עבור עם ישראל, הר הבית, שבו שכנו שני בתי המקדש (ויש המאמינים שייבנה במתחם הבית השלישי), הוא המקום הקדוש ביותר, ויהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום. עבור הפלסטינים, מתחם הר הבית הוא אל-חרם א-שריף (הקדוש והנאצל) - המקודש לאסלאם והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי. במתחם שוכן מסגד אל-אקצא ומוסלמים רבים מאמינים שממנו עלה מוחמד השמיימה במסעו הלילי. תושבי מזרח ירושלים הערביים רואים עצמם כמגיני אל-אקצא, בשליחות העם הפלסטיני והאומה הערבית והמוסלמית.
באחרונה גוברת בקרב הציבור היהודי דרישה לממש את הריבונות הישראלית בהר הבית, הן לגבי חופש גישה ליהודים למתחם והן בהענקת זכות להתפלל במקום. מנגד, הפלסטינים וגם חלק מהערבים אזרחי מדינת ישראל, נחושים להמשיך ולהיאבק על השליטה והריבונות במתחם, כשמאבקם לריבונות בהר הבית זוכה ללגיטימציה רחבה בעולם המוסלמי.
הפלסטינים בפרט והמוסלמים בכלל מכחישים את הזיקה היהודית לירושלים ולהר הבית. לתפיסתם, ישראל חותרת לדחוק אותם מהר הבית. להצגת דברים כוזבת זו נודעת השפעה עמוקה על ציבור המאמינים המוסלמי, ורבים מהם מוכנים להתגייס ולהקריב את עצמם למאבק להגנה על קודשי האסלאם בירושלים. לעומת זאת, מדינת ישראל וציבור יהודי נרחב אינם מבטלים את הזיקה המוסלמית לאל-אקצא. לתפיסתם, הכרה בזיקה זו אינה מחלישה בהכרח את הקשר ההיסטורי של היהודים לירושלים ולהר הבית.
הכרה הדדית יהודית-מוסלמית בזיקה ההיסטורית והדתית של שני הצדדים לירושלים ולהר הבית אמורה לתרום להרגעת הרוחות הסוערות. לשם כך נכון לקדם הבנות בין מנהיגות דתית יהודית למנהיגות דתית מוסלמית, ואף לנסות ולשלב בשיח מנהיגות מוסלמית ממדינות השלום והנורמליזציה באזור.
עבור עם ישראל, הר הבית, שבו שכנו שני בתי המקדש (ויש המאמינים שייבנה במתחם הבית השלישי), הוא המקום הקדוש ביותר, ויהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום. עבור הפלסטינים, מתחם הר הבית הוא אל-חרם א-שריף (הקדוש והנאצל) - המקודש לאסלאם והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי. במתחם שוכן מסגד אל-אקצא ומוסלמים רבים מאמינים שממנו עלה מוחמד השמיימה במסעו הלילי. תושבי מזרח ירושלים הערביים רואים עצמם כמגיני אל-אקצא, בשליחות העם הפלסטיני והאומה הערבית והמוסלמית.
באחרונה גוברת בקרב הציבור היהודי דרישה לממש את הריבונות הישראלית בהר הבית, הן לגבי חופש גישה ליהודים למתחם והן בהענקת זכות להתפלל במקום. מנגד, הפלסטינים וגם חלק מהערבים אזרחי מדינת ישראל, נחושים להמשיך ולהיאבק על השליטה והריבונות במתחם, כשמאבקם לריבונות בהר הבית זוכה ללגיטימציה רחבה בעולם המוסלמי.
הפלסטינים בפרט והמוסלמים בכלל מכחישים את הזיקה היהודית לירושלים ולהר הבית. לתפיסתם, ישראל חותרת לדחוק אותם מהר הבית. להצגת דברים כוזבת זו נודעת השפעה עמוקה על ציבור המאמינים המוסלמי, ורבים מהם מוכנים להתגייס ולהקריב את עצמם למאבק להגנה על קודשי האסלאם בירושלים. לעומת זאת, מדינת ישראל וציבור יהודי נרחב אינם מבטלים את הזיקה המוסלמית לאל-אקצא. לתפיסתם, הכרה בזיקה זו אינה מחלישה בהכרח את הקשר ההיסטורי של היהודים לירושלים ולהר הבית.
הכרה הדדית יהודית-מוסלמית בזיקה ההיסטורית והדתית של שני הצדדים לירושלים ולהר הבית אמורה לתרום להרגעת הרוחות הסוערות. לשם כך נכון לקדם הבנות בין מנהיגות דתית יהודית למנהיגות דתית מוסלמית, ואף לנסות ולשלב בשיח מנהיגות מוסלמית ממדינות השלום והנורמליזציה באזור.