בנאומו אתמול, חשף חסן נסראללה כי במסגרת ההתייעצויות הציריות לאחר חיסול פואד שכר ואסמאעיל הנייה הוחלט על תגובה נפרדת ולא מאוחדת של כלל חברות הציר ולכן חיזבאללה החליט להגיב בנפרד. במקביל, ההצהרה של שר החוץ האיראני החדש, עבאס עראקשי, בדבר התגובה העתידית של איראן מלמדת כי איראן עדיין מתכוונת להגיב לחיסול הנייה ומחכה רק "לזמן ומקום המתאימים"
למרות נחישותה לכאורה של איראן להגיב על חיסול הנייה, אין לזלזל בהחלטה האיראנית שלא להצטרף לתגובה של חיזבאללה. לכאורה תגובה מאוחדת שכזו הייתה מגדילה משמעותית את הסבירות לגרימת נזק בישראל ובכך הייתה "מאזנת" את המשוואה בין ישראל לאיראן וחיזבאללה, אבל נדמה כי ההחלטה האיראנית נובעת מהחשש בטהראן מההשלכות של תגובה שכזו.
מאז חיסולו של הנייה טהראן נמצאת ב"סד לחצים" חסר תקדים: הנוכחות הצבאית חסרת התקדים של ארצות הברית במרחב, המסרים הפומביים מצד ראשי הממשל, כולל הנשיא ביידן עצמו, ביחס לנחישותה של ארה"ב להגן על ישראל, וכן הדיווחים אודות המאבקים הפנימיים בטהראן בשאלת התגובה - בדגש על החשש של הנשיא פזשכיאן ממערכה אזורית. כל אלה מאתגרים את טהראן ומקשים על קבלת החלטה בהקשרי התגובה. עובדה זו, לצד החשש באיראן מלהצטייר כמי שהרסה כל סיכוי להפסקת אש שאמור לשרת היטב את המטרה האיראנית של שימור חמאס ברצועת עזה, הובילו ככה"נ לא רק לעיכוב בתגובה אלא גם להחלטה שלא לחבור לחיזבאללה בתגובתו שלו.
קשה עדיין להעריך כיצד ההחלטה של איראן תשפיע על הדינמיקה הצירית, ובעיקר כיצד שאר חברות הציר בהובלת חיזבאללה מעריכות את מחויבותה לציר על רקע הרצון שלה להגיב בנפרד לחיסול הנייה. ברור שלאיראן מערכת שיקולים נפרדת וחיסול הנייה איננו שקול לחיסול שכר, ועדיין החלטה זו מצטרפת לדיווחים על המתיחות בין איראן לחיזבאללה לאחר חוסר הרצון של חיזבאללה לחבור לתגובה האיראנית לחיסול מהדווי וייתכן שהאחידות הצירית תפגע בעקבות משקעים אלו.
כך או כך נדמה מההצהרות הפומביות שאיראן מחויבת לתגובה על חיסול הנייה. אולם החשש מהמשך הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור, ההתרחקות מיום החיסול עצמו, וההחלטה להגיב לבד ולא לחבור לחיזבאללה בתגובתו מעידים כי איראן מחפשת תגובה שתאפשר לה לסגור את האירוע מבלי לדרדר את האזור להסלמה.
בשורה התחתונה, קיימת עדיין סבירות לא מבוטלת שאיראן תגיב לחיסול הנייה. המחויבות הפומבית של ראשיה, כולל מנהיג איראן, גרמה לטהראן לטפס על עץ שלא ניתן לרדת ממנו בקלות. עובדה זו והרצון של החות'ים לנקום על ההפצצה בנמל חדידה מעידים כי סכנת הגלישה למערכה אזורית עודנה קיימת גם לאחר שחיזבאללה סיים את תגובתו על חיסול שכר. ועדיין, נדמה כי בטהראן "שוברים את הראש" כיצד מגיבים לחיסול הנייה מבלי לגלוש למערכה אזורית. ועדיין חשוב לזכור שכל תגובה של טהראן, גם אם מצומצמת, מול ישראל, טומנת בחובה סכנת הידרדרות למערכה רחבה יותר. "אדי הדלק" של מערכה הזו עודם באוויר.
בנאומו אתמול, חשף חסן נסראללה כי במסגרת ההתייעצויות הציריות לאחר חיסול פואד שכר ואסמאעיל הנייה הוחלט על תגובה נפרדת ולא מאוחדת של כלל חברות הציר ולכן חיזבאללה החליט להגיב בנפרד. במקביל, ההצהרה של שר החוץ האיראני החדש, עבאס עראקשי, בדבר התגובה העתידית של איראן מלמדת כי איראן עדיין מתכוונת להגיב לחיסול הנייה ומחכה רק "לזמן ומקום המתאימים"
למרות נחישותה לכאורה של איראן להגיב על חיסול הנייה, אין לזלזל בהחלטה האיראנית שלא להצטרף לתגובה של חיזבאללה. לכאורה תגובה מאוחדת שכזו הייתה מגדילה משמעותית את הסבירות לגרימת נזק בישראל ובכך הייתה "מאזנת" את המשוואה בין ישראל לאיראן וחיזבאללה, אבל נדמה כי ההחלטה האיראנית נובעת מהחשש בטהראן מההשלכות של תגובה שכזו.
מאז חיסולו של הנייה טהראן נמצאת ב"סד לחצים" חסר תקדים: הנוכחות הצבאית חסרת התקדים של ארצות הברית במרחב, המסרים הפומביים מצד ראשי הממשל, כולל הנשיא ביידן עצמו, ביחס לנחישותה של ארה"ב להגן על ישראל, וכן הדיווחים אודות המאבקים הפנימיים בטהראן בשאלת התגובה - בדגש על החשש של הנשיא פזשכיאן ממערכה אזורית. כל אלה מאתגרים את טהראן ומקשים על קבלת החלטה בהקשרי התגובה. עובדה זו, לצד החשש באיראן מלהצטייר כמי שהרסה כל סיכוי להפסקת אש שאמור לשרת היטב את המטרה האיראנית של שימור חמאס ברצועת עזה, הובילו ככה"נ לא רק לעיכוב בתגובה אלא גם להחלטה שלא לחבור לחיזבאללה בתגובתו שלו.
קשה עדיין להעריך כיצד ההחלטה של איראן תשפיע על הדינמיקה הצירית, ובעיקר כיצד שאר חברות הציר בהובלת חיזבאללה מעריכות את מחויבותה לציר על רקע הרצון שלה להגיב בנפרד לחיסול הנייה. ברור שלאיראן מערכת שיקולים נפרדת וחיסול הנייה איננו שקול לחיסול שכר, ועדיין החלטה זו מצטרפת לדיווחים על המתיחות בין איראן לחיזבאללה לאחר חוסר הרצון של חיזבאללה לחבור לתגובה האיראנית לחיסול מהדווי וייתכן שהאחידות הצירית תפגע בעקבות משקעים אלו.
כך או כך נדמה מההצהרות הפומביות שאיראן מחויבת לתגובה על חיסול הנייה. אולם החשש מהמשך הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור, ההתרחקות מיום החיסול עצמו, וההחלטה להגיב לבד ולא לחבור לחיזבאללה בתגובתו מעידים כי איראן מחפשת תגובה שתאפשר לה לסגור את האירוע מבלי לדרדר את האזור להסלמה.
בשורה התחתונה, קיימת עדיין סבירות לא מבוטלת שאיראן תגיב לחיסול הנייה. המחויבות הפומבית של ראשיה, כולל מנהיג איראן, גרמה לטהראן לטפס על עץ שלא ניתן לרדת ממנו בקלות. עובדה זו והרצון של החות'ים לנקום על ההפצצה בנמל חדידה מעידים כי סכנת הגלישה למערכה אזורית עודנה קיימת גם לאחר שחיזבאללה סיים את תגובתו על חיסול שכר. ועדיין, נדמה כי בטהראן "שוברים את הראש" כיצד מגיבים לחיסול הנייה מבלי לגלוש למערכה אזורית. ועדיין חשוב לזכור שכל תגובה של טהראן, גם אם מצומצמת, מול ישראל, טומנת בחובה סכנת הידרדרות למערכה רחבה יותר. "אדי הדלק" של מערכה הזו עודם באוויר.