הירי למוות בחשודים מוחמד ח׳אלד אל-עסיבי, בוגר לימודי רפואה מחורה, בהר-הבית, וכן ביוסף אבו ג'ובר, בן 45 מכפר קאסם, בטיילת בתל-אביב, ממשיך לעורר כעס בקרב הציבור הערבי. לשניים לא היה רקע ביטחוני, פוליטי או פלילי, והפרופיל שלהם אינו תואם לזה של המחבל הבודד. הסגירה המהירה של תיק החקירה במקרה הראשון, וחוסר הבהירות לגבי חקירת המקרה השני, מעמיקים את חוסר האמון של הציבור הערבי במשטרה ובמח"ש.
המקרים מעלים בזיכרון הקולקטיבי את הריגתם של יעקוב אבו אל-קיעאן מאום אל־חיראן בנגב, והצעיר האוטיסט איאד אל-חלאק ממזרח ירושלים, מירי שוטרים, שהתברר כי היו חפים מפשע. רצף המקרים מגביר את הדאגה שידה של המשטרה "קלה על ההדק" כלפי ערבים, בשעה שהשוטרים היורים אינם נדרשים לתת את הדין על כך.
לאירועים אלה ולעימותים הקשים שהתפתחו בין מתפללים מוסלמים במסגד אל-אקצא לבין המשטרה, היה פוטנציאל להתלקחות רחבה במהלך הרמדאן. בפועל, נצפו מחאות והפגנות מאולתרות בחלק מהיישובים הערביים. התפילות נמשכו, המסחר בעיר העתיקה התקיים באווירת חג, וגם הלוויה של אל-עסיבי בחורה והשביתה בת יום, עליה הכריזה ועדת המעקב העליונה, הסתיימו ללא התרחשויות מיוחדות. ראויה לציון העובדה, שהמנהיגות הערבית נהגה באחריות ולא ניסתה ללבות את האווירה. החלטת הממשלה למנוע עליית יהודים להר-הבית בעשרת הימים האחרונים של הרמדאן, תרמה לרגיעה הכללית וכן לקיום התפילה הרגישה ב"לילת אל-קדר" ללא הפרעות.
מציאות מורכבת זו משקפת את הפרגמטיות של החברה הערבית בישראל, שלמרות הרקע הפוליטי והביטחוני המאתגר, אין בקרבה נטייה לגלוש לאלימות, וודאי לא להתקוממות נגד המדינה. יחד עם זאת, המתח הקיים בחברה כתוצאה מהצטברות האירועים ומאופן הטיפול בהם, והיתכנות מעשי התגרות מצד יהודים מהימין הקיצוני גם בתום הרמדאן ועיד אל-פיטר, עלולים להוביל להפרות-סדר בקרבת הישובים הערביים ובערים מעורבות. כל זאת, בצד האלימות הקשה הנמשכת בחברה הערבית, בה נרצחו מתחילת השנה יותר מפי שניים מבתקופה המקבילה אשתקד.
קיימת אפוא חשיבות רבה להמשך היערכות המשטרה בתקופה הקרובה למניעת התפתחות הלכי-רוח לאומיים ודתיים שליליים בקרב ערבים ויהודים, ולבלום את פעילותן של קבוצות קיצוניות ופורעי חוק מקרב שני הצדדים. כמו-כן, חשוב וחיוני כי מח״ש והמשטרה יחקרו לעומק את מקרי הירי שאירעו בעיצומו של הרמדאן בירושלים ובתל-אביב ויציגו לציבור ממצאים אובייקטיביים.