ב-10 במארס יחל חודש הרמדאן, הקדוש למוסלמים. לקראת החג מתקיים דיון ציבורי ופוליטי על הצורך להיערך ביטחונית לאירוע זה, ובמיוחד תוך כדי המלחמה ברצועת עזה ועל רקע לקחי העבר. הדיון הנחוץ בנושא מורכב זה כולל מרכיבים שונים, ביניהם השאלה האם נכון להגביל תפילת ערבים מוסלמים, אזרחי ישראל, במסגד אל-אקצא, כחריגה מהנהוג במהלך החג. התשובה הקצרה היא שהדבר אינו הכרחי מבחינה ביטחונית, נעדר תבונה מדינית או צבאית, ועלול לגרום נזק קשה לטווח ארוך ליחסים הרגישים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי.
התשובה הארוכה יותר מורכבת מכמה סיבות חשובות:
א. עיקרון השוויון החוקתי הנהוג בישראל אוסר על אפליה, בין היתר על רקע דתי. מגבלות קיבוציות בנושא הנדון מהווה חריגה בוטה מעקרון מהותי וערכי זה.
ב. מאז ה-7 באוקטובר, ובמהלך כל ימי המלחמה, נוהגים האזרחים הערביים בישראל באיפוק מובהק, נמנעים מיצירת מתח מול היהודים, וממשיכים בשגרת יומם, כולל במערכות החיוניות המשולבות עם יהודים. החברה הערבית ראויה לשבח על האיפוק ולתמריצים מהמדינה על התנהלותם. מניעה גורפת של תפילה באל-אקצא תיתפס אצלם כהתגרות מכוונת נגדם מצד הממשלה.
ג. יש בקרב האזרחים הערבים קבוצות רדיקליות, המתנגדות ליציבות ולמגמת ההשתלבות. הן עלולות לנצל הגבלות כאלה למטרות של הסתה למרד, או פרובוקציות אלימות כנגד יהודים.
ד. חימום האווירה בין יהודים לערבים בארץ עלול לגרור הסלמה בשטח, עד כדי התנגשויות אלימות נרחבות, בעיקר בערים המעורבות, גם על פי חוות הדעת המקצועית של גורמי הביטחון, שהתנגדו להגבלות גורפות כאלה.
ה. מימוש תרחיש כזה, בצד אפשרות של הסלמה במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, ברמה האזרחית והפח"עית, יממש את תקוות חמאס וקריאתו ל"התלכדות הזירות", יטשטש את האבחנה החיונית בין הפלסטינים מחוץ לישראל ובתוכה, ויעורר התנגדות עזה בקרב מדינות ערביות מתונות ובעולם המוסלמי.
ו. מעשית, תרחיש כזה יאתגר מאוד את המשטרה וכוחות הביטחון. זאת, בתקופה של צורך חיוני להתמקדות בזירת עזה, עד כדי פגיעה בסיכוי לניצחון צבאי נגד חמאס.
ז. תרחיש אימים כזה יסיג את היחסים בין יהודים לערבים שנים לאחור. הוא יהווה אנטי-תיזה מכאיבה לסיכוי למינוף היחסים בעתיד, על רקע האיפוק של האזרחים הערבים והנהגותיהם, יעמיק את הפחד ההדדי בין הקבוצות ויעצים את הגורמים הקיצוניים בשני הצדדים.
ח. לחילופין, מול מידע קונקרטי על הסתה או הפרעות חמורות של הסדר הציבורי, מצופה וראוי למשטרה לפעול לסיכול כל איום, אישי או קבוצתי.
על הממשלה, הפוליטיקאים וההנהגות של הציבור הערבי לפעול בתקופה זו לשימור השקט והיציבות הנדרשים בזירת הפנים.
ב-10 במארס יחל חודש הרמדאן, הקדוש למוסלמים. לקראת החג מתקיים דיון ציבורי ופוליטי על הצורך להיערך ביטחונית לאירוע זה, ובמיוחד תוך כדי המלחמה ברצועת עזה ועל רקע לקחי העבר. הדיון הנחוץ בנושא מורכב זה כולל מרכיבים שונים, ביניהם השאלה האם נכון להגביל תפילת ערבים מוסלמים, אזרחי ישראל, במסגד אל-אקצא, כחריגה מהנהוג במהלך החג. התשובה הקצרה היא שהדבר אינו הכרחי מבחינה ביטחונית, נעדר תבונה מדינית או צבאית, ועלול לגרום נזק קשה לטווח ארוך ליחסים הרגישים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי.
התשובה הארוכה יותר מורכבת מכמה סיבות חשובות:
א. עיקרון השוויון החוקתי הנהוג בישראל אוסר על אפליה, בין היתר על רקע דתי. מגבלות קיבוציות בנושא הנדון מהווה חריגה בוטה מעקרון מהותי וערכי זה.
ב. מאז ה-7 באוקטובר, ובמהלך כל ימי המלחמה, נוהגים האזרחים הערביים בישראל באיפוק מובהק, נמנעים מיצירת מתח מול היהודים, וממשיכים בשגרת יומם, כולל במערכות החיוניות המשולבות עם יהודים. החברה הערבית ראויה לשבח על האיפוק ולתמריצים מהמדינה על התנהלותם. מניעה גורפת של תפילה באל-אקצא תיתפס אצלם כהתגרות מכוונת נגדם מצד הממשלה.
ג. יש בקרב האזרחים הערבים קבוצות רדיקליות, המתנגדות ליציבות ולמגמת ההשתלבות. הן עלולות לנצל הגבלות כאלה למטרות של הסתה למרד, או פרובוקציות אלימות כנגד יהודים.
ד. חימום האווירה בין יהודים לערבים בארץ עלול לגרור הסלמה בשטח, עד כדי התנגשויות אלימות נרחבות, בעיקר בערים המעורבות, גם על פי חוות הדעת המקצועית של גורמי הביטחון, שהתנגדו להגבלות גורפות כאלה.
ה. מימוש תרחיש כזה, בצד אפשרות של הסלמה במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, ברמה האזרחית והפח"עית, יממש את תקוות חמאס וקריאתו ל"התלכדות הזירות", יטשטש את האבחנה החיונית בין הפלסטינים מחוץ לישראל ובתוכה, ויעורר התנגדות עזה בקרב מדינות ערביות מתונות ובעולם המוסלמי.
ו. מעשית, תרחיש כזה יאתגר מאוד את המשטרה וכוחות הביטחון. זאת, בתקופה של צורך חיוני להתמקדות בזירת עזה, עד כדי פגיעה בסיכוי לניצחון צבאי נגד חמאס.
ז. תרחיש אימים כזה יסיג את היחסים בין יהודים לערבים שנים לאחור. הוא יהווה אנטי-תיזה מכאיבה לסיכוי למינוף היחסים בעתיד, על רקע האיפוק של האזרחים הערבים והנהגותיהם, יעמיק את הפחד ההדדי בין הקבוצות ויעצים את הגורמים הקיצוניים בשני הצדדים.
ח. לחילופין, מול מידע קונקרטי על הסתה או הפרעות חמורות של הסדר הציבורי, מצופה וראוי למשטרה לפעול לסיכול כל איום, אישי או קבוצתי.
על הממשלה, הפוליטיקאים וההנהגות של הציבור הערבי לפעול בתקופה זו לשימור השקט והיציבות הנדרשים בזירת הפנים.