לנשיא לינקולן מיוחסת האמירה: "אתה יכול אולי לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, או את כל האנשים רק חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כולם כל הזמן". ראש הממשלה התחייב אישית בפני חברת הדירוג "מוד'יס" שחוקי המהפכה המשפטית יחוקקו אך ורק בהסכמה רחבה. על סמך הבטחה זאת מוד'יס מיתנה את הדו"ח שלה מאפריל השנה, ולא הורידה את דירוג האשראי של ישראל. יממה אחרי העברת חוק ביטול עילת הסבירות, חברת הדירוג מוציאה לנו כרטיס אדום בוהק, ובין השורות אפשר לזהות את תקפות האמרה של לינקולן. חוסר אמינותו של רה"מ כלפי חברת הדירוג מתורגם לאבדן אימון כלפי כלכלת ישראל, שהרי כיוונה של הכלכלה נקבעת ע"י ממשלה שלא מקיימת את הבטחותיה.
המחיר כבר כאן: משקיעים נרתעים, הבורסה יורדת ואיתה מתכווץ ערך החסכונות שלנו, הדולר מזנק ואיתו מחירי המוצרים שאנו צורכים. אבל הנזק הגדול עוד לפנינו – ההשקעות בהיי-טק ירדו לשפל במחצית הראשונה של השנה, וחמור מכך, 80% מהסטארט-אפים החדשים נרשמו בחו"ל ולא בארץ באותו פרק זמן. כל אלה יבואו לידי ביטוי בהאטה בצמיחה, ועל כן בפגיעה ברמת החיים ובשירותים הציבוריים שנקבל מהמדינה.
מה שקורה בתחום הכלכלי דומה בעיקרו למתרחש בתחום הביטחוני: הימנעות מהשקעה במשק כתוצאה מאובדן אמון משולה להימנעות מהתנדבות לשירות מילואים מאותה סיבה. וגם לגבי התוצאות רב הדמיון: הפגיעה לאורך זמן בצמיחה כמוה כפגיעה בכשירות הצבא – בשני המקרים זה לא קורה בבת אחת אלא בהדרגה, אך כאשר התוצאה מתגלה במלוא חומרתה זה כבר מאוחר מדי. בעבר ידענו מצבים בהם נאלצנו לשלם מחיר כלכלי למען הביטחון, וכמובן לא היססנו אז ולא נהסס גם בעתיד אם זו הברירה. הפעם מדובר על פגיעה גם בביטחון, גם בכלכלה, גם בחוסן החברתי, וגם בהקשרים רבים אחרים, וזאת מתוך בחירה מודעת של הממשלה – האם מימוש אג'נדה משפטית כלשהי מצדיק שנשלם מחירים כאלה?! אני מסופק.
לנשיא לינקולן מיוחסת האמירה: "אתה יכול אולי לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, או את כל האנשים רק חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כולם כל הזמן". ראש הממשלה התחייב אישית בפני חברת הדירוג "מוד'יס" שחוקי המהפכה המשפטית יחוקקו אך ורק בהסכמה רחבה. על סמך הבטחה זאת מוד'יס מיתנה את הדו"ח שלה מאפריל השנה, ולא הורידה את דירוג האשראי של ישראל. יממה אחרי העברת חוק ביטול עילת הסבירות, חברת הדירוג מוציאה לנו כרטיס אדום בוהק, ובין השורות אפשר לזהות את תקפות האמרה של לינקולן. חוסר אמינותו של רה"מ כלפי חברת הדירוג מתורגם לאבדן אימון כלפי כלכלת ישראל, שהרי כיוונה של הכלכלה נקבעת ע"י ממשלה שלא מקיימת את הבטחותיה.
המחיר כבר כאן: משקיעים נרתעים, הבורסה יורדת ואיתה מתכווץ ערך החסכונות שלנו, הדולר מזנק ואיתו מחירי המוצרים שאנו צורכים. אבל הנזק הגדול עוד לפנינו – ההשקעות בהיי-טק ירדו לשפל במחצית הראשונה של השנה, וחמור מכך, 80% מהסטארט-אפים החדשים נרשמו בחו"ל ולא בארץ באותו פרק זמן. כל אלה יבואו לידי ביטוי בהאטה בצמיחה, ועל כן בפגיעה ברמת החיים ובשירותים הציבוריים שנקבל מהמדינה.
מה שקורה בתחום הכלכלי דומה בעיקרו למתרחש בתחום הביטחוני: הימנעות מהשקעה במשק כתוצאה מאובדן אמון משולה להימנעות מהתנדבות לשירות מילואים מאותה סיבה. וגם לגבי התוצאות רב הדמיון: הפגיעה לאורך זמן בצמיחה כמוה כפגיעה בכשירות הצבא – בשני המקרים זה לא קורה בבת אחת אלא בהדרגה, אך כאשר התוצאה מתגלה במלוא חומרתה זה כבר מאוחר מדי. בעבר ידענו מצבים בהם נאלצנו לשלם מחיר כלכלי למען הביטחון, וכמובן לא היססנו אז ולא נהסס גם בעתיד אם זו הברירה. הפעם מדובר על פגיעה גם בביטחון, גם בכלכלה, גם בחוסן החברתי, וגם בהקשרים רבים אחרים, וזאת מתוך בחירה מודעת של הממשלה – האם מימוש אג'נדה משפטית כלשהי מצדיק שנשלם מחירים כאלה?! אני מסופק.