מתקפת התגובה הישראלית לתקיפה האיראנית ב-1 באוקטובר, הגיעה לאחר למעלה משלושה שבועות שבהם ישראל וארה"ב תיאמו את גבולות התקיפה ואת תגבור ההגנה האווירית על ישראל (אמצעות הגעת סוללות ה-THAAD האמריקאיות), ובמהלכם איראן איימה על ישראל בתגובה חריפה.
התקיפה הישראלית, באמצעות כ-100 מטוסים ובשלושה גלים שנמשכו כ-4 שעות, פגעה במערכות הגנה אווירית, במפעלי ייצור מרכזיים של התעשייה האיראנית (טילים וכטב"מים), ובבסיסי שיגור של טילים. מאפיין חשוב נוסף של התקיפה הינו הפיזור הגיאוגרפי של המטרות שהותקפו – טהראן, כרמאנשה, קום, אהוואז, שיראז ואיספאהן.
כאמור, התקיפה הישראלית היא תוצאה של תיאום קרוב ביותר עם וושינגטון, שהבהירה בפומבי את התנגדותה לתקיפת מתקני הגרעין או מתקני האנרגיה באיראן. במקביל, ישראל וארה"ב העבירו דרך גורמים שלישיים לאיראן מסר ברור לבל תגיב כדי לאפשר את סיום סבב התקיפות ההדדיות. יעדי התקיפה משרתים אף הם מטרה זו בהבהירם לטהראן את מידת החדירות שלה למקרה שתחליט להמשיך את סבבי המהלומות. האיראנים מצידם, בתגובות ראשוניות של דוברת הממשלה, המעיטו בנזק שנגרם מהתקיפה, הבהירו שאין שינוי במצב השגרתי וכי גם הטיסות חזרו ובמקביל חיזקו את כוחות הבסיג' בערים המרכזיות כדי למנוע התקהלויות והפגנות של הציבור, מהן המשטר חושש בעיקר.
בנסיבות שנוצרו בעקבות התקיפה ניצבת ההנהגה האיראנית בפני הצורך להחליט האם תגיב ואם כן - כיצד. במסגרת השיקולים המנחים אותה עליה לקחת בחשבון כמה פרמטרים מרסנים; בראשם, האפשרות שישראל בסבב תקיפות נוסף עלולה לפגוע באתרי תשתית ובכלכלת איראן הרעועה או לחילופין באתרי הגרעין; שנית, ש"טבעת האש" שנועדה מלכתחילה להגן על איראן בתרחיש של תקיפה ישראלית, בעיקר חיזבאללה אך גם חמאס, נפגעה קשות ואינה עוד חלק מעוצמתה של איראן; שלישית, החשש מפני תוצאות הבחירות בארה"ב שאולי יחזירו לבית הלבן את טראמפ שיש לו עמדות אנטי-איראניות מוצהרות, שאך התחזקו בעקבות הניסיונות המיוחסים לטהראן לפגוע בו פיזית, כמו גם דרך פעילות הרשתות החברתיות.
מול שיקולים אלה תעמוד סוגיית ההרתעה האיראנית, שהיא זו שהנחתה את החלטתה לתקוף את ישראל בפעם השנייה. ברקע, מאמצים אמריקאיים לקדם הסדרה וסיום לחימה בחזית הלבנונית. אלה משרתים מצד אחד את איראן שמעוניינת לסיים את המלחמה ולאפשר את שיקומו של חיזבאללה, אולם, בו זמנית גם מטרידים את טהראן המנסה להיות מעורבת ולמנוע כרסום במעמדו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון, במסגרת ההסדרה של היום שאחרי המלחמה.
מתקפת התגובה הישראלית לתקיפה האיראנית ב-1 באוקטובר, הגיעה לאחר למעלה משלושה שבועות שבהם ישראל וארה"ב תיאמו את גבולות התקיפה ואת תגבור ההגנה האווירית על ישראל (אמצעות הגעת סוללות ה-THAAD האמריקאיות), ובמהלכם איראן איימה על ישראל בתגובה חריפה.
התקיפה הישראלית, באמצעות כ-100 מטוסים ובשלושה גלים שנמשכו כ-4 שעות, פגעה במערכות הגנה אווירית, במפעלי ייצור מרכזיים של התעשייה האיראנית (טילים וכטב"מים), ובבסיסי שיגור של טילים. מאפיין חשוב נוסף של התקיפה הינו הפיזור הגיאוגרפי של המטרות שהותקפו – טהראן, כרמאנשה, קום, אהוואז, שיראז ואיספאהן.
כאמור, התקיפה הישראלית היא תוצאה של תיאום קרוב ביותר עם וושינגטון, שהבהירה בפומבי את התנגדותה לתקיפת מתקני הגרעין או מתקני האנרגיה באיראן. במקביל, ישראל וארה"ב העבירו דרך גורמים שלישיים לאיראן מסר ברור לבל תגיב כדי לאפשר את סיום סבב התקיפות ההדדיות. יעדי התקיפה משרתים אף הם מטרה זו בהבהירם לטהראן את מידת החדירות שלה למקרה שתחליט להמשיך את סבבי המהלומות. האיראנים מצידם, בתגובות ראשוניות של דוברת הממשלה, המעיטו בנזק שנגרם מהתקיפה, הבהירו שאין שינוי במצב השגרתי וכי גם הטיסות חזרו ובמקביל חיזקו את כוחות הבסיג' בערים המרכזיות כדי למנוע התקהלויות והפגנות של הציבור, מהן המשטר חושש בעיקר.
בנסיבות שנוצרו בעקבות התקיפה ניצבת ההנהגה האיראנית בפני הצורך להחליט האם תגיב ואם כן - כיצד. במסגרת השיקולים המנחים אותה עליה לקחת בחשבון כמה פרמטרים מרסנים; בראשם, האפשרות שישראל בסבב תקיפות נוסף עלולה לפגוע באתרי תשתית ובכלכלת איראן הרעועה או לחילופין באתרי הגרעין; שנית, ש"טבעת האש" שנועדה מלכתחילה להגן על איראן בתרחיש של תקיפה ישראלית, בעיקר חיזבאללה אך גם חמאס, נפגעה קשות ואינה עוד חלק מעוצמתה של איראן; שלישית, החשש מפני תוצאות הבחירות בארה"ב שאולי יחזירו לבית הלבן את טראמפ שיש לו עמדות אנטי-איראניות מוצהרות, שאך התחזקו בעקבות הניסיונות המיוחסים לטהראן לפגוע בו פיזית, כמו גם דרך פעילות הרשתות החברתיות.
מול שיקולים אלה תעמוד סוגיית ההרתעה האיראנית, שהיא זו שהנחתה את החלטתה לתקוף את ישראל בפעם השנייה. ברקע, מאמצים אמריקאיים לקדם הסדרה וסיום לחימה בחזית הלבנונית. אלה משרתים מצד אחד את איראן שמעוניינת לסיים את המלחמה ולאפשר את שיקומו של חיזבאללה, אולם, בו זמנית גם מטרידים את טהראן המנסה להיות מעורבת ולמנוע כרסום במעמדו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון, במסגרת ההסדרה של היום שאחרי המלחמה.