האירועים האלימים של אזרחים בבסיסי צה"ל בשדה תימן ובבית ליד מהווים פגיעה של ממש בצה"ל, באתוס של צבא העם ובדמוקרטיה הישראלית.
זו אינה מחאה לגיטימית. מדובר בלא פחות ממהלך מכונן, מסוכן ובלתי נסבל, בו השתתפו ובו תמכו פומבית נבחרי ציבור ושרים בקואליציה. הוא כוון למנוע, באמצעים אלימים, חקירה פלילית מתבקשת, או להשפיע עליה באמצעים בלתי חוקיים, לערער את אמון הציבור בצה"ל, ולפגוע בסדרי השלטון. העובדה שמשטרת ישראל לא מנעה תופעות אלה, שאף אחד מהפורעים לא נעצר, ושממשלת ישראל ברובה לא גינתה את המעשים הללו מצביעה על חומרת הבעיה ומשקפת שלב חמור נוסף בקריסת הנורמות הבסיסיות של שלטון החוק האזרחי והצבאי.
האירועים האלימים הללו מבטאים הקצנה רב-ממדית וסכנה של ממש לחברה הישראלית, לחוסנה ולביטחון הלאומי:
• ברקע הדברים ניצבת לכאורה פרשה חמורה של התעללות קשה מצד חיילים באסירי חמאס, אולי על רקע של תחושות נקמה, נושא המחייב על פי חוק חקירה קפדנית ונקיטה באמצעים בהתאם לממצאיה. עדויות שונות מצביעות על מקרים קודמים של התנהלות בלתי הולמת של חיילים בתווך האזרחי ברצועת עזה במהלך המלחמה, שאינם עולים בקנה אחד עם החוק וערכי צה"ל. כנראה לא כל המקרים הללו טופלו על ידי המפקדים בחומרה ההולמת להם, דבר שמעודד נירמול חריגות כאלה.
• מדובר בהפרעה אלימה של חיילים ואזרחים להליכי אכיפה מתבקשים, כאשר אלה מגובים ומוסתים על ידי קבוצות בעלות זיקה ברורה למפלגות הימין הקיצוני.
• האירועים האחרונים מעצימים ומשתלבים במגמה נמשכת, עוד מלפני המלחמה, של הסתה כנגד מפקדי צה"ל בכלל והמערכת המשפטית שלו בפרט, תוך שהם מחדירים את הרוח הרעה גם לתוך צה"ל עצמו.
• לא ניתן להפריד בין אירועים אלה לבין שובו השיח הפוליטי הרעיל, המעמיק את הפילוג בחברה הישראלית ומכרסם בערכי הבסיס של הדמוקרטיה הישראלית. זאת, כאשר המלחמה בעזה נמשכת והסכנה לגלישה למלחמה עצימה רב-זירתית גוברת.
כל זה מתרחש כאשר מדדי החוסן הלאומי נמצאים בנסיגה חמורה, בכל הקשור לאמון במוסדות, גם בצה"ל ובמפקדיו, גם לסולידריות החברתית, וגם לתקווה להשגת מטרות המלחמה, כולל בנושא החזרת החטופים ולשיבת המפונים ליישוביהם. מדובר בסכנה ממשית ומוחשית. על הממשלה להתעשת ולפעול בנחישות להסרתה, בטרם תייצר פגיעה של ממש בביטחון הלאומי.
האירועים האלימים של אזרחים בבסיסי צה"ל בשדה תימן ובבית ליד מהווים פגיעה של ממש בצה"ל, באתוס של צבא העם ובדמוקרטיה הישראלית.
זו אינה מחאה לגיטימית. מדובר בלא פחות ממהלך מכונן, מסוכן ובלתי נסבל, בו השתתפו ובו תמכו פומבית נבחרי ציבור ושרים בקואליציה. הוא כוון למנוע, באמצעים אלימים, חקירה פלילית מתבקשת, או להשפיע עליה באמצעים בלתי חוקיים, לערער את אמון הציבור בצה"ל, ולפגוע בסדרי השלטון. העובדה שמשטרת ישראל לא מנעה תופעות אלה, שאף אחד מהפורעים לא נעצר, ושממשלת ישראל ברובה לא גינתה את המעשים הללו מצביעה על חומרת הבעיה ומשקפת שלב חמור נוסף בקריסת הנורמות הבסיסיות של שלטון החוק האזרחי והצבאי.
האירועים האלימים הללו מבטאים הקצנה רב-ממדית וסכנה של ממש לחברה הישראלית, לחוסנה ולביטחון הלאומי:
• ברקע הדברים ניצבת לכאורה פרשה חמורה של התעללות קשה מצד חיילים באסירי חמאס, אולי על רקע של תחושות נקמה, נושא המחייב על פי חוק חקירה קפדנית ונקיטה באמצעים בהתאם לממצאיה. עדויות שונות מצביעות על מקרים קודמים של התנהלות בלתי הולמת של חיילים בתווך האזרחי ברצועת עזה במהלך המלחמה, שאינם עולים בקנה אחד עם החוק וערכי צה"ל. כנראה לא כל המקרים הללו טופלו על ידי המפקדים בחומרה ההולמת להם, דבר שמעודד נירמול חריגות כאלה.
• מדובר בהפרעה אלימה של חיילים ואזרחים להליכי אכיפה מתבקשים, כאשר אלה מגובים ומוסתים על ידי קבוצות בעלות זיקה ברורה למפלגות הימין הקיצוני.
• האירועים האחרונים מעצימים ומשתלבים במגמה נמשכת, עוד מלפני המלחמה, של הסתה כנגד מפקדי צה"ל בכלל והמערכת המשפטית שלו בפרט, תוך שהם מחדירים את הרוח הרעה גם לתוך צה"ל עצמו.
• לא ניתן להפריד בין אירועים אלה לבין שובו השיח הפוליטי הרעיל, המעמיק את הפילוג בחברה הישראלית ומכרסם בערכי הבסיס של הדמוקרטיה הישראלית. זאת, כאשר המלחמה בעזה נמשכת והסכנה לגלישה למלחמה עצימה רב-זירתית גוברת.
כל זה מתרחש כאשר מדדי החוסן הלאומי נמצאים בנסיגה חמורה, בכל הקשור לאמון במוסדות, גם בצה"ל ובמפקדיו, גם לסולידריות החברתית, וגם לתקווה להשגת מטרות המלחמה, כולל בנושא החזרת החטופים ולשיבת המפונים ליישוביהם. מדובר בסכנה ממשית ומוחשית. על הממשלה להתעשת ולפעול בנחישות להסרתה, בטרם תייצר פגיעה של ממש בביטחון הלאומי.