ישראל נטלה יוזמה, הפתיעה את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במכת פתיחה מוצלחת והשיגה את יעדי המבצע:
• מערכת הביטחון עמדה ביעדי הדרג המדיני - סיכול איום הפיגוע בירי נ"ט לעבר מטרה ישראלית באזור עוטף עזה; פגיעה קשה בג'יהאד האסלאמי והחלשתו; הצגת תכלית האמורה לרסן גורמי טרור אחרים.
• נשמרה מדיניות הבידול שעיקרה צמצום הזיקות בין זירות המאבק הפלסטיני, אם כי הנושא יעמוד למבחן בהמשך.
• חמאס נותר מחוץ למערכה וכנראה גם מודר מהמגעים להפסקת אש שנערכו בתיווך מצרי. בכך אותגר דימויו כמוביל מחנה "ההתנגדות".
• צה"ל תקף במהלך המבצע יותר מ-165 יעדי ג'יהאד: מוצבים ועמדות צבאיות, בורות וחוליות שיגור רקטות, סדנאות ייצור והרכבת רקטות ומרגמות, ומחסנים של אמצעי לחימה. גולת הכותרת הייתה סיכול ממוקד של שדרת הפיקוד הבכירה של הארגון ברצועה. נרשמו 44 הרוגים בצד הפלסטיני, עם זאת, הנזק האגבי היה מזערי.
• מערכת כיפת ברזל יירטה כ-300 רקטות שהיו במסלול פגיעה ביעדים בישראל, בשיעור הצלחה של 96 אחוזים.
• ישראל הכתיבה את מועד הפתיחה ואת תנאי סיום המערכה, והלגיטימציה הבינלאומית לזכותה להגנה עצמית לא נפגעה.
הג'יהאד נכשל בהשגת יעדיו:
• לא הצליח למצב את עצמו כמוביל ההתנגדות הפלסטינית, לאחד את השורות של גורמי ההתנגדות ונותר בודד במערכה. לא זכה לתמיכה בעולם הערבי, כנראה בשל היחס כלפיו כ-"פרוקסי" איראני.
• לא הצליח להצית הסלמה בשאר הזירות, למרות השם שנתן לעימות - "איחוד הגזרות". אוכלוסיות עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים וכן הרחוב הערבי בישראל, נותרו רדומות.
• כשל בניסיונו לשחזר את מהלכי חמאס, שנועדו להשיג תדמית של 'מגן אל-אקצא' על ידי שיגור רקטות לעבר ירושלים בזמן אירועי ט' באב.
• מטחים של קרוב ל-1,000 רקטות שוגרו לעבר שטח ישראל ביומיים וחצי של לחימה, אך נגרם הרס קל, ללא הרוגים בקרב אזרחי ישראל. יותר מ-160 רקטות נפלו בשטח הרצועה וגרמו לפגיעה בפלסטינים לא מעורבים.
עם זאת, שלוש הסתייגויות:
א. בעימותים א-סימטריים לא ניתן להשיג הכרעה, שבמסגרתה האויב יכריז כי נשללו ממנו היכולת ו/או הרצון להמשיך להילחם כבר למחרת סיום הסבב. הישגי המבצע לא שיפרו את מצבה של ישראל – הביטחוני-שוטף והאסטרטגי כאחד – וכן את תחושת היעדר פתרון אפשרי לבעיה הפלסטינית. כמו כן, גברה התלות הישראלית בתיווך המצרי.
ב. האסטרטגיה הכוללת של ישראל כלפי רצועת עזה וחמאס לא השתנתה, וגם תחושת הביטחון של אזרחי ישראל ובעיקר באזור העוטף, עדיין עומדת למבחן. התפוגגה הצפייה כי חמאס - הגורם האחראי ברצועה, הנהנה ממדיניות ההרחבה בהקלות הישראלית ומנצלה להתעצמות - ירסן גורמי טרור אחרים לשם שימור רגיעה. חמאס יצא ללא פגע, לא נשחקו התמורות שמעניקה לו ישראל ודימוי המוביל במערכת הפלסטינית.
ג. תנאי הפסקת האש הותירו פתוחה את הבעיה שהובילה להסלמה – שחרור אסירי הג'יהאד (בסאם א-סעדי ושובת הרעב ח'אלד עוואוואדה). מזכ"ל הג'יהאד א-נח'אלה הכריז בסיום כי "אם האויב לא יהיה מחויב לדרישות עליהן הוא הסכים, נראה בזאת כי ההסכם הופר ונחדש את המערכה".
ישראל נטלה יוזמה, הפתיעה את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במכת פתיחה מוצלחת והשיגה את יעדי המבצע:
• מערכת הביטחון עמדה ביעדי הדרג המדיני - סיכול איום הפיגוע בירי נ"ט לעבר מטרה ישראלית באזור עוטף עזה; פגיעה קשה בג'יהאד האסלאמי והחלשתו; הצגת תכלית האמורה לרסן גורמי טרור אחרים.
• נשמרה מדיניות הבידול שעיקרה צמצום הזיקות בין זירות המאבק הפלסטיני, אם כי הנושא יעמוד למבחן בהמשך.
• חמאס נותר מחוץ למערכה וכנראה גם מודר מהמגעים להפסקת אש שנערכו בתיווך מצרי. בכך אותגר דימויו כמוביל מחנה "ההתנגדות".
• צה"ל תקף במהלך המבצע יותר מ-165 יעדי ג'יהאד: מוצבים ועמדות צבאיות, בורות וחוליות שיגור רקטות, סדנאות ייצור והרכבת רקטות ומרגמות, ומחסנים של אמצעי לחימה. גולת הכותרת הייתה סיכול ממוקד של שדרת הפיקוד הבכירה של הארגון ברצועה. נרשמו 44 הרוגים בצד הפלסטיני, עם זאת, הנזק האגבי היה מזערי.
• מערכת כיפת ברזל יירטה כ-300 רקטות שהיו במסלול פגיעה ביעדים בישראל, בשיעור הצלחה של 96 אחוזים.
• ישראל הכתיבה את מועד הפתיחה ואת תנאי סיום המערכה, והלגיטימציה הבינלאומית לזכותה להגנה עצמית לא נפגעה.
הג'יהאד נכשל בהשגת יעדיו:
• לא הצליח למצב את עצמו כמוביל ההתנגדות הפלסטינית, לאחד את השורות של גורמי ההתנגדות ונותר בודד במערכה. לא זכה לתמיכה בעולם הערבי, כנראה בשל היחס כלפיו כ-"פרוקסי" איראני.
• לא הצליח להצית הסלמה בשאר הזירות, למרות השם שנתן לעימות - "איחוד הגזרות". אוכלוסיות עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים וכן הרחוב הערבי בישראל, נותרו רדומות.
• כשל בניסיונו לשחזר את מהלכי חמאס, שנועדו להשיג תדמית של 'מגן אל-אקצא' על ידי שיגור רקטות לעבר ירושלים בזמן אירועי ט' באב.
• מטחים של קרוב ל-1,000 רקטות שוגרו לעבר שטח ישראל ביומיים וחצי של לחימה, אך נגרם הרס קל, ללא הרוגים בקרב אזרחי ישראל. יותר מ-160 רקטות נפלו בשטח הרצועה וגרמו לפגיעה בפלסטינים לא מעורבים.
עם זאת, שלוש הסתייגויות:
א. בעימותים א-סימטריים לא ניתן להשיג הכרעה, שבמסגרתה האויב יכריז כי נשללו ממנו היכולת ו/או הרצון להמשיך להילחם כבר למחרת סיום הסבב. הישגי המבצע לא שיפרו את מצבה של ישראל – הביטחוני-שוטף והאסטרטגי כאחד – וכן את תחושת היעדר פתרון אפשרי לבעיה הפלסטינית. כמו כן, גברה התלות הישראלית בתיווך המצרי.
ב. האסטרטגיה הכוללת של ישראל כלפי רצועת עזה וחמאס לא השתנתה, וגם תחושת הביטחון של אזרחי ישראל ובעיקר באזור העוטף, עדיין עומדת למבחן. התפוגגה הצפייה כי חמאס - הגורם האחראי ברצועה, הנהנה ממדיניות ההרחבה בהקלות הישראלית ומנצלה להתעצמות - ירסן גורמי טרור אחרים לשם שימור רגיעה. חמאס יצא ללא פגע, לא נשחקו התמורות שמעניקה לו ישראל ודימוי המוביל במערכת הפלסטינית.
ג. תנאי הפסקת האש הותירו פתוחה את הבעיה שהובילה להסלמה – שחרור אסירי הג'יהאד (בסאם א-סעדי ושובת הרעב ח'אלד עוואוואדה). מזכ"ל הג'יהאד א-נח'אלה הכריז בסיום כי "אם האויב לא יהיה מחויב לדרישות עליהן הוא הסכים, נראה בזאת כי ההסכם הופר ונחדש את המערכה".