בשבוע שעבר אישרה ממשלת ישראל תוכנית ייעודית לחיזוק היחסים הכלכליים עם מצרים, שמטרתה להגדיל תוך שלוש שנים את הסחר בין המדינות מ-330 ל-700 מיליון דולר לכל הפחות (לא כולל ייצוא גז טבעי ותיירות).
התוכנית באה בהמשך לתנופה המורגשת בשנה האחרונה בקשרי המדינות. זו מתבטאת במגוון דרכים, ביניהן: עלייה של כשישים אחוזים בהיקפי הסחר; שיח על הרחבת הסכמי ה-QIZ (אזורי תעשייה מצריים הזוכים לפטור מכס בארה"ב בכפוף לתשומה ישראלית במוצר); הגדלת ייצוא הגז הישראלי למצרים ומו"מ עם האיחוד האירופי על הגדלה נוספת; פתיחת קו התעופה ת"א-שרם א-שיח'; וביקורים הדדיים של שרים ומשלחות של אנשי עסקים.
התוכנית כוללת צעדים לשדרוג התשתיות התומכות ביחסי הסחר בין המדינות, ובפרט מעבר הגבול ניצנה והתחבורה המובילה אליו. בנוסף, ישראל מעוניינת בחידוש פעילותן של ועדות הסחר והחקלאות המשותפות, שהוקמו בראשית שנות השלום, אך במרוצת השנים חדלו להתכנס. בליבת התוכנית תחומים העומדים בקדמת סדר העדיפויות המצרי, כגון פיתוח משאבי מים, השקיה, חקלאות מדברית, חקלאות ימית, אנרגיות מתחדשות ומניעת זיהום מי ים.
בבסיס התוכנית ניצבים כמה הגיונות מנחים: ראשית, גיוון קשרי המדינות על ידי שילוב שורה של משרדי ממשלה בקידומם, בהם האנרגיה, הכלכלה והתעשייה, והתחבורה; שנית, חתירה ל"התקשרויות ארוכות טווח ורחבות השפעה" בין חברות וגורמי ממשל, שיעמיקו את שורשי השלום; שלישית, מיצוי היתרונות המשלימים של שתי הכלכלות, ובכלל זה ייבוא חומרי גלם, ירקות ומוצרי מזון ממצרים לישראל, וייצוא טכנולוגיות מישראל למצרים; רביעית, מינוף האמון השורר בין הדרגים המדיניים-ביטחוניים בשתי המדינות למישור הכלכלי.
התוכנית מגיעה על רקע פתיחות גוברת לנורמליזציה כלכלית עם ישראל מצד מצרים, אשר שואפת לפתח מנועי צמיחה חדשים. בנוסף, הנסיבות הבינלאומיות והאזוריות המשתנות, החל מהפלישה הרוסית לאוקראינה ועד להסכמי אברהם, מקנות לשתי המדינות הזדמנויות חדשות להרחבת יחסיהן בתחומים כמו תיירות, אנרגיה ואקלים. עד כה מגמה זו אינה נתקלת בגילויי מחאה משמעותיים במצרים, כאשר איגודים מקצועיים עסקיים אף נוטלים חלק בהידוק הקשרים עם עמיתיהם הישראליים.
ואולם, הדרך למימוש מלוא הפוטנציאל הכלכלי הטמון ביחסי המדינות עודנה ארוכה, ומצריכה מתן חופש רב יותר ליוזמות פרטיות, הסרת חסמים בירוקרטיים משני הצדדים והקלת תנועת אנשים וסחורות בין המדינות. בנוסף, יש לשאוף לשיפור הנראות של הקשרים, בפרט במצרים, באופן שיבהיר את התמיכה של הממשלות בהרחבתם, ידרבן את המגזרים הכלכליים להירתם לקידומם ויחזק את ההערכה של הציבורים בשתי המדינות לפירות השלום.
בשבוע שעבר אישרה ממשלת ישראל תוכנית ייעודית לחיזוק היחסים הכלכליים עם מצרים, שמטרתה להגדיל תוך שלוש שנים את הסחר בין המדינות מ-330 ל-700 מיליון דולר לכל הפחות (לא כולל ייצוא גז טבעי ותיירות).
התוכנית באה בהמשך לתנופה המורגשת בשנה האחרונה בקשרי המדינות. זו מתבטאת במגוון דרכים, ביניהן: עלייה של כשישים אחוזים בהיקפי הסחר; שיח על הרחבת הסכמי ה-QIZ (אזורי תעשייה מצריים הזוכים לפטור מכס בארה"ב בכפוף לתשומה ישראלית במוצר); הגדלת ייצוא הגז הישראלי למצרים ומו"מ עם האיחוד האירופי על הגדלה נוספת; פתיחת קו התעופה ת"א-שרם א-שיח'; וביקורים הדדיים של שרים ומשלחות של אנשי עסקים.
התוכנית כוללת צעדים לשדרוג התשתיות התומכות ביחסי הסחר בין המדינות, ובפרט מעבר הגבול ניצנה והתחבורה המובילה אליו. בנוסף, ישראל מעוניינת בחידוש פעילותן של ועדות הסחר והחקלאות המשותפות, שהוקמו בראשית שנות השלום, אך במרוצת השנים חדלו להתכנס. בליבת התוכנית תחומים העומדים בקדמת סדר העדיפויות המצרי, כגון פיתוח משאבי מים, השקיה, חקלאות מדברית, חקלאות ימית, אנרגיות מתחדשות ומניעת זיהום מי ים.
בבסיס התוכנית ניצבים כמה הגיונות מנחים: ראשית, גיוון קשרי המדינות על ידי שילוב שורה של משרדי ממשלה בקידומם, בהם האנרגיה, הכלכלה והתעשייה, והתחבורה; שנית, חתירה ל"התקשרויות ארוכות טווח ורחבות השפעה" בין חברות וגורמי ממשל, שיעמיקו את שורשי השלום; שלישית, מיצוי היתרונות המשלימים של שתי הכלכלות, ובכלל זה ייבוא חומרי גלם, ירקות ומוצרי מזון ממצרים לישראל, וייצוא טכנולוגיות מישראל למצרים; רביעית, מינוף האמון השורר בין הדרגים המדיניים-ביטחוניים בשתי המדינות למישור הכלכלי.
התוכנית מגיעה על רקע פתיחות גוברת לנורמליזציה כלכלית עם ישראל מצד מצרים, אשר שואפת לפתח מנועי צמיחה חדשים. בנוסף, הנסיבות הבינלאומיות והאזוריות המשתנות, החל מהפלישה הרוסית לאוקראינה ועד להסכמי אברהם, מקנות לשתי המדינות הזדמנויות חדשות להרחבת יחסיהן בתחומים כמו תיירות, אנרגיה ואקלים. עד כה מגמה זו אינה נתקלת בגילויי מחאה משמעותיים במצרים, כאשר איגודים מקצועיים עסקיים אף נוטלים חלק בהידוק הקשרים עם עמיתיהם הישראליים.
ואולם, הדרך למימוש מלוא הפוטנציאל הכלכלי הטמון ביחסי המדינות עודנה ארוכה, ומצריכה מתן חופש רב יותר ליוזמות פרטיות, הסרת חסמים בירוקרטיים משני הצדדים והקלת תנועת אנשים וסחורות בין המדינות. בנוסף, יש לשאוף לשיפור הנראות של הקשרים, בפרט במצרים, באופן שיבהיר את התמיכה של הממשלות בהרחבתם, ידרבן את המגזרים הכלכליים להירתם לקידומם ויחזק את ההערכה של הציבורים בשתי המדינות לפירות השלום.