חוקרי המכון ד"ר עודד ערן ואלכסנדר פבזנר: רמת המתיחות בין סין לאי השכן טאיוואן היא ברומטר נאמן למדי למצב היחסים בין סין לארה"ב ולצרכים הפוליטיים של מפלגת השלטון בבייג'ינג. בתחילת אוקטובר חדרו 150 מטוסי קרב ומפציצים של סין למרחב ההתרעה האווירי של האי, המרוחק רק 180 ק"מ מחופה המזרחי, וזאת בתגובה לצבר אתגרים בראיית בייג'ינג: שותפות הביטחון AUKUS שהוכרזה לאחרונה בין ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, ובמסגרתה יסופקו לאחרונה צוללות בהנעה גרעינית; פעילות גוברת של ציי המערב בים סין הדרומי ובמיצר טאיוואן; מכירות נשק ניכרות לטאיוואן וביקורי פקידים בכירים אמריקנים שם, בניגוד לנהוג מאז ניתוק היחסים הדיפלומטים ב-1979. ביקורים אלה החלו בימי ממשל טראמפ, וממשל ביידן ממשיך בקו דומה.
מבחינת סין, טאיוואן היא אינטרס ליבה, פרק לא פתור ממלחמת האזרחים, המהווה פגיעה בריבונות סין ובשלמותה ויעד לאיחוד מחדש, בדרכי שלום אם אפשר, ובכוח אם צריך. במיקומה הגיאוגרפי חולשת טאיוואן על נתיבי השייט האסטרטגיים בין ים סין הדרומי והמזרחי, ובין סין לאוקיאנוס ההודי. מבחינת ארה״ב, ביטחון טאיוואן הדמוקרטית הוא מבחן למחויבותה לבעלות בריתה ונכס חשוב בתחרות האסטרטגית בין סין לארצות הברית, בייחוד במרחב האינדו-פסיפי.
הנשיא ביידן אמר באוגוסט השנה כי לארה"ב מחויבות להגנת דרום קוריאה ,יפן וטאיוואן (עם השתיים הראשונות יש הסכם הגנה בתוקף). כשנשאל בנושא זה אחרי המטס הסיני המסיבי השיב, שבשיחתו עם הנשיא שי (בתחילת ספטמבר) הסכימו להשאר נאמנים ל"הסכם טאיוואן". בהעדר הסכם שזה שמו, סביר שהתכוון להצהרה המשותפת מ-1972 שפרושה פתרון בדרכי שלום. בנאומו ב-9 באוקטובר, ביובל ה-110 למהפכת 1911, אמר הנשיא שי ג'ינפינג: "האיחוד מחדש של ארצנו בוא יבוא והוא ניתן למימוש", אך נזהר מלאיים בשימוש בכוח.
מבחינת ישראל – משברים קודמים במשולש סין-טאיוואן-ארה"ב (כגון משבר מצרי טאיוואן השלישי ב-1996) חידדו את ראייתה של ארה"ב את סין כאויב צבאי אפשרי, וגררו מתחים ומשברים בין ארה"ב לישראל על ייצוא בטחוני לסין (משברי הפאלקון וההארפי). התחממות נוספת בציר הזה עלולה להגביר עוד יותר את רגישות ארה"ב ליחסי ישראל-סין, הגם שכשני עשורים אינם כוללים ייצוא ביטחוני מישראל לסין.
חוקרי המכון ד"ר עודד ערן ואלכסנדר פבזנר: רמת המתיחות בין סין לאי השכן טאיוואן היא ברומטר נאמן למדי למצב היחסים בין סין לארה"ב ולצרכים הפוליטיים של מפלגת השלטון בבייג'ינג. בתחילת אוקטובר חדרו 150 מטוסי קרב ומפציצים של סין למרחב ההתרעה האווירי של האי, המרוחק רק 180 ק"מ מחופה המזרחי, וזאת בתגובה לצבר אתגרים בראיית בייג'ינג: שותפות הביטחון AUKUS שהוכרזה לאחרונה בין ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, ובמסגרתה יסופקו לאחרונה צוללות בהנעה גרעינית; פעילות גוברת של ציי המערב בים סין הדרומי ובמיצר טאיוואן; מכירות נשק ניכרות לטאיוואן וביקורי פקידים בכירים אמריקנים שם, בניגוד לנהוג מאז ניתוק היחסים הדיפלומטים ב-1979. ביקורים אלה החלו בימי ממשל טראמפ, וממשל ביידן ממשיך בקו דומה.
מבחינת סין, טאיוואן היא אינטרס ליבה, פרק לא פתור ממלחמת האזרחים, המהווה פגיעה בריבונות סין ובשלמותה ויעד לאיחוד מחדש, בדרכי שלום אם אפשר, ובכוח אם צריך. במיקומה הגיאוגרפי חולשת טאיוואן על נתיבי השייט האסטרטגיים בין ים סין הדרומי והמזרחי, ובין סין לאוקיאנוס ההודי. מבחינת ארה״ב, ביטחון טאיוואן הדמוקרטית הוא מבחן למחויבותה לבעלות בריתה ונכס חשוב בתחרות האסטרטגית בין סין לארצות הברית, בייחוד במרחב האינדו-פסיפי.
הנשיא ביידן אמר באוגוסט השנה כי לארה"ב מחויבות להגנת דרום קוריאה ,יפן וטאיוואן (עם השתיים הראשונות יש הסכם הגנה בתוקף). כשנשאל בנושא זה אחרי המטס הסיני המסיבי השיב, שבשיחתו עם הנשיא שי (בתחילת ספטמבר) הסכימו להשאר נאמנים ל"הסכם טאיוואן". בהעדר הסכם שזה שמו, סביר שהתכוון להצהרה המשותפת מ-1972 שפרושה פתרון בדרכי שלום. בנאומו ב-9 באוקטובר, ביובל ה-110 למהפכת 1911, אמר הנשיא שי ג'ינפינג: "האיחוד מחדש של ארצנו בוא יבוא והוא ניתן למימוש", אך נזהר מלאיים בשימוש בכוח.
מבחינת ישראל – משברים קודמים במשולש סין-טאיוואן-ארה"ב (כגון משבר מצרי טאיוואן השלישי ב-1996) חידדו את ראייתה של ארה"ב את סין כאויב צבאי אפשרי, וגררו מתחים ומשברים בין ארה"ב לישראל על ייצוא בטחוני לסין (משברי הפאלקון וההארפי). התחממות נוספת בציר הזה עלולה להגביר עוד יותר את רגישות ארה"ב ליחסי ישראל-סין, הגם שכשני עשורים אינם כוללים ייצוא ביטחוני מישראל לסין.