית. הדברים קשורים זה בזה.
7. בבחירות הקרובות מועמדים רבים יצהירו על מחויבות לפרויקט, אך רק מי שיעמיד חזון מדיני ביטחוני כולל ורחב של אינטגרציה אזורית, הסכמים, הסכמות, ומאבק על הלגיטימציה של ישראל, יוכל לממש את הבטחותיו.
8. הכדאיות הכלכלית של הציר לישראל עדיין לא ברורה, אך הכדאיות הגיאו-פוליטית והביטחונית, והכדאיות הפנים ישראלית בהיבט פיתוח הצפון - מובהקת ובוהקת.
חייבים לעלות על המסילה.