מאז כינון 'הסכמי אברהם' והתפתחות יוזמות לשיתוף פעולה אזורי, אנו - במכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS - מנסים לשכנע גורמים פלסטיניים המקורבים למֻקַאטַעַה ברמאללה, כי הרשות הפלסטינית יכולה לקחת בהן חלק ולהפיק מכך תמורות בתחומים מגוונים, ובראשם הכלכלה, הטכנולוגיה, האנרגיה ואיכות הסביבה. ותשובתם, בכל ערוצי הקשר הקיימים עימם, היא לא, באלף רבתי.
הפלסטינים מסרבים בתוקף להשתלב ביוזמת הנורמליזציה האזורית, המעניקה לגיטימציה לישראל ומהדקת את הקשר בינה לבין מדינות ערב. עבורם, הכרה בנורמליזציה שגובשה "בלי לספור אותם" על ידי ממשל טראמפ, האחראי גם ל"תוכנית המאה", היא מעשה בגידה.
כפי שדווחו גורמים אמריקאים, הצעה להשתלב ביוזמות אזוריות הוגשה לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על ידי הנשיא ג'ו ביידן, במהלך פגישתם שנערכה לאחרונה בעת ביקורו במזרח התיכון. זאת, במסגרת ניסיונו למנף את שיתופי הפעולה המתפתחים בין ידידותיה ובעלות בריתה של ארצות הברית באזור.
אלא שעבאס, בדרכו, לא השיב להצעה (כפי שלא השיב בשעתו להצעות השלום של ראש הממשלה אהוד אולמרט ומזכיר המדינה ג'ון קרי). לטענת פלסטינים, אנשי פת"ח וחמאס כאחד והתומכים בהם, 'הסכמי אברהם' נועדו לעקוף את הסוגייה הפלסטינית ולהסירה למעשה מרשימת הנושאים שעל סדר היום האזורי. בראייתם, הסכמים אזוריים שלובים ברעיון נוסף שהם שוללים מכל וכל - שלום כלכלי - הנתפס כביטוי לכוונה להציע להם צמיחה כלכלית תמורת ויתור על חתירה לריבונות.
עם זאת, לאחר שנים ארוכות של עימות מול ממשל טראמפ ונתק ביחסים עימו, וכן אכזבה מממשל ביידן, שלא מימש הבטחות לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים ואת משרד אש"ף בוושינגטון, גורמי הרשות הביעו קורת רוח מביקור הנשיא ביידן. מנקודת מבטם, פסגת הצלחתם הייתה ביקור הנשיא במזרח ירושלים בלי לווי ישראלי ודגלי ישראל, באופן שהתפרש כאי-הכרה מצד הממשל בריבונות ישראל במזרח העיר. בנוסף שאבו עידוד מהצהרתו של הנשיא ביידן בפגישתו עם הנשיא עבאס בדבר תמיכת הממשל בפתרון שתי המדינות.
זאת ועוד, בוועידת ג'דה, שנערכה בהשתתפות הנשיא ביידן ומנהיגי תשע מדינות ערביות - שש מדינות המפרץ וכן מצרים, ירדן ועיראק - הדגישו כל המשתתפים את מרכזיותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת הצורך להגיע לשלום על בסיס גבולות ה-4 ביוני 1967 ויוזמת השלום הערבית, כתנאי ליציבות אזורית. הרחיקה לכת ערב הסעודית, שאירחה את הפסגה, אשר הבהירה כי אין בכוונתה להגיע לנורמליזציה מלאה עם ישראל (למרות שיתוף הפעולה בפרופיל נמוך בין המדינות) כל עוד לא יגיע הסכסוך לידי פתרון. מבחינת ההנהגה הפלסטינית, מדובר בהישג עקרוני וחשוב, לאחר שנים שבמהלכן נדחקה הסוגייה הפלסטינית לשולי הבמה האזורית.
האם הישגים אלה ישנו את התייחסות הרשות הפלסטינית ומנהיגה מחמוד עבאס לקריאות להשתלב ביוזמות של שיתוף פעולה אזורי-כלכלי, שישראל היא חלק מהן? לפי שעה, נראה שלמרות התמורות הצפויות, עבאס יידחה את ההזמנות ויידבק בגישתו הלעומתית כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בין היתר באיום לבטל את ההכרה בה ואת ההסכמים בין אש"ף לבינה. זאת, כל עוד ממשלת ישראל מסרבת לדון בפתרון שתי מדינות.
מאז כינון 'הסכמי אברהם' והתפתחות יוזמות לשיתוף פעולה אזורי, אנו - במכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS - מנסים לשכנע גורמים פלסטיניים המקורבים למֻקַאטַעַה ברמאללה, כי הרשות הפלסטינית יכולה לקחת בהן חלק ולהפיק מכך תמורות בתחומים מגוונים, ובראשם הכלכלה, הטכנולוגיה, האנרגיה ואיכות הסביבה. ותשובתם, בכל ערוצי הקשר הקיימים עימם, היא לא, באלף רבתי.
הפלסטינים מסרבים בתוקף להשתלב ביוזמת הנורמליזציה האזורית, המעניקה לגיטימציה לישראל ומהדקת את הקשר בינה לבין מדינות ערב. עבורם, הכרה בנורמליזציה שגובשה "בלי לספור אותם" על ידי ממשל טראמפ, האחראי גם ל"תוכנית המאה", היא מעשה בגידה.
כפי שדווחו גורמים אמריקאים, הצעה להשתלב ביוזמות אזוריות הוגשה לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על ידי הנשיא ג'ו ביידן, במהלך פגישתם שנערכה לאחרונה בעת ביקורו במזרח התיכון. זאת, במסגרת ניסיונו למנף את שיתופי הפעולה המתפתחים בין ידידותיה ובעלות בריתה של ארצות הברית באזור.
אלא שעבאס, בדרכו, לא השיב להצעה (כפי שלא השיב בשעתו להצעות השלום של ראש הממשלה אהוד אולמרט ומזכיר המדינה ג'ון קרי). לטענת פלסטינים, אנשי פת"ח וחמאס כאחד והתומכים בהם, 'הסכמי אברהם' נועדו לעקוף את הסוגייה הפלסטינית ולהסירה למעשה מרשימת הנושאים שעל סדר היום האזורי. בראייתם, הסכמים אזוריים שלובים ברעיון נוסף שהם שוללים מכל וכל - שלום כלכלי - הנתפס כביטוי לכוונה להציע להם צמיחה כלכלית תמורת ויתור על חתירה לריבונות.
עם זאת, לאחר שנים ארוכות של עימות מול ממשל טראמפ ונתק ביחסים עימו, וכן אכזבה מממשל ביידן, שלא מימש הבטחות לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים ואת משרד אש"ף בוושינגטון, גורמי הרשות הביעו קורת רוח מביקור הנשיא ביידן. מנקודת מבטם, פסגת הצלחתם הייתה ביקור הנשיא במזרח ירושלים בלי לווי ישראלי ודגלי ישראל, באופן שהתפרש כאי-הכרה מצד הממשל בריבונות ישראל במזרח העיר. בנוסף שאבו עידוד מהצהרתו של הנשיא ביידן בפגישתו עם הנשיא עבאס בדבר תמיכת הממשל בפתרון שתי המדינות.
זאת ועוד, בוועידת ג'דה, שנערכה בהשתתפות הנשיא ביידן ומנהיגי תשע מדינות ערביות - שש מדינות המפרץ וכן מצרים, ירדן ועיראק - הדגישו כל המשתתפים את מרכזיותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת הצורך להגיע לשלום על בסיס גבולות ה-4 ביוני 1967 ויוזמת השלום הערבית, כתנאי ליציבות אזורית. הרחיקה לכת ערב הסעודית, שאירחה את הפסגה, אשר הבהירה כי אין בכוונתה להגיע לנורמליזציה מלאה עם ישראל (למרות שיתוף הפעולה בפרופיל נמוך בין המדינות) כל עוד לא יגיע הסכסוך לידי פתרון. מבחינת ההנהגה הפלסטינית, מדובר בהישג עקרוני וחשוב, לאחר שנים שבמהלכן נדחקה הסוגייה הפלסטינית לשולי הבמה האזורית.
האם הישגים אלה ישנו את התייחסות הרשות הפלסטינית ומנהיגה מחמוד עבאס לקריאות להשתלב ביוזמות של שיתוף פעולה אזורי-כלכלי, שישראל היא חלק מהן? לפי שעה, נראה שלמרות התמורות הצפויות, עבאס יידחה את ההזמנות ויידבק בגישתו הלעומתית כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בין היתר באיום לבטל את ההכרה בה ואת ההסכמים בין אש"ף לבינה. זאת, כל עוד ממשלת ישראל מסרבת לדון בפתרון שתי מדינות.