הדיווחים לפיהם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) צפוי להוציא צווי מעצר נגד בכירים בממשלה ובצה"ל עוררו חששות גדולים בישראל. בין אם אכן צפויים צווים כאלה בקרוב ובין אם השמועות הן בגדר איתות בלבד על מהלך עתידי, יש להתייחס לאפשרות זו ברצינות. צווים כאלה הם בעלי "שיניים" ועלולים להגביל את התנועה של מי שיוצא נגדו צו. בנוסף הדבר יפגע קשות בתדמיתה ובמעמדה הבינלאומי של ישראל, וישמש בסיס לצעדים נוספים לבידודה באמצעות סנקציות וחרמות.
ה-ICC פועל משנת 2002 מכוח אמנת רומא. בסמכותו לדון באחריות פלילית של יחידים לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, רצח עם ותוקפנות, שבוצעו בשטח של מדינה החברה באמנה או על-ידי אזרחיה. בסמכותו להוציא צווי מעצר נגד חשודים, אשר כל אחת מ-124 המדינות החברות בביה"ד חייבת לכבד - לעצור אדם שנמצא בתחומיה ולהעבירו להאג.
למרות שישראל אינה חברה בביה"ד ולא מכירה בסמכותו כלפיה, במרץ 2021 נפתחה בו חקירה לגבי פשעים לכאורה שבוצעו בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, לאחר שהכיר ב-"פלסטין" כמדינה לצורך סמכותו. החקירה מתייחסת למעשים של כל הגורמים בשטח, ישראלים והפלסטינים, החל מ־13 ביוני 2014 מבלי שנקבע לה מועד סיום מוגדר ולכן חלה גם על המלחמה הנוכחית. החקירה צברה תאוצה בעקבות המלחמה ועל תובע ביה"ד מופעל לחץ רב לקדמה.
להתנהלות ישראל השפעה על הסיכונים להליכים נגד אנשיה. בפרט חשוב לקיים חקירות ותחקירים מקצועיים לגבי האשמות בפשעים, שכן לפי עיקרון המשלימות, המעוגן בחוקת ביה"ד, ההליך בביה"ד אינו קביל כאשר האירוע נחקר באופן כן ומקצועי ע"י המדינה הרלבנטית. מעבר לכך, ישראל איננה יכולה להתהדר בהיותה דמוקרטיה בעלת מערכת משפט מפוארת מחד, ובמקביל לאפשר התבטאויות חסרות אחריות מצד שרים וחברי קואליציה בנוגע לכוונותיה במלחמה, למשל על "השטחת הרצועה" וכי "אין בלתי מעורבים בעזה", או אמירה שיש יותר מדי עצורים והתהייה אם "אי אפשר היה להרוג חלק". אמירות כאלה מצד בכירים, שאינן זוכות לגינוי ברור מצד ראש הממשלה, משמשות כבסיס לדרישה להאיץ את ההליכים בבית הדין. הן חותרות תחת ההתייחסות לישראל כמדינה דמוקרטית שומרת חוק ומערערות את האמינות שלה ושל התחקירים וההסברים שניתנים על ידה. בכך הממשלה תורמת, במו ידיה, להתגברות המערכה הבינלאומית נגד ישראל. הכישלון במערכה זו משליך באופן ישיר על ההישגים במערכה הצבאית - הנשענים על לגיטימציה בינלאומית, ומוביל לפגיעה אסטרטגית בביטחון הלאומי.
הדיווחים לפיהם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) צפוי להוציא צווי מעצר נגד בכירים בממשלה ובצה"ל עוררו חששות גדולים בישראל. בין אם אכן צפויים צווים כאלה בקרוב ובין אם השמועות הן בגדר איתות בלבד על מהלך עתידי, יש להתייחס לאפשרות זו ברצינות. צווים כאלה הם בעלי "שיניים" ועלולים להגביל את התנועה של מי שיוצא נגדו צו. בנוסף הדבר יפגע קשות בתדמיתה ובמעמדה הבינלאומי של ישראל, וישמש בסיס לצעדים נוספים לבידודה באמצעות סנקציות וחרמות.
ה-ICC פועל משנת 2002 מכוח אמנת רומא. בסמכותו לדון באחריות פלילית של יחידים לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, רצח עם ותוקפנות, שבוצעו בשטח של מדינה החברה באמנה או על-ידי אזרחיה. בסמכותו להוציא צווי מעצר נגד חשודים, אשר כל אחת מ-124 המדינות החברות בביה"ד חייבת לכבד - לעצור אדם שנמצא בתחומיה ולהעבירו להאג.
למרות שישראל אינה חברה בביה"ד ולא מכירה בסמכותו כלפיה, במרץ 2021 נפתחה בו חקירה לגבי פשעים לכאורה שבוצעו בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, לאחר שהכיר ב-"פלסטין" כמדינה לצורך סמכותו. החקירה מתייחסת למעשים של כל הגורמים בשטח, ישראלים והפלסטינים, החל מ־13 ביוני 2014 מבלי שנקבע לה מועד סיום מוגדר ולכן חלה גם על המלחמה הנוכחית. החקירה צברה תאוצה בעקבות המלחמה ועל תובע ביה"ד מופעל לחץ רב לקדמה.
להתנהלות ישראל השפעה על הסיכונים להליכים נגד אנשיה. בפרט חשוב לקיים חקירות ותחקירים מקצועיים לגבי האשמות בפשעים, שכן לפי עיקרון המשלימות, המעוגן בחוקת ביה"ד, ההליך בביה"ד אינו קביל כאשר האירוע נחקר באופן כן ומקצועי ע"י המדינה הרלבנטית. מעבר לכך, ישראל איננה יכולה להתהדר בהיותה דמוקרטיה בעלת מערכת משפט מפוארת מחד, ובמקביל לאפשר התבטאויות חסרות אחריות מצד שרים וחברי קואליציה בנוגע לכוונותיה במלחמה, למשל על "השטחת הרצועה" וכי "אין בלתי מעורבים בעזה", או אמירה שיש יותר מדי עצורים והתהייה אם "אי אפשר היה להרוג חלק". אמירות כאלה מצד בכירים, שאינן זוכות לגינוי ברור מצד ראש הממשלה, משמשות כבסיס לדרישה להאיץ את ההליכים בבית הדין. הן חותרות תחת ההתייחסות לישראל כמדינה דמוקרטית שומרת חוק ומערערות את האמינות שלה ושל התחקירים וההסברים שניתנים על ידה. בכך הממשלה תורמת, במו ידיה, להתגברות המערכה הבינלאומית נגד ישראל. הכישלון במערכה זו משליך באופן ישיר על ההישגים במערכה הצבאית - הנשענים על לגיטימציה בינלאומית, ומוביל לפגיעה אסטרטגית בביטחון הלאומי.