פסק הזמן בדחיפת הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית, וההידברות בין הקואליציה לאופוזיציה בחסות הנשיא הן התפתחויות מבורכות, גם אם רבים מפקפקים אם ההידברות תוביל להסכמה. זה בוודאי יהיה תהליך קשה וכנראה גם כושל, אם שני הצדדים יעמדו על דרישות הפתיחה שלהם ויחתרו להשיג את כל תביעותיהם.
אולם מבחינה לאומית, כשלון כזה אינו אופציה. הוא יבטיח וינציח קריסת מערכות מוחלטת. על מנת להציל עצמנו מידי עצמנו, אין מנוס מללכת במסלול הפשרה ולהגיע להסכמה בין המחנות הניצים, שברור שלא תאפשר "תמונת ניצחון" לאף צד. הדבר אפשרי, אך לא מספיק.
גם אם תהיה התקדמות לקראת פשרה לגבי הנושאים הכלולים בחבילת הרפורמות המשפטיות, לא יהיה בכך די. במוקדם או במאוחר ההסכמה, גם אם תבוא, תהיה זמנית, רופפת ולא מספקת למנוע את המשבר הבא. שהרי העימות הנוכחי לא נולד מעצמו, או מתרגילים פוליטיים, או מאינטרסים צרים. העימות הפנימי הנורא הוא תוצר של בעיות יסוד חברתיות ופוליטיות בישראל, שעומדות ביסוד א-נורמליה בסיסית, המשבשת את המבנה הדמוקרטי של ישראל.
מדינת ישראל לא התמודדה אף פעם בצורה מערכתית עם בעיות אלה. מדובר ביחסי יהודים – ערבים, חילוניים – חרדים, פריווילגים – מוחלשים, העדר מסגרת חוקתית, המבנה הקואליציוני ועוד. סוגיות רעילות אלה מחייבות התייחסות והחלטות, בתהליך של הידברות והסכמה. ההישג האמיתי – והאפשרי – הוא שעתה, כחלק מההידברות בבית הנשיא, יעסקו לא רק בשאלות העכשוויות, אלא גם במכלול הרחב של המרקם החברתי – פוליטי – חוקתי של ישראל. זה ייקח זמן. זה יהיה קשה מנשוא. אבל זה הכרחי. אחרת לא נוכל לחזור לשפיות, שהיא תנאי ליציבות, לשגשוג ולשימור האינטרסים והביטחון הלאומי של ישראל.
פסק הזמן בדחיפת הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית, וההידברות בין הקואליציה לאופוזיציה בחסות הנשיא הן התפתחויות מבורכות, גם אם רבים מפקפקים אם ההידברות תוביל להסכמה. זה בוודאי יהיה תהליך קשה וכנראה גם כושל, אם שני הצדדים יעמדו על דרישות הפתיחה שלהם ויחתרו להשיג את כל תביעותיהם.
אולם מבחינה לאומית, כשלון כזה אינו אופציה. הוא יבטיח וינציח קריסת מערכות מוחלטת. על מנת להציל עצמנו מידי עצמנו, אין מנוס מללכת במסלול הפשרה ולהגיע להסכמה בין המחנות הניצים, שברור שלא תאפשר "תמונת ניצחון" לאף צד. הדבר אפשרי, אך לא מספיק.
גם אם תהיה התקדמות לקראת פשרה לגבי הנושאים הכלולים בחבילת הרפורמות המשפטיות, לא יהיה בכך די. במוקדם או במאוחר ההסכמה, גם אם תבוא, תהיה זמנית, רופפת ולא מספקת למנוע את המשבר הבא. שהרי העימות הנוכחי לא נולד מעצמו, או מתרגילים פוליטיים, או מאינטרסים צרים. העימות הפנימי הנורא הוא תוצר של בעיות יסוד חברתיות ופוליטיות בישראל, שעומדות ביסוד א-נורמליה בסיסית, המשבשת את המבנה הדמוקרטי של ישראל.
מדינת ישראל לא התמודדה אף פעם בצורה מערכתית עם בעיות אלה. מדובר ביחסי יהודים – ערבים, חילוניים – חרדים, פריווילגים – מוחלשים, העדר מסגרת חוקתית, המבנה הקואליציוני ועוד. סוגיות רעילות אלה מחייבות התייחסות והחלטות, בתהליך של הידברות והסכמה. ההישג האמיתי – והאפשרי – הוא שעתה, כחלק מההידברות בבית הנשיא, יעסקו לא רק בשאלות העכשוויות, אלא גם במכלול הרחב של המרקם החברתי – פוליטי – חוקתי של ישראל. זה ייקח זמן. זה יהיה קשה מנשוא. אבל זה הכרחי. אחרת לא נוכל לחזור לשפיות, שהיא תנאי ליציבות, לשגשוג ולשימור האינטרסים והביטחון הלאומי של ישראל.