חודש אוגוסט עמד בסימן המשך מגמת ההסלמה ביהודה ושומרון, ירושלים וישראל. הנהגת חמאס (סאלח אל-עארורי מביירות והנהגת חמאס מעזה) ממשיכה לעודד טרור פלסטיני באיו"ש ולפתח את תשתיות הטרור ובכללן מעבדות נפץ, הברחות אמל"ח (גם בסיוע איראני וחזבאללאי) ולשקוד על פיתוח תשתית הטרור בדרום לבנון (בתיאום ובסיוע איראני וחזבאללאי). בה בעת, הרשות הפלסטינית, שהחלה מאז סיומו של מבצע "בית וגן" בג'נין לפעול ביתר נחישות הן במרחב ג'נין, אך בעיקר בשכם, טול כרם, קלקיליה ורמאללה, נקלעת לעימותים עם צעירים פלסטינים ונתפסת ברחוב הפלסטיני כ"משתפת פעולה עם הכיבוש הישראלי".
היקף הפעילות הצה"לית בשטחי הערים הפלסטיניות, מספר העצורים והנפגעים הפלסטינים והמאמץ המודיעיני העצום גדלים והולכים. בה בעת, ולצד סיכולים רבים ומרשימים של פעולות ותשתיות טרור, מתרחב היקף הטרור הפלסטיני, שממשיך לגבות מחיר מקרב אזרחים ישראלים באיו"ש ובישראל. המגמות האלו מצביעות על התפתחותה של מערכת הטרור בה נתונה ישראל מאז מרץ 2022 וביתר שאת מאז מאי 2022 עם התחלת מבצע "שובר גלים". מה שהומשג בטעות כגל טרור, לא נשבר, והתפתח חיש מהר לכדי מערכת טרור מתרחבת, הנשענת על תשתית פסיכולוגית שעמוד היכין שלה הוא תודעת המאבק המזוין שניטעה בלבבות הצעירים הפלסטינים – התודה בקרבם היא תודעת אינתיפאדה.
לצד אלו וכאילו בהשפעת המשילות הרופפת של הרשות הפלסטינית, מתרופפת גם המשילות הישראלית בנוגע לאלימות יהודית נגד פלסטינים. חמור מכך, לאלימות הזו גם נמצאו פוליטיקאים שבמקום להוקיעה, בחרו להסבירה, להצדיקה ולהתגולל על מפקדי הצבא וראש השב"כ. למרות שהפלסטינים אינם זקוקים להצדקה הזו כדי להפעיל טרור נגד יהודים; יש להם מספיק סיבות משלהם, עליהן עמדנו כבר קודם, מדיניות ההכלה הישראלית או לחילופין, העדר הנחישות הנדרשת והגיבוי הפוליטי המתחייב לנחישות המתחייבת, מוסיפים שמן למדורת הטרור המתגברת.
ישראל כבר מעבר ל"רגע האמת". מרחב הנוחות שישראל אפשרה עד היום להנהגת החמאס ברצועת עזה ומחוצה לה, גובה מחיר בלתי נסבל. אמנם, החמאס אינה הגנרטור היחיד של מערכת הטרור בפניה ניצבת ישראל, אך היא בהחלט גורם משמעותי ומרכזי בהנעת מערכת הטרור הזו והרחבתה. ישראל נדרשת לטעמי למהלך צבאי משמעותי שתכליתו פגיעה קשה בתשתית הצבאית של החמאס ברצועת עזה. התשתית הצבאית היא מקור כוחה הפוליטי של חמאס ומבלעדיה היא תיחלש מאוד. אלא שאין כל תוחלת של ממש או ארוכת זמן למערכה צבאית ברצועת עזה ללא מטרה מדינית והקשר מדיני רחב ומשמעותי יותר, אותם אמורה לשרת המערכה הצבאית. ההקשר נמצא בצורך לייצב את הרשות הפלסטינית ולחזקה באופן שיאפשר את השתלבותה בתהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית ועיצוב הארכיטקטורה האזורית.
התמקדות במאמצים צבאיים בלבד, שתבסס סוג של מלחמת התשה, יכולה למתן לפרקי זמן מוגבלים את היקפי הטרור ואת עוצמתו, אך לא לרסנו משמעותית ולאורך זמן. בהעדר רעיון מדיני מסדר, תמצא עצמה ישראל במערכה צבאית מתמשכת ושוחקת. לשם בדיוק מכוונת מערכת הטרור הפלסטינית ולשם שואפת איראן, המגבה את מערכת הטרור ומטפחת את החזית הפלסטינית כחזית פעילה נוספת נגד ישראל במערך החזיתות האחרות שהיא מפעילה. מלחמת התשה, אינה המגרש הנכון מבחינת ישראל בכלל ובעת הזו בפרט.
חודש אוגוסט עמד בסימן המשך מגמת ההסלמה ביהודה ושומרון, ירושלים וישראל. הנהגת חמאס (סאלח אל-עארורי מביירות והנהגת חמאס מעזה) ממשיכה לעודד טרור פלסטיני באיו"ש ולפתח את תשתיות הטרור ובכללן מעבדות נפץ, הברחות אמל"ח (גם בסיוע איראני וחזבאללאי) ולשקוד על פיתוח תשתית הטרור בדרום לבנון (בתיאום ובסיוע איראני וחזבאללאי). בה בעת, הרשות הפלסטינית, שהחלה מאז סיומו של מבצע "בית וגן" בג'נין לפעול ביתר נחישות הן במרחב ג'נין, אך בעיקר בשכם, טול כרם, קלקיליה ורמאללה, נקלעת לעימותים עם צעירים פלסטינים ונתפסת ברחוב הפלסטיני כ"משתפת פעולה עם הכיבוש הישראלי".
היקף הפעילות הצה"לית בשטחי הערים הפלסטיניות, מספר העצורים והנפגעים הפלסטינים והמאמץ המודיעיני העצום גדלים והולכים. בה בעת, ולצד סיכולים רבים ומרשימים של פעולות ותשתיות טרור, מתרחב היקף הטרור הפלסטיני, שממשיך לגבות מחיר מקרב אזרחים ישראלים באיו"ש ובישראל. המגמות האלו מצביעות על התפתחותה של מערכת הטרור בה נתונה ישראל מאז מרץ 2022 וביתר שאת מאז מאי 2022 עם התחלת מבצע "שובר גלים". מה שהומשג בטעות כגל טרור, לא נשבר, והתפתח חיש מהר לכדי מערכת טרור מתרחבת, הנשענת על תשתית פסיכולוגית שעמוד היכין שלה הוא תודעת המאבק המזוין שניטעה בלבבות הצעירים הפלסטינים – התודה בקרבם היא תודעת אינתיפאדה.
לצד אלו וכאילו בהשפעת המשילות הרופפת של הרשות הפלסטינית, מתרופפת גם המשילות הישראלית בנוגע לאלימות יהודית נגד פלסטינים. חמור מכך, לאלימות הזו גם נמצאו פוליטיקאים שבמקום להוקיעה, בחרו להסבירה, להצדיקה ולהתגולל על מפקדי הצבא וראש השב"כ. למרות שהפלסטינים אינם זקוקים להצדקה הזו כדי להפעיל טרור נגד יהודים; יש להם מספיק סיבות משלהם, עליהן עמדנו כבר קודם, מדיניות ההכלה הישראלית או לחילופין, העדר הנחישות הנדרשת והגיבוי הפוליטי המתחייב לנחישות המתחייבת, מוסיפים שמן למדורת הטרור המתגברת.
ישראל כבר מעבר ל"רגע האמת". מרחב הנוחות שישראל אפשרה עד היום להנהגת החמאס ברצועת עזה ומחוצה לה, גובה מחיר בלתי נסבל. אמנם, החמאס אינה הגנרטור היחיד של מערכת הטרור בפניה ניצבת ישראל, אך היא בהחלט גורם משמעותי ומרכזי בהנעת מערכת הטרור הזו והרחבתה. ישראל נדרשת לטעמי למהלך צבאי משמעותי שתכליתו פגיעה קשה בתשתית הצבאית של החמאס ברצועת עזה. התשתית הצבאית היא מקור כוחה הפוליטי של חמאס ומבלעדיה היא תיחלש מאוד. אלא שאין כל תוחלת של ממש או ארוכת זמן למערכה צבאית ברצועת עזה ללא מטרה מדינית והקשר מדיני רחב ומשמעותי יותר, אותם אמורה לשרת המערכה הצבאית. ההקשר נמצא בצורך לייצב את הרשות הפלסטינית ולחזקה באופן שיאפשר את השתלבותה בתהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית ועיצוב הארכיטקטורה האזורית.
התמקדות במאמצים צבאיים בלבד, שתבסס סוג של מלחמת התשה, יכולה למתן לפרקי זמן מוגבלים את היקפי הטרור ואת עוצמתו, אך לא לרסנו משמעותית ולאורך זמן. בהעדר רעיון מדיני מסדר, תמצא עצמה ישראל במערכה צבאית מתמשכת ושוחקת. לשם בדיוק מכוונת מערכת הטרור הפלסטינית ולשם שואפת איראן, המגבה את מערכת הטרור ומטפחת את החזית הפלסטינית כחזית פעילה נוספת נגד ישראל במערך החזיתות האחרות שהיא מפעילה. מלחמת התשה, אינה המגרש הנכון מבחינת ישראל בכלל ובעת הזו בפרט.