תחושות של אכזבה, נטישה ואפילו תבוסה רווחות בקרב רבים מתושבי מזרח ירושלים, בעקבות מצעד הדגלים הארוך שנערך ביום ירושלים, בהשתתפות בני נוער ומבוגרים יהודים רבים.
האכזבה היא תוצאה של הציפייה הגדולה שעוררו חמאס וארגוני אופוזיציה אחרים, חזבאללה וגם הרשות הפלסטינית, שקראו להמונים לצאת לרחובות כדי להתעמת עם הצועדים "ולהוכיח מי הבעלים" במזרח העיר. זאת ועוד, הציפייה שחמאס תממש את איומיה ותשגר רקטות או תפגין נחישות רבה במהלך היום - התבדתה. הקולות שנשמעו מכיוון עזה לימדו על השלמה עם המצעד המתקיים ולא על ניסיון לאתגר אותו. גם הארגונים האחרים שהרבו לאיים לפני המצעד לא נקטו כל צעד שהיה בו כדי להשפיע על הצעידה. מהלכים כאלה, לו היו ננקטים, היו מעודדים רבים לצאת לרחובות, למחות ולהתעמת עם הצועדים. בפועל, מזרח העיר נצבעה כחול לבן, ומעט מאוד מתושבי מזרח העיר יצאו אל הרחובות.
חמאס, חזבאללה ושאר גורמי האופוזיציה פתחו בדיבור אפולוגטי בסגנון של "אנחנו נבחר את הזמן והמקום המתאימים" לתגובה וביטויים דומים אחרים שאין בכוחם להסביר את הפער שבין ההבטחות לחוסר המעש שלהם. הרשות הפלסטינית, ששיחקה לידיה של חמאס לפני המצעד, ביקשה לראות את הארגון נכשל ולכן לא התערבה ולא הושיטה את ידה לתושבי מזרח העיר.
ההסבר לחוסר המהלכים של "ארגוני ההתנגדות" יתברר בהמשך. ייתכן שהוא נעוץ בהרתעה שיצרו האזהרות הישראליות או בשילוב שלה עם הלחץ המצרי והקטרי שהופעל על חמאס. ייתכן שהיו אלה שיקולי עלות מול תועלת נוכח החשש מההרס הרב שייגרם שוב לרצועה מהתגובה הישראלית הצפויה. מכל מקום, חמאס פגע בהילה שקשר לעצמו במהלך השנה האחרונה בקרב תושבי מזרח העיר, הילה של ארגון יוזם ורענן המוכן לקחת סיכונים.
יש לציין כי הזעם יוצא גם על הרשות הפלסטינית הנחלשת, הממשיכה לשתוק ולהימנע מלהושיט יד לטובת התושבים המתחככים בתדירות גבוהה מבעבר עם שוטרים וציבור יהודי המבקש להפגין נוכחות יהודית במזרח העיר.
תחושת הנטישה שחוו תושבי מזרח העיר ביום ירושלים מעלה בקרבם חשש מפני אי היכולת של שתי ההנהגות הפלסטיניות להגן הלכה למעשה על מסגד אל-אקצא, ולנוכח הקולות שנשמעו מפי צועדים ודוברים יהודים "המשתוקקים לבית המקדש", גם חרדה מפני האפשרות שישראל תחל בתהליך "חלוקה של המסגד".
תחושות של אכזבה, נטישה ואפילו תבוסה רווחות בקרב רבים מתושבי מזרח ירושלים, בעקבות מצעד הדגלים הארוך שנערך ביום ירושלים, בהשתתפות בני נוער ומבוגרים יהודים רבים.
האכזבה היא תוצאה של הציפייה הגדולה שעוררו חמאס וארגוני אופוזיציה אחרים, חזבאללה וגם הרשות הפלסטינית, שקראו להמונים לצאת לרחובות כדי להתעמת עם הצועדים "ולהוכיח מי הבעלים" במזרח העיר. זאת ועוד, הציפייה שחמאס תממש את איומיה ותשגר רקטות או תפגין נחישות רבה במהלך היום - התבדתה. הקולות שנשמעו מכיוון עזה לימדו על השלמה עם המצעד המתקיים ולא על ניסיון לאתגר אותו. גם הארגונים האחרים שהרבו לאיים לפני המצעד לא נקטו כל צעד שהיה בו כדי להשפיע על הצעידה. מהלכים כאלה, לו היו ננקטים, היו מעודדים רבים לצאת לרחובות, למחות ולהתעמת עם הצועדים. בפועל, מזרח העיר נצבעה כחול לבן, ומעט מאוד מתושבי מזרח העיר יצאו אל הרחובות.
חמאס, חזבאללה ושאר גורמי האופוזיציה פתחו בדיבור אפולוגטי בסגנון של "אנחנו נבחר את הזמן והמקום המתאימים" לתגובה וביטויים דומים אחרים שאין בכוחם להסביר את הפער שבין ההבטחות לחוסר המעש שלהם. הרשות הפלסטינית, ששיחקה לידיה של חמאס לפני המצעד, ביקשה לראות את הארגון נכשל ולכן לא התערבה ולא הושיטה את ידה לתושבי מזרח העיר.
ההסבר לחוסר המהלכים של "ארגוני ההתנגדות" יתברר בהמשך. ייתכן שהוא נעוץ בהרתעה שיצרו האזהרות הישראליות או בשילוב שלה עם הלחץ המצרי והקטרי שהופעל על חמאס. ייתכן שהיו אלה שיקולי עלות מול תועלת נוכח החשש מההרס הרב שייגרם שוב לרצועה מהתגובה הישראלית הצפויה. מכל מקום, חמאס פגע בהילה שקשר לעצמו במהלך השנה האחרונה בקרב תושבי מזרח העיר, הילה של ארגון יוזם ורענן המוכן לקחת סיכונים.
יש לציין כי הזעם יוצא גם על הרשות הפלסטינית הנחלשת, הממשיכה לשתוק ולהימנע מלהושיט יד לטובת התושבים המתחככים בתדירות גבוהה מבעבר עם שוטרים וציבור יהודי המבקש להפגין נוכחות יהודית במזרח העיר.
תחושת הנטישה שחוו תושבי מזרח העיר ביום ירושלים מעלה בקרבם חשש מפני אי היכולת של שתי ההנהגות הפלסטיניות להגן הלכה למעשה על מסגד אל-אקצא, ולנוכח הקולות שנשמעו מפי צועדים ודוברים יהודים "המשתוקקים לבית המקדש", גם חרדה מפני האפשרות שישראל תחל בתהליך "חלוקה של המסגד".