מנהל המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן, מסביר כיצד לפי דעתו יש להתמודד עם הסכם הגרעין המתגבש:
באחרונה פורסם על ניסיונות בכירים ישראליים, בדגש על ראש המוסד, להשפיע על העמדה האמריקאית ולמנוע חתימה על הסכם הגרעין המתגבש מול איראן. אך חשוב לעצור ולזכור כי איננו דנים בין חלופות מצוינות או אידאליות, אלא בין חלופות שעומדות על הפרק בעת הנוכחית - והן מצב עם הסכם לעומת מצב ללא הסכם. כשעוסקים בכך, יש מקום לחזור אל שאלת היסוד: כיצד מונעים מאיראן נשק גרעיני? ובתוך כך, אילו מהמצבים של הסכם או אי-הסכם מרחיקים או מקרבים את איראן לנשק גרעיני.
ברור לכל העוסקים בנושא שלא ניתן לגבש הסכם מצוין שעונה על האינטרסים של ישראל בעת הנוכחית, מכיוון שהאינטרס המשותף של המעצמות שונה באופן משמעותי מזה הישראלי, כמו גם התפיסות אודות הכוונות האיראניות לטווח הרחוק. מאז 2015 חלו תמורות גלובליות משמעותיות המייצרות קושי בשיתוף פעולה בין-מעצמתי: הקיטוב העולמי בין המזרח למערב, המלחמה באירופה, המשבר הכלכלי בארה״ב והשפעות משבר האקלים. זאת, בנוסף לידיעה שאין כל סיכוי לנכונות איראנית לחתום על הסכם שכזה, שיגביל אף יותר את חופש הפעולה שלה. איראן הבהירה בהזדמנויות רבות כי לא תסכים לכל ויתור נוסף מעבר לוויתורים להם הסכימה ב-2015, בוודאי שלא בטרם הושגה הסכמה על חזרה להסכם המקורי של 2015. עמדתה זו לא השתנתה חרף הסנקציות הכלכליות הקשות בפניהן ניצבה בשנים האחרונות.
יש להשוות בין מצבנו היום בהעדר הסכם לבין מצבנו בעתיד בהינתן הסכם, גם אם הוא פחות טוב עבורנו בהשוואה להסכם שנחתם ב-2015. ככל שניסינו במכון למחקרי ביטחון לאומי לנתח את התרחיש של העדר הסכם, הגענו לאותה תוצאה – התקדמות משמעותית של איראן בתכנית הגרעין, שתביא אותה אל סף גרעיני שמאפשר פריצה איראנית לנשק גרעיני בפרק זמן קצר. בתוך כך, חשוב לזכור כי המשטר האיראני רואה באופציה הגרעינית הצבאית "תעודת ביטוח" לשרידות משטרו. ולכן, לחץ כלכלי ומבצעי, שעלול בראיית המשטר לסכן את יציבותו, עלול להוביל את המנהיג להגביר נחישותו לשנות את האסטרטגיה הגרעינית שלו, שנועדה עד כה להשגת יכולת סף גרעינית, ולפרוץ קדימה.
על כן, הדרך היחידה שעשויה למנוע נשק גרעיני מאיראן היא הסכם, ובסיומו הסכם נוסף.
יש לשנות את הפרדיגמה, ולעבור מהתנגדות גורפת להסכם, לשינוי פרטים קטנים וטכניים על מנת לשפרו, ולוודא שנחזור, עד כמה שניתן, לתנאי ההסכם הקודם. קרי, מינימום של 300 ק"ג חומר מועשר על אדמת איראן, ברמת העשרה נמוכה, פירוק התשתיות של הצנטריפוגות המתקדמות הפועלות היום ומעשירות, ופיקוח הדוק ומלא תוך מתן מידע על כל התקופה בה לא התקיים פיקוח והמצלמות של סבא"א הוסרו. זאת, בנוסף להיערכות להמשך ובניית תוכנית פעולה יחד עם ארה"ב.
מנהל המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן, מסביר כיצד לפי דעתו יש להתמודד עם הסכם הגרעין המתגבש:
באחרונה פורסם על ניסיונות בכירים ישראליים, בדגש על ראש המוסד, להשפיע על העמדה האמריקאית ולמנוע חתימה על הסכם הגרעין המתגבש מול איראן. אך חשוב לעצור ולזכור כי איננו דנים בין חלופות מצוינות או אידאליות, אלא בין חלופות שעומדות על הפרק בעת הנוכחית - והן מצב עם הסכם לעומת מצב ללא הסכם. כשעוסקים בכך, יש מקום לחזור אל שאלת היסוד: כיצד מונעים מאיראן נשק גרעיני? ובתוך כך, אילו מהמצבים של הסכם או אי-הסכם מרחיקים או מקרבים את איראן לנשק גרעיני.
ברור לכל העוסקים בנושא שלא ניתן לגבש הסכם מצוין שעונה על האינטרסים של ישראל בעת הנוכחית, מכיוון שהאינטרס המשותף של המעצמות שונה באופן משמעותי מזה הישראלי, כמו גם התפיסות אודות הכוונות האיראניות לטווח הרחוק. מאז 2015 חלו תמורות גלובליות משמעותיות המייצרות קושי בשיתוף פעולה בין-מעצמתי: הקיטוב העולמי בין המזרח למערב, המלחמה באירופה, המשבר הכלכלי בארה״ב והשפעות משבר האקלים. זאת, בנוסף לידיעה שאין כל סיכוי לנכונות איראנית לחתום על הסכם שכזה, שיגביל אף יותר את חופש הפעולה שלה. איראן הבהירה בהזדמנויות רבות כי לא תסכים לכל ויתור נוסף מעבר לוויתורים להם הסכימה ב-2015, בוודאי שלא בטרם הושגה הסכמה על חזרה להסכם המקורי של 2015. עמדתה זו לא השתנתה חרף הסנקציות הכלכליות הקשות בפניהן ניצבה בשנים האחרונות.
יש להשוות בין מצבנו היום בהעדר הסכם לבין מצבנו בעתיד בהינתן הסכם, גם אם הוא פחות טוב עבורנו בהשוואה להסכם שנחתם ב-2015. ככל שניסינו במכון למחקרי ביטחון לאומי לנתח את התרחיש של העדר הסכם, הגענו לאותה תוצאה – התקדמות משמעותית של איראן בתכנית הגרעין, שתביא אותה אל סף גרעיני שמאפשר פריצה איראנית לנשק גרעיני בפרק זמן קצר. בתוך כך, חשוב לזכור כי המשטר האיראני רואה באופציה הגרעינית הצבאית "תעודת ביטוח" לשרידות משטרו. ולכן, לחץ כלכלי ומבצעי, שעלול בראיית המשטר לסכן את יציבותו, עלול להוביל את המנהיג להגביר נחישותו לשנות את האסטרטגיה הגרעינית שלו, שנועדה עד כה להשגת יכולת סף גרעינית, ולפרוץ קדימה.
על כן, הדרך היחידה שעשויה למנוע נשק גרעיני מאיראן היא הסכם, ובסיומו הסכם נוסף.
יש לשנות את הפרדיגמה, ולעבור מהתנגדות גורפת להסכם, לשינוי פרטים קטנים וטכניים על מנת לשפרו, ולוודא שנחזור, עד כמה שניתן, לתנאי ההסכם הקודם. קרי, מינימום של 300 ק"ג חומר מועשר על אדמת איראן, ברמת העשרה נמוכה, פירוק התשתיות של הצנטריפוגות המתקדמות הפועלות היום ומעשירות, ופיקוח הדוק ומלא תוך מתן מידע על כל התקופה בה לא התקיים פיקוח והמצלמות של סבא"א הוסרו. זאת, בנוסף להיערכות להמשך ובניית תוכנית פעולה יחד עם ארה"ב.